דחיית עתירה לבטל תוצאות מכרז של רשות מקרקעי ישראל

בפני שתי בקשות לצוו ביניים במסגרת שתי עתירות, שהוגשו כנגד המשיבה 1, אהוד תייר- ניהול והנדסה בע"מ ("החברה המנהלת") והמשיבה 2, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י") : עת"מ 35494-02-20 המבקשת 1, טר-ארמה נ' אהוד תייר ניהול והנדסה בע"מ ("עניין טר-ארמה") - טר-ארמה עתרה בבקשתה למספר סעדים: ליתן צו האוסר על מימוש החלטת ועדת המכרזים של החברה המנהלת בדבר פסילת או דחיית ההצעות שהוגשו במסגרת מיכרז פומבי מס' 604/19 ("המיכרז"); ליתן צו האוסר על המשך הליכי המיכרז החדש שפורסם חלף המיכרז הראשון, מיכרז 605/20 ("המיכרז החדש").

כן הודיעה החברה המנהלת לטר-ארמה, כי היא לא זכתה במיכרז בנימוק כי לא עמדה בתנאי המיכרז: העדר רישום פלילי ו/או חקירה פלילית וכן העדר תביעה לסילוק יד. ביום 8.12.19 טר-ארמה פנתה לחברה המנהלת וערערה על תוצאות המיכרז בטענה כי תנאים אלו לא הוגדרו כתנאי סף במיכרז.

אליקים בן ארי בע"מ עתרה למספר סעדים בעתירתה: ליתן צו קבוע המורה לרמ"י לבטל את החלטתה לפסול את אליקים בן ארי במיכרז הראשון.

...

סוף דבר בקשת טר-ארמה לצו ביניים והסעדים הכלולים בה – נדחית.

בקשת אליקים בן ארי בע"מ, אליקים בן ארי לצו ביניים והסעדים הכלולים בה – נדחית.

לאור התוצאה אליה הגעתי כל אחת מהמבקשות תשלמנה לאהוד תייר בע"מ שכר טרחת עו"ד והוצאות בסך של 15,000 ₪ סכום זה יהיה צמוד למדד ויישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

מבוא בפניי עתירה מנהלית במסגרתה מבקשת העותרת להורות על ביטול זכייתה של המשיבה 2 במיכרז צפ/200/2017 לכריה וחציבה במחצבת חנתון (להלן: "המיכרז") שפורסם על ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן: "המשיבה 1" או "רמ"י"), ולפרסם מיכרז חדש במקומו שיותאם לנסיבות העדכניות של ענף המחצבות ולהנחיות בית המשפט כפי שנקבעו בעת"מ 30940-08-18 בלוק ואבני הצפון בע"מ נ' רמ"י ואח' (21/11/19) (להלן: "עתירת בלוק ואבני הצפון").

יחד עם זאת, ביום 13/05/20 שלחה רמ"י מכתב תשובה לפניית העותרת מיום 26/03/20 במסגרתו דחתה רמ"י את טענות העותרת ובקשתה לביטול הזכייה של המשיבה 2 ולביטול המיכרז.

עוד ובנוסף, טענה המשיבה 2 כי אין בסיס לטענת העותרת לפיה יש לבטל את המיכרז בשל כך שרמ"י לא כללה במסמכי המיכרז את חוות הדעת של רשות התחרות כפי שנקבע בפסק הדין שניתן בעתירת בלוק ואבני הצפון, שעה שאין מחלוקת כי המשיבה 2 שהנה הזוכה במיכרז אינה אחת משתי החברות שרשות התחרות הסתייגה מהפעלת המחצבה על ידן כך שאין בחוות הדעת של רשות התחרות כדי להשפיע באופן כלשהוא על החלטת ועדת המכרזים להכריז על הצעתה של המשיבה 2 כהצעה הזוכה במיכרז.

חזקה היא כי ככל שבית המשפט העליון היה סבור כי פירסום ההבהרה האמורה מהוה שינוי מהותי בתנאי המיכרז המחייב ביטול המיכרז ופירסום מיכרז חדש תחתיו, בית המשפט העליון לא היה מיתערב בתוצאה הסופית של פסק הדין שניתן בעתירת שפרעם והיה מותיר את התוצאה (ביטול המיכרז) על כנה.

...

בהינתן האמור, טענה המשיבה 1 כי דין העתירה להידחות ממספר נימוקים: ראשית, המשך ההליך המכרזי הוא נכון, ראוי וסביר, תואם את פסק דינו של בית המשפט העליון ואינו עומדת בסתירה לכל פסיקה אחרת; שנית, חלוף הזמן כשלעצמו אינו גורע מתוקף המכרז או מתוקף ההצעות שהוצעו על ידי המשתתפים במכרז; שלישית, הפגמים הנטענים על ידי העותרת טעונים הוכחה וזו לא הומצאה.

דין טענה זו אף היא להידחות.

בנסיבות המקרה הנדון, משממצאי חוות דעת רשות התחרות נודעו למציעות בעקבות פסק דין בלוק ואבני הצפון, ומשאין חולק כי המשיבה 2 שזכתה במכרז לא נכללה בחוות הדעת, סבורני כי גם אם נפל פגם בהתנהלות רמ"י באי צירוף חוות הדעת של רשות התחרות למסמכי המכרז, זה הוא אחד המקרים בהם ניתן להחיל את דוקטרינת הבטלות היחסית, ולקבוע כי הפגם האמור אינו מצדיק את ביטול המכרז, במיוחד שעה שאין חולק כי המשיבה 2 החלה זה מזמן לפעול במחצבה, לאחר שהעותרת לא טרחה להגיש בקשה לצו ביניים יחד עם העתירה, ובאופן שזכייתה של העותרת במכרז הינה בבחינת מעשה עשוי.

סוף דבר סיכומו של דבר – העתירה נדחית.

המשיבה מבקשת לדחות את העתירה על הסף וגם לגופה; על הסף לאור שהוי ניכר שדבק בעתירה; בגין אי צירוף משיבים שעלולים להפגע מקבלת העתירה; ובגין השתק מלטעון כנגד תנאי המיכרז; לגופה, מאחר והמכרז פורסם בהתאם להחלטות הנהלת רמ"י מס' 4490 שמסדירה את הכללים לשיווק מגרשים ביישובי בני מיעוטים וקובעת כי בישובים מעורבים (ושפרעם נחשב לישוב מעורב), אין מכסה למומלצי כוחות הבטחון, אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים בעניינינו.

העותרים מבקשים איפוא, כעת לאחר פירסום תוצאות המיכרז, לבטל את המיכרז בשל תנאיו המפלים את חברי הקבוצה ג' ולחילופין מבקשים הם לשנות את כללי הקדימות, לאור עיקרון השויון ולאור האפליה הבלתי מידתית, כך לטענתם, בין מומלצי משרד הבטחון הרווקים לבין מישפחות בני המקום שאינם מומלצי משרד הבטחון.

שהוי: תקנה 3 (ב) לתקנות בתי המשפט לענינים מנהליים (סדרי דין), התש"ס-2000, קובעת כי עתירה תוגש "בלא שהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם". תקנה 4 אף קובעת כי "בית המשפט רשאי לדחות עתירה אם ראה כי בנסיבות העניין היה שהוי בהגשתה, אף אם הוגשה בתוך אחד המועדים לפי תקנה 3". משמע, עתירה תוגש ללא שהוי בנסיבות העניין וייתכן מצב הו עתירה המוגשת בגדר 45 ימים תיחשב כעתירה שהוגשה בשיהוי (עע"מ 555/16 י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 21 (15.06.2016)).

...

לפיכך, אני דוחה את טענת העותרים לפיה הם הבינו כי המגרשים יתחלקו בין שתי הקבוצות השנייה והשלישית, שהרי הדבר לא מופיע בתנאי המכרז (מכל מקום העותרים אינם מפנים לאחד מתנאי המכרז ממנו ניתן להסיק מסקנה זו).

עוד אני דוחה את טענת העותרים, שהועלתה לראשונה במעמד הדיון, כי נפלה אי בהירות בלשון המכרז לעניין סדר הקדימות.

טענת ההשתק: דין העתירה להידחות אף מאחר והעותרים מושתקים מלתקוף את תנאי המכרז, לאחר שהשתתפו בו לפי התנאים שנקבעו מראש.

משבאו העותרים בשערי בית המשפט לאחר תום המשחק, ואף לאחר חלוקת הגביעים והמדליות, הרי דין עתירתם להידחות.

מסקנה: אני דוחה את העתירה על הסף.

בסיכום הדיון נכתב: "היזם מעוניין לממש את מטרת ההקצאה ולשם כך קיבל המלצה ממשרד הכלכלה למגרש חלופי. המרחב הסביר כי בהתאם לנהלי הרשות, לא ניתן לבצע חילופי מקרקעין. מאחר והיזם לא עמד בתנאי הסכם הפיתוח (גם אם לטענתו הדבר נימנע ממנו ע"י הערייה ו/או משרד הכלכלה ו/או המשרד להכנת הסביבה) על המרחב לבטל את העסקה משנת 2015, שבוצעה בפטור ממכרז בהתאם לתקנה 25(5)(ב) לתקנות חובת המכרזים ולהחזיר את הכספים ששולמו בצרוף הפרישי הצמדה וריבית ובנכוי דמי שימוש ופצוי מוסכם בהתאם לנהלים ובכפוף להסרת כל מניעה של משכנתא/עיקול ו/או מניעה אחרת. ניתן להקצות מיגרש אחר, בהתאם להמלצת משרד הכלכלה, אולם מאחר ואיזור התעשייה אשקלון אינו עוד איזור עדיפות לאומית, הרי שההקצאה תהיה בהתאם לתקנה 3(28) לתקנות חובת המכרזים ובשעור תשלום של 91%, להבדיל מההקצאה הקודמת שבגינה שולמו 31% מערך הקרקע. הקצאה זו טעונה אישור הוועדות המוסמכות ושר האוצר. ... סוכם: 1. העסקה הקיימת תוגש לביטול על פי כללי רמ"י. 2. תקודם עסקת הקצאה חדשה בהסתמך על המלצת משרד הכלכלה ובהתאם להחלטת ההנהלה בעיניין אשקלון ותוגש על פי תקנה 3(28) ובתשלום 91% משווי הקרקע". בחודש פברואר 2019 פנתה מקדמת עסקות ברמ"י אל מנהל העותרת, וביקשה ממנו לדאוג לביטול המשכנתא "בתיק הקודם", מכיוון ש".

על כן, לשיטתה, ניהל תקין והוגן של העסקה כתוצאה מההקצאה המקורית מחייב תיקון מטרת המבנה.

נמצא כאמור, כי דין העתירה להדחות על הסף - סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים מסמיך את בית המשפט לעניינים מינהליים לידון ב"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה .

זהו התנאי שבמוקד החלטה זו. התוספת הראשונה כוללת את פרט 59, שעניינו: "רשות מקרקעי ישראל – (1) החלטה של רשות מקרקעי ישראל שעניינה הקצאה ראשונית של מקרקעין לפי כל דין או לפי החלטת הממשלה". במקרה זה הקצתה רמ"י את המיגרש מושא העתירה לפי תקנה 25(5)ב לתקנות חובת המכרזים.

...

הוחלט להיעתר לבקשה, כמפורט להלן.

בכל מקרה אין אפשרות להיעתר לבקשת העותרת, שכן "...הקצאה בפטור ממכרז למטרת מפעל המבוססת על המלצת משרד הכלכלה מתייחסת להמלצה אשר ניתנת לפעילות תעשייתית ספציפית אשר נבחנה ואושרה ע"י משרד הכלכלה ועל כן בכל מקרה אין באפשרות רמ"י להיענות לבקשה מסוג זה". כמו כן: "החברה הכלכלית אשקלון חילקה את המגרש הנדון לחמישה מגרשים במסגרת תשריט. תשריט החלוקה אושר ע"י רמ"י וככל הידוע לרשות הוא הוגש לאישור הועדה המקומית. ככל הידוע לרמ"י יש המלצות של משרד הכלכלה להקצאות בפטור ממכרז של חמשת המגרשים שעתידים להיווצר מחלוקה זו, לחמישה מפעלים של צדדי ג', ועסקאות בהתבסס על המלצות אלו ייבחנו ויקודמו בהתאם לנהלי הרשות". במסגרת עתירתה כאן טוענת העותרת, בין היתר, טענות אלה: לטענתה, אין זה סביר לחסום אפשרות חלופית למיצוי המטרות של הנכס, הכשרות והלגיטימיות, מבחינה תכנונית ועסקית.

נמצא כאמור, כי דין העתירה להידחות על הסף - סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים מסמיך את בית המשפט לעניינים מנהליים לדון ב"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה .

העתירה נדחית אפוא על הסף.

במסגרתו, נדחתה עתירת המבקשים להורות על ביטול הליכי בחירת מיגרשי מגורים ספציפיים, בגדרי מיכרז בד/415/2021 של רשות מקרקעי ישראל והרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, לשיווק מגרשים לבניה נמוכה למגורים בשכונה 11 שבישוב ערוער שנגב (להלן גם: המיכרז).

עוד נפסק, כי "הכלל הוא, שמי שמעונין לתקוף תנאי במיכרז צריך לעשות זאת בשלב מוקדם, טרם הישתתפותו במיכרז ובודאי שקודם להכרזת התוצאות. ההישתתפות במיכרז כמוה כקבלת תנאי המיכרז, ומי שמשתתף במיכרז איננו רשאי לתקוף את תנאי המיכרז בדיעבד [...; המבקשים] הישתתפו במיכרז ואף זכו באפשרות לבחור מיגרש במסגרתו, ועל כן הם מושתקים מלטעון נגד סמכות הרשות לקבוע מיתחמי מגרשים לפי מישפחות, המופיעה במסמכי המיכרז. כך שגם מבחינה פרוצדוראלית, דין טענת [המבקשים] בנושא זה, להדחות". טרם סיום בית המשפט המחוזי הבהיר, כי הגם "שיש ממש בטענות [המבקשים] על אופן תעוד תהליך קביעת המבננים ועל הדרג שאישר את תכנית המבננים", בפרט "נוכח טיב המיכרז וחשיבות נושאו [אין] לבטל את החלטות הרשות ואת מה שהתפתח בעקבותיהן, ויש לאפשר את המשך מימוש המיכרז". את קביעתו זו תמך בית המשפט בדוקטרינת הבטלות היחסית; במטרת החלוקה למבננים שנועדה להתאים את הבנייה לאורח החיים של האוכלוסיה הבדואית; ועל יסוד תעוד שהגיש מנהל מרחב ערוער ברשות הבדואים, בכל הנוגע לעבודת המטה שבוצעה בהקשר זה אצל גורמי המדינה השונים.

...

במקרה דנן, המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח את קיומן של אמות המידה הנדרשות למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, ומשכך דין הבקשה להידחות.

בתוך כך, אין בידי לקבל את הנחת המבקשים באשר לנזקים שעלולים לבוא על רשויות המדינה והקופה הציבורית או על יתר הזוכים במרכז, אם בקשתם תתקבל.

הבקשה נדחית בזאת.