המבקש, מר פוזי רשיד, הגיש כנגד המשיבה תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית, כשהקבוצה בשמה ביקש לנהל את התובענה הייצוגית היא – כלל הנישומים בתחום שיפוטה של עריית באקה אל-גרבייה, אשר שילמו ארנונה בתקופה שתחילתה שנתיים קודם למועד הגשת בקשת האישור, וסיומה ביום אישורה של הבקשה, לפי תעריפים שלא עודכנו בהתאם למדדים שליליים.
עוד טוען ב"כ המבקש, כי הוגשו בקשות אישור דומות כנגד רשויות מקומיות נוספות, והמשיבה ידעה על כך, ואולם היא ישבה בחיבוק ידיים, ולא תיקנה מייד את הדרוש תיקון, אלא רק בעקבות הגשת הליך זה.
בנוסף טוען ב"כ המבקש בתשובה לטיעוני המשיבה, כי המשיבה מנסה להציג את המבקש כסרבן תשלומים, וזאת מבלי לתמוך את טענותיה במסמכים המעידים על כך, כשהוא מצדו מכחיש טענה זו.
לטענת ב"כ המבקש, אין כל חובה לצרף חוות דעת בהליך זה, כאשר במקרה דנן החישובים נערכו על-ידי מומחה מטעם המבקש, והחישובים אלה לא נסתרו, ועצם הודעת החדילה מצביעה על כך כי המשיבה מודה בטעותה.
בעיניין זה אני מפנה לדבריו של של כב' המשנה לנשיאה (בדימוס) א. ריבלין בע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, בפסקה 9 (11.12.2008):
”אשר לתום-הלב, לא מצאנו כי העובדה שהמערערים לא הקדימו פנייה רצינית לבנק עובר להגשת בקשתם מצדיקה את הקביעה שלא נהגו בתום-לב. לנוכח תכליותיה של התובענה הייצוגית קשה גם לקבל כי פנייה של התובע הייצוגי להשבת כספו-שלו תהווה תנאי בלעדיו אין לאישור התובענה.
שנית, מטבע הדברים, תובענה ייצוגית, שבקשת אישור בגינה נדחית עקב הודעת המדינה על הפסקת גבייה, אינה כרוכה בהשקעת משאבים גדולה, בדומה לזו המתחייבת בתובענה המתנהלת לגופה, ומסתיימת בהכרעה שיפוטית, או אף בבקשה לאישור תובענה הנדונה לגופה.
...
לסיכום הדברים:
אני מאשר את הודעת החדילה לפי סעיף 9 של החוק, ולפיכך, כאמור בהחלטתי מתאריך 12.1.2014, התביעה והבקשה לאישורה כייצוגית – נדחות.
אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש גמול בסכום של 2,500 ₪.
אני מחייב את המשיבה לשלם שכר טרחת עורך דין לבא כוח המבקש בסכום כולל של 12,500 ₪ (כולל מע"מ).