מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

דחיית תביעה לגמלת ילד נכה בשל אי עמידה בתנאי הזכאות

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפניי ערעור על החלטת וועדת ערר-ילד, מיום 18.11.18 (להלן - הועדה) שקבעה, כי המערערת אינה עונה על הקריטריונים לזכאות לגימלה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010 (להלן - התקנות).
הליקויים החל מ – 12 חודשים לפני הגשת התביעה: אלרגיה למזון השגחה קבועה: לא זקוק להשגחה קבועה.
על כן לא ברור על איזה תעוד אותנטי נסמכת המערערת לפיו היא מציינת כי היא לוקה באלרגיה מסכנת חיים.
הוועדההבהירה כי בהעדר התגבשותם של מצבי סיכון עקב החשפות לארגן הרי שאין עמידה בתנאי הסף של עילת ההשגחה הקבועה ולפיכך יש לדחות את העירעור.
...
הוועדההבהירה כי בהיעדר התגבשותם של מצבי סיכון עקב היחשפות לארגן הרי שאין עמידה בתנאי הסף של עילת ההשגחה הקבועה ולפיכך יש לדחות את הערעור.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.
סוף דבר - עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש קביעתה בשאלת הצורך בהשגחה קבועה בשים לב להגדרתה בתקנות.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

האם בדין נדחתה תביעתה של התובעת לקיצבת נכות כללית / גמלה נוספת לנכה, מן הטעם שמועד תחילת תקופת אי הכושר שנקבעה לה ("התאריך הקובע") חל פחות מתשעים יום ממועד זכאותה לקיצבת אזרח ותיק ? בשאלה זו נידרש בית הדין להכריע בהליך דנן.
טענות הנתבע לטענת הנתבע בהתאם להוראות החוק ומאחר שלא עמדו לתובעת 90 ימים רצופים של אובדן כושר הישתכרות עובר להגעתה לגיל פרישה, אין היא זכאית לקיצבת נכות כללית.
(ג) (1) על אף האמור בסעיף קטן (ב), נכה שמתקיימים בו כל התנאים המפורטים להלן והוא אינו זכאי לגימלה לפי פרק זה רק בשל כך שטרם חלפו 90 ימים מהתאריך הקובע, תשולם לו בעד פרק הזמן שבין היום ה-31 לבין היום ה-90 מהתאריך הקובע קצבה חודשית מלאה, כמשמעותה בסעיף 200(א): (א) (נמחקה); (ב) נקבעה לו דרגת אי-כושר להישתכר של 100% למשך תקופה של שישה חודשים רצופים לפחות; (ג) הוא אינו זכאי לגימלה לפי תקנה 5(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010, בעד התקופה שמהיום ה-31 כאמור; (2) נכה שזכאי לתשלום קיצבאות כאמור בפיסקה (1) וגם לקיצבה מיוחדת לפי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט-1978 (בפיסקה זו – קצבה מיוחדת), בעד התקופה שמהיום ה-31 כאמור באותה פסקה, ישולמו לו הקיצבאות כאמור בפיסקה (1) או הקצבה המיוחדת, לפי הגבוה, עד ליום ה-90 מהתאריך הקובע.
לשון הסעיף, כשלעצמה עשויה לכאורה להתיישב הן עם הפרשנות של התובעת שטוענת כי ההגדרה "נכה שמתקיימים בו כל התנאים המפורטים להלן והוא אינו זכאי לגימלה לפי פרק זה רק בשל כך שטרם חלפו 90 ימים מהתאריך הקובע", חלה עליה, והן עם פרשנותו של הנתבע לפיה אותה תיבה לא חלה על התובעת שכן כלל לא הייתה מבוטחת לאחר יום 17/6/17 (ובשל כך איננה זכאית לגימלה ולא לפי סעיף 196 (ב) לחוק, ולא רק בשל כך שטרם חלפו .
ניתן היום, י' אלול תש"פ, (30 אוגוסט 2020), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.
...
לנוכח האמור לעיל, אנו סבורים כי בדין נדחתה תביעתה של התובעת לגמלת נכות.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

הזכאות לגימלה אינה של התובע ועל כן אין לו זכות עמידה, ולילד אשר מלאו 18 שנים אין זכאות להגיש תביעה רטרואקטיבית על גמלת ילד נכה אם הוריו לא עשו זאת.
מיהו הזכאי לגימלה? הוראות סעיפים 222-222ב לחוק הנן (ההדגשות אינן במקור): "222(א) השר, לאחר היתייעצות עם שר האוצר ובאשור ועדת העבודה והרווחה, יקבע הוראות, תנאים ושיעורי סכומים בדבר - (1) תשלום דמי מחיה בעד ילדו הנכה של מבוטח או של מי שהיה מבוטח ונפטר כתושב ישראל, אם עיקר זמנו של הילד מוקדש ללימודים או להכשרה מקצועית;
כפי שנפסק בעיניין דנילוב, "ראציונל טעונו של ב"כ התובע, כל ילד נכה יוכל להגיש ערר בנוגע לדחיית תביעת הוריו לגימלת ילד נכה לאחר הגיעו לגיל 18, מכוח סעיף 10 לחוק ההתיישנות (לפיו "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה-עשרה שנה"), וברור כי הדבר עומד בסתירה מוחלטת לתכליתה של הגימלה, ולהלכה הפסוקה אשר הדגישה כי לא נועדה לצורך החזר רטרואקטיבי.
ניתן היום, י"ח סיוון תש"פ (10 יוני 2020) בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.
...
העולה מהאמור לעיל הוא כי החלת כללי ההתיישנות המהותיים על התביעה מובילה למסקנה כי זכאות הורי התובע הייתה יכולה להיות לכל היותר למשך שבע שנים לאחור מיום היווצרות עילת התביעה.
לסיכום הזכאות להגדלת הגמלה הינה של הורי התובע, אשר ידעו על זכאותם החל מיום 28.07.15 לכל הפחות, עת הודיע להם הנתבע על טעותו.
התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

] בית הדין האיזורי דחה את התביעה, וקבע כדלקמן: "לשונו של הסעיף תומכת בפרשנות של הנתבע. ליאור אינו בא בגדר סעיף קטן 222ב(ב)(1) שהרי הוא כבר אינו בגדר ילד מאחר ומלאו לו 18 שנים במועד הרלוואנטי. באשר לסעיף 222ב(ב)(2) הרי שכאן המחוקק טרח והוסיף את המילים: "ואשר רק בשל גילם לא משתלמת בעדם גימלה לפי סימן זה". ביחס לליאור המקבל קיצבת נכות, לא משתלמת גימלה בשל סימן זה לא רק מהטעם שמלאו לו יותר מ-18 שנים אלא גם בשל כך שהוא נימצא ומטופל במסגרת פנימייתית.
] "לא נבדקו יתר תנאי הזכאות של הבת, משום שכלל לא הוגשה עבורה תביעה לתשלום קצבת ילד נכה. על כן לא ניתן לומר כי רק בשל גילה לא קיבלה הבת קצבת ילד נכה. היו לכך כמה סיבות אחרות, ובראש ובראשונה אי הגשת תביעה, והיעדר בדיקה לקביעת זכאותה. כפי שציין ב"כ הנתבע הזכאות לגימלה והזכאות לתשלום גמלה אינן היינו הך. הזכאות לגימלה משמעה – שהתובע עונה על התנאים המזכים בגימלה. הזכאות לתשלום גמלה נבחנת לאחר שקמה הזכאות לגימלה, והיא מותנית בתנאים נוספים כגון: תשלום דמי ביטוח, מועד הגשת התביעה וכד' (עב"ל 96/03 דוד פריג' – המל"ל, לא פורסם)....
כלומר, אין די בכך שהמבוטח עומד בכלל תנאי הזכאות לשם קבלת הגימלה, אלא יש להגיש תביעה בפועל לנתבע.
...
ראו גם בסיכומי התגובה של הנתבע[footnoteRef:53]: "... (ש)עד ליום זה, ולאחר למעלה מ-4 שנים, התובעים לא המציאו שום מסמך רפואי ביחס למצבו הרפואי של מתנאל בין השנים 2019-2017, טרם גיוסו לצה"ל, המעיד על התקפים באותה תקופה. המסקנה המתבקשת היא שלא היו (ה)תקפים". [53: ראו סיכומי התגובה של הנתבע מיום 23.11.2023, סעיף 14.
] לסיכום עד כה – אנו דוחים את כלל טענות התובעים ובכל הקשור למתנאל.
סוף דבר לסיכום – טענותיהם של התובעים ביחס לאושרי, אלרואי ו-מתנאל דינן להידחות במלואן – דחינו את טענות התובעים ביחס לאושרי, בעיקר משעה שאושרי מעולם לא קיבל קצבת ילד נכה, ולא ניתן כיום ואף אין הצדקה להעניק לו גמלה רטרואקטיבית, שנים רבות אחורה; דחינו גם את הטענות ביחס לאלרואי, היות שטענות התובעים ביחס אליו התרכזו במכתב אחד בלבד משנת 2019, וכאשר הטענות הועלו לראשונה בשיהוי ניכר ורב ובשלהי שנת 2022; ולבסוף, אנו דוחים גם את טענות התובעים לגבי מתנאל.

בהליך תלה"מ (תלה"מ) שהוגש בשנת 2024 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

שינוי הנסיבות החל מאבחונה של הקטינה על הרצף האוטיסטי חצי שנה לאחר גירושי הצדדים, לצד העדר יכולת להעזר בבני מישפחה או בשרותי שמרטפות בסיסיים בשל ארועי הפרכוס שתדירותם עולה.
באותו עניין בית המשפט הביא את עקרי השיקולים הרלוואנטיים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בתביעות מסוג זה. כך נקבע: "האם קיימת עילה לדיון מחדש בסוגיית זמני השהות שנקבעה בהסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין היא השאלה הראשונה העומדת להכרעה. כידוע, בהליכים הנוגעים לחלוקת זמני השהות של קטינים בין הוריהם אין דוחים תביעה בשל מעשה בית דין. בהתאם לסעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 רשאי בית המשפט לשנות או לבטל החלטות קודמות עם שינוי הנסיבות או גילוי עובדות נוספות. עם זאת, על התובע להוכיח כי הנסיבות החדשות הן מהותיות עד כדי שיש בהן כדי ליצור מצב חדש המחייב בחינה מחודשת של ההכרעה הקודמת וכי המצב החדש הוא לרעת הקטין, במידה המצדיקה שינוי של אותה הכרעה, וכי התועלת בניהול הליך חדש עולה על הנזק העלול להגרם הימנו. המדובר בנטל הוכחה משמעותי המוטל על כתפי התובע, הן בשל שיקולים מערכתיים בדבר כיבוד מעשה משפטי עשוי והן בשל שקולי טובת הקטין מושא ההליכים, שכן עצם ניהול הליך טומן בחובו נזק פוטנציאלי לקטין מעצם החשפותו להליך ובשל המחלוקת בין ההורים המשפיעות אף על יכולתם לתפקד באופן מיטבי [תמ"ש (ת"א) 37842-07-15 א.ע נ' נ.ע (פורסם בנבו, 19.2.16)].
אף טענת התובעת בעיניין זה אינה מסייעת לה. לטענתה של התובעת, היא לא ידעה שאחריות הורית משותפת הנה קיום של זמני שהות שוים וכי לו הייתה יודעת כי הנתבע לא ישתף פעולה ולא ינהג בגמישות , היא לא הייתה מסכימה בשום אופן לתנאי ההסכם.
למשל ראה סע' 9 לכתב התביעה "הקטינה הוכרה עד עובר לפרידת הצדדים כבעלת צרכים מיוחדים בצרוף מחלת אפילפסיה פעילה ובמועד פרידת הצדדים וחתימת ההסכם הקטינה אף הוכרה כנכה במוסד לביטוח לאומי ובעקבות כך הוכרה זכאות לקיצבת ילד נכה". עוד ראה סע' 13א' לכתב התביעה.
דומני כי הנימוקים עליהם מבססת התובעת את עילת התביעה הם בגין אי שתוף פעולה מצידו של הנתבע בכל הנוגע לקיום זמני שהות ובגין הקשיים וההשלכות השליליות על תיפקודה של התובעת .
...
מבלי לגרוע מהמסקנה אליה הגעתי בכל הנוגע לאי ביטול ההסכם נוכח הוראות הדין בעניין שינוי זמני שהות שנקבעו בהסכם ונוכח טענותיה של התובעת בעניין זה , אומר כי אף טענותיה של התובעת בעניין זה אינן מסייעות לה , שכן התובעת בעצמה אינה מבהירה ואינה מפרטת בכתב התביעה מהו השינוי המבוקש בזמני השהות.
לא מצאתי כי חל שינוי משמעותי כלשהו ובטח שלא שינוי מהותי בנסיבות המצדיק להיעתר לבקשה.
במקרה שלפני, לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של שינוי מהותי כמשמעותו וכהגדרתו בפסיקה המצדיק שינוי זמני השהות שנקבעו בהסכם.
מכאן, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.
תוצאה ומסקנה, התביעה לביטול ההסכם – נדחית.
נוכח נימוקי פסק הדין ובשים לב להסדר הדיוני שהגיעו אליו הצדדים 13.9.2023, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט על הצד הנמוך בסך של 3,000 ₪ .
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו