דחיית תביעה בגין אי הגשת תצהירים במועד

המערערת טענה כי מתן הארכה, מבלי שהתבקשה, "פוגעת באובייקטיביות של ההליך" ו"'מכסה' בדיעבד על המחדל של [המשיבה]". לפיכך, ביקשה המערערת לבטל את ההחלטה בדבר הארכת מועד, ומשלא הוגש תצהיר במועד המקורי – להורות על מחיקת התביעה.

מכאן העירעור שלפניי, שבו המערערת – אשר מייצגת את עצמה – חוזרת על טענותיה בבקשת הפסלות, ומוסיפה כי המותב "נוהג תוך משוא פנים והטייה נגד[ה]". לפי המערערת, המותב "לא היתייחס בשום דרך" לבקשותיה לבטל את ההחלטה בדבר הארכת מועד ובהתאם לדחיית התביעה נוכח אי-הגשת תצהיר עדות ראשית מצד המשיבה.

...

בתום קדם משפט שהתקיים ביום 13.9.2022 נתן המותב החלטה בה קבע: "בהעדר מחלוקת על כך שהפרסומים מושא התביעה אכן מהווים פרסומים במובנו של חוק איסור לשון הרע, וכן בהעדר מחלוקת על כך שתוכנם של פרסומים אלה מהווה אכן לשון הרע במובנו של החוק, על [המערערת] לפתוח בהגשת הראיות על מנת להוכיח כי הפרסומים האמורים חוסים בצל ההגנות המפורטות בחוק [...] בנסיבות אלה, אני מורה על פיצול הדיון בין סוגיית האחריות לסוגיית הנזק, וקובעת כי על ה[מערערת] להתחיל בהבאת הראיות בסוגיית האחריות". לאחר שהמערערת הגישה את התצהיר מטעמה, ביום 7.2.2023 הגישה המשיבה בקשה למחיקת התצהיר (להלן: הבקשה למחיקת תצהיר).

דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

דיון והכרעה ביחס לבקשה לתיקון כתב התביעה, תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, (להלן – "התקנות החדשות") קובעת: "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן, תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג." ביחס לסמכותו של בית המשפט למחוק את כתב התביעה בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית במועד שנקבע, בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון (כב' השופטת ברק-ארז) ב-רע"א 7770/21 מרעי נ' בריה (8.2.2022) נקבע, כי אֹמנם, בתקנות החדשות לא נקבעה סנקציה בשל אי-הגשת תצהירי עדות ראשית, כפי שהייתה בעבר בתקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("לא הגיש בעל דין תצהיר של עד כפי שנידרש על פי תקנה זו..., לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על-פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות"), אך הן (התקנות החדשות) "נותנות בידי בית המשפט כלים רבים לטפול במחדלים של בעל דין, החל בהשתת הוצאות וכלה במחיקתם של כתבי טענות" (פסקה 20).

באשר לשלב שבו מוגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, אכן קיים קושי לאשר את התיקון לאחר למעלה משנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה, אך התביעה עדיין מצויה (למרבה הצער) בשלביה המוקדמים, וכמו כן, השהוי נגרם בעיקר בשל הליך הגישור הארוך (שלא צלח בסופו), כשגם הנתבע היה שותף לבקשה המשותפת של הצדדים לבית המשפט לדחות את ההליכים עד לסיום הגישור.

...

ביקשתי את תשובת הנתבע לבקשת התובעים וציינתי כי לאחר מכן תינתן החלטתי הן בבקשת הנתבע למחיקת כתב התביעה בשל אי-הגשת תצהירי עדות ראשית והן בבקשת התובעים לתיקון כתב התביעה.

בהתחשב בכל האמור, אני מחליט: הבקשה למחיקת התביעה - נדחית.

הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת, בכפוף לכך שהתובעים ישלמו לנתבע הוצאות בקשה זו בסך 5,000 ₪, עד ליום 27.6.2023.

ביום 17/5/22 הוגשה בקשה למחיקת התביעה עקב אי הגשת תצהירים במועד וביום 19/5/22 הוגשו תצהירי התובע, ואז נתן כבוד הרשם החלטה הדוחה את הבקשה למחיקת התביעה.

...

להלן השאלות שבמחלוקת: האם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי? מה היא תקופת העסקת התובע הרלוונטית לתביעה? האם יש לראות בנתבעות 1 ו-3 מעסיקות במשותף? האם התובע זכאי לפיצוי בגין הוראות סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר? האם יש לחייב את הנתבעים בתשלום חלף הפקדות לקרן השתלמות? האם יש לחייב את הנתבעים בתשלום הפרשי הפקדות פנסיוניות? האם התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה? האם התובע זכאי לתשלום דמי הבראה? האם התובע זכאי לתשלום עבור ימי חג? האם התובע זכאי לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות? האם התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים? האם התובע זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת? האם התובע זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש? האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע תשלום למוסד לביטוח לאומי? האם יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 3 ובין הנתבעת 2 והנתבע 4? להלן נדון בשאלות שבמחלוקת, לפי סדרן; האם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי? לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות, או לכל הפחות בשל שיהוי משמעותי שגרם להם לנזק ראייתי, כאשר לטענתם דברים אלה מקבלים משנה תוקף מקום בו שנים לאחר תום יחסי העבודה, מסמכי הנתבעות נתפסו על ידי יחידת להב 433 לצרכי חקירה, ואינם מצויים כלל בידיהם.

לטעמנו - ענייננו בהחלט משתייך למצב זה, שכן הנתבעות 1 ו-3 העבירו את התובע ביניהן, תוך עירוב ענייניהן.

סוף דבר- משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 20,000 ₪ ₪ בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- לנוכח התוצאה אליה הגענו ולפיה, מחד, קיבלנו את התביעה רק בחלקה (וליתר דיוק בשיעור של פחות מ - 17% מהסכום שתבע התובע בתביעתו) ומאידך - בשים לב להפרות הנתבעים ולעובדה שהם ניידו את התובע מחברה לחברה וכן הואיל ומצאנו כי מעשיהם הצדיקו הרמת מסך, החלטנו לחייב את הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד גם את הסכומים המופחתים הבאים: סכום של 4,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

כן המשיך והצהיר באותו סעיף לתצהיר: "כתבות אלה פורסמו, באופן לא מפתיע, במועד בו אני, שהתמניתי להיות מנכ"ל תאגיד המשכן לאומנויות הבמה, עסקתי בארועי פתיחת המשכן לציבור הרחב, שהיו גולת הכותרת של עשייתי הציבורית בשנתיים שקדמו לכך. כתבות אלה נועדו לפגוע ולפגום בעשייה זו. למותר לציין כי באמור בהן לא היה דבר". הנתבעים זימנו את מלכא על מנת להגיש את תצהירו.

לאור העדויות שהוגשו בתצהירים לפניי, והיעדר חקירה חוזר ונשנה של העדים בעיניין מרכזי זה, ובהתאם לכללים המשפטיים החלים על היתנהלות זו, כאשר מחלוקת זו התבררה במסגרת התובענה שבכותרת, עמדו הנתבעים בנטל ההוכחה המוטל עליהם בדבר אמתות הפירסום ביחס לציר הראשון, ולעניין פירסום זה, בדבר טענות לסרי בעדותו בדבר לחצים שהפעילו התובעים באמצעות פרסומים במקומון לשם קבלת טובות הנאה.

העובדה שהצדדים בתובענות האחרות הגיעו להסדר פשרה כזה או אחר, או אף נדחתה תביעה מחמת אי הרמת נטל, אין בה כדי להוות מחסום לקביעה אחרת שעה שהצדדים הביאו ראיותיהם במסגרת התביעה שלפניי.

...

יוצא אפוא שכל העניינים שנדונו בכתבה כבר קיבלו פומבי במסגרת ההליכים המשפטיים שקדמו לפרסום.

סוף דבר כמפורט לעיל באשר לפרסומים שלגביהם קבעתי כי אמיתותם הוכחה, או כי קיימת הגנה אחרת (כגון הבעת דעה) או כי אינם רלוונטיים לתובעים, שעיקרם הפרסומים המתייחסים לשימוש במקומון על מנת ליצור לחצים על אנשי ציבור, התביעה נדחית.

אשר לפרסומים הנוגעים לקשר בלתי כשר והסתייעות במעשים בלתי כשרים מצדם של תנ"צ ברכה או פישר, אשר קבעתי לעיל כי אמיתותם לא הוכחה וכי הם לא חוסים תחת הגנה העיתונאות האחראית, התביעה מתקבלת.

לגוף העניין נטען כי מחדלה של המבקשת מלהגיש תצהירי עדות ראשית, שהיו אמורים להיות מוגשים עד יום 1.1.2023 בתביעת המשיבה נגדה, נבע מנימוקים רפואיים שהיה על בית המשפט קמא להיתחשב בהם.

לכן טענה המבקשת כי לא היה מקום למנוע דיון לגופו של עניין בהליך, רק בשל אי הגשת תצהירים במועד.

משבחרה המבקשת בדרך לא נכונה – הגישה בקשה ללא תצהיר ומסמכים לביטול פסק דין, ולאחר מכן כשבקשתה נדחתה לא הגישה השגה במועד, אלא בחרה להגיש בקשה שנייה באותו עניין, תוך תיקון מחדלים קודמים – אין לה להלין אלא על עצמה.

...

למעלה מן הצורך, ומבלי שאסטה מן הכלל לפיו אין ערכאת הערעור מחליפה שיקול דעת הערכאה המבררת בשיקול דעתה, אציין כי גם לאחר שעיינתי בכל הנימוקים שהובאו על ידי המבקשת לתמוך בהתנהלותה בהליך קמא, שהובילה למחיקת כתב הגנתה ולמתן פסק דין בהעדר הגנה נגדה, אציין כי מצאתי שהחלטות בית משפט קמא בעניינה היו נכונות וראויות.

סיכום אשר על כן, הבקשה נדחית.

לאור ההתנהלות שתוארה לעיל ותוצאת ההליך, תשלם המבקשת למשיבה הוצאות בסך של 4,000 ₪.