דחיית ערעור רופא על התליית רשיון עד להכרעה בהליך פלילי

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בחומר הראיות בתיק, כמו גם בהליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים, ושקלתי בכובד ראש את הדברים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העירעור, על שני חלקיו.

מיקומו הגאומטרי של העירעור שלפניי בסעיף 44ב לפקודה, המתיר למנכ"ל משרד הבריאות להלן- המנהל) להאריך את התליית רישיונו של רופא במצבים של חשד לרשלנות חמורה מצידו או הגשת כתב אישום בגין עבירות שיש עמן קלון ולאחר שהוגשה נגדו קובלנה, מעבר לחצי שנה, עד לתום ההליך המשמעתי לפי סעיף 41 לפקודה ((רע"א 2755/19, לעיל, בעיניינו של המערער; בג"ץ 1405/14 פרופ' שמעון סלוין נ' המשנה למנכ"ל משרד הבריאות (7.8.2014; להלן- בג"ץ סלוין)).

כפי שקבעתי בפסק דיני (עב"י 5912-12-18), על מנכ"ל משרד הבריאות להפעיל את סמכותו, בהתאם לכללי המשפט המינהלי ותוך איזון, בין האנטרס הציבור להבטיח את שלום הציבור מפני קבלת טפול רפואי אשר עלול לסכנו וכן לשמור על תדמית מיקצוע הרפואה, ניקיונו מכל רבב, כבודו ואמון הציבור בו; לבין- זכותו של הרופא לחופש העיסוק ולשמו הטוב בהתאם לחזקת החפות העומדת לו עד למיצוי ההליכים הפליליים בעיניינו (בש"א 458/91 ד"ר קאסם בן ווחש סמחאת נ' ד"ר מ' משיח, מנכ"ל משרד הבריאות, פ"ד מה(2) 801 (1991); רע"א 1838/07 ד"ר לאוניד אדז'רסקי נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות (14.3.2007)).

...

בענייננו, שוכנעתי, כי לא נפל בהחלטת המשיבים פגם היורד לשורשו של ההליך המשמעתי, וכל שכן שיש בו כדי לפגוע בכללי הצדק הטבעי, עד כדי צורך בבטלותו וכפועל יוצא, ביטול ההחלטה בעניין התליית הרישיון.

דין הטענה להידחות.

לאור כל האמור, דין הערעור להידחות במלואו.

בד בבד, הוחלט על כינוסה של הועדה המיוחדת בעיניינו של המשיב פעם נוספת, השלישית במספר, וזו המליצה ביום 12.11.2018 על התליית רישיונו של המשיב למשך 6 חודשים.

ביום 17.3.2019 קיבל בית המשפט (כב' השופט מ' בר עם) את העירעור בחלקו, ובהסכמת המשיב, במובן זה שחלף התלייה כוללת של רישיונו הותר למשיב לעסוק בגניקולוגיה וברפואה כללית, ובכלל זה לטפל בנשים הרות עד לשבוע 34 להיריונן.

עוד עמד בית המשפט עמד על כך שבמסגרת הפעלת הסמכות הנתונה למנכ"ל משרד הבריאות במסגרת סעיף 44א לפקודה להגביל או להתלות רישיון באופן זמני עד להכרעה בהליך משמעתי, יש לאזן בין האנטרס הצבורי לבין חופש העיסוק של המשיב.

נטען כי האיזון שבבסיס פסק הדין של בית המשפט הוא ראוי ואין צידוק להתערב בו. לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן ממועד הגשתה נותרו כשלושה שבועות בלבד עד לתום תקופת ההגבלה; וכי המבקשת הצהירה שבכוונתה לבקש את הארכת תקופת ההגבלה, כך שבהזדמנות זו תוכל ועדת המשמעת לקבוע תנאים להגבלת הרישיון.

סעיף 44א לפקודה מקנה סמכות להתלות או להגביל רישיון של רופא – לתקופה של עד 6 חודשים – במצבים של חשד לרשלנות חמורה מצדו או הגשת כתב אישום על עבירות שיש עימן קלון.

מדובר באמצעי זמני, הנילווה להליך המשמעתי או הפלילי, שנועד לתת מענה לשלב הביניים, עובר להכרעה בהליך האמור (רע"א 1838/07 ד"ר לאוניד אדז'רסקי נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות, פסקה 5 (14.3.2007) (דן יחיד) (להלן: עניין אדז'רסקי)).

...

נטען כי האיזון שבבסיס פסק הדין של בית המשפט הוא ראוי ואין צידוק להתערב בו. לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן ממועד הגשתה נותרו כשלושה שבועות בלבד עד לתום תקופת ההגבלה; וכי המבקשת הצהירה שבכוונתה לבקש את הארכת תקופת ההגבלה, כך שבהזדמנות זו תוכל ועדת המשמעת לקבוע תנאים להגבלת הרישיון.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובתשובה לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה; ולקבל את הערעור.

לפני סיום אציין כי אין בדברים אלה כדי לפגוע באילו מטענות המשיב המתבררות כעת בהליכים לפני בית משפט זה, והן שמורות לו. הערעור מתקבל אפוא.

בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של המשיב 2, מנכ"ל משרד הבריאות (להלן גם: המנכ"ל) מיום 17.6.2020 בגדרה הוארכה התליית רישיון הרפואה של המבקש לתקופה נוספת.

נוכח ההליך הפלילי, הושהו דיוני ההוכחות במסגרת הליך הקובלנה השנייה בהתאם להנחיית פרקליט המדינה מס' 14.2 בעיניין "ניהול הליך פלילי ומשמעתי נגד רופאים או בעלי מיקצוע רפואי אחר בגין רשלנות מקצועית". להשלמת התמונה יצוין כי ביום 28.5.2019 דחה בית משפט זה ארבע עתירות שהוגשו על-ידי המבקש ומספר נשים שבקשו לשכור את שירותיו.

הועדה דחתה אף את יתר טענותיו של המבקש, בהדגישה את החומרה הרבה הנשקפת לכאורה מן המעשים המיוחסים לו. ביום 17.6.2020, בהתאם להמלצת הועדה, הורה מנכ"ל משרד הבריאות על הארכת התליית רישיונו של המבקש לפי סעיף 44ב לפקודה, עד לתום ההליכים המשמעתיים כנגדו.

המשיבים מטעימים כי אם לא הייתה נתונה בידי המנכ"ל סמכות להאריך את תקופת ההתליה מעת לעת, הרי שהוא היה נידרש להחליט בין שתי אפשרויות קיצון – הפסקת ההתליה בסיום תקופת התליית הרישיון הראשונה, או המשכתה עד להכרעה בעיניינו של הרופא לפי סעיף 41 לפקודה.

הגם שלא ניתן ללמוד מכך במישרין, ראוי לציין כי אף דברי חקיקה חדשים יחסית מקנים לועדות המשמעת הפועלות מכוחם סמכות להורות על התלייה עד לתום ההליכים, או עד למועד מוקדם יותר, כנדרש בנסיבות עניין (ראו למשל: סעיף 56כא לפקודת הרוקחים; סעיף 40 לחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות; סעיף 37 לחוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים).

...

במובן זה, אני סבורה כי פרשנותו של המערער, לפיה מרגע שהורה המנכ"ל על הארכת תקופת ההתליה אין הוא רשאי עוד להאריכה פעם נוספת, אינה מתיישבת עם תכלית החוק ואף נעדרת אחיזה ממשית בנוסחו.

מסקנה זו עולה בקנה אחד אף עם הסדרים סטטוטוריים דומים ביחס להגבלת עיסוק, אשר נועדו גם כן להקנות אפשרות לנקוט בצעדי ביניים מידתיים, וזאת עד לסיום הטיפול במישור המשמעתי או הפלילי.

סוף דבר: הערעור נדחה.

]הנשיאה א' חיות: האם מנכ"ל משרד הבריאות (להלן: המנכ"ל) מוסמך להורות על התליית רישיונו של רופא לאחר שועדה מיוחדת (להלן: הועדה) שהוקמה מכוח סעיף 44א לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן: פקודת הרופאים או הפקודה) המליצה להסתפק בהטלת הגבלות על עסוקו? זו השאלה שבה יש להכריע בבקשת רשות העירעור דנן.

מבחינה לשונית, כך נקבע, הוראת סעיף 44א לפקודה "סובלת" פרשנות זו, וכי: "פרשנות תכליתית העולה בקנה אחד עם האנטרס הצבורי מחייבת מתן סמכות למנהל להגביל או להתלות רישיונו של רופא בהיתחשב עם המלצות הועדה, תוך מתן משקל מכריע לדחיפות קבלת ההחלטה, מבלי שעמדתה קונקלוסיבית ולא ניתן לשלול את סמכותו של המנהל לסטות מהמלצת הועדה, לחומרה או לקולא, במקרים המתאימים, בהתאם למכלול נסיבות העניין. אכן, להמלצת הועדה משקל כבד בגדרי שיקוליו של המנהל, הן על-פי לשונו של החוק והן על יסוד מקצועיותה וייחודיות מינוייה, ומשכך, רק במקרה חריג ומטעמים מיוחדים, רשאי המנהל לדחות את המלצות הועדה ולהחמיר את אמצעי המשמעת הזמני שיוטל בעיניינו של הרופא לפי סעיף 44א. עם זאת החלטתו של המנהל ניתנה בגדרי סמכותו על-פי הוראות החוק" (ההדגשה במקור).

בשלב זה, נוכח התפשטות נגיף הקורונה והמלצת רופאיו של המערער שלא ייצא את ביתו בעת הנוכחית, הוארכה התליית הרישיון באופן זמני, בהסכמת המערער, וזאת עד לקיום הדיון בעיניינו בפני הועדה וקבלת החלטה בעיניין על ידי המנכ"ל. ההליך המשמעתי לגופו טרם החל, ולדבריי בא-כוח המשיבים, בכוונתם להמתין עם בירורו עד לאחר ההכרעה בהליך הפלילי המצוי עתה בעיצומו.

...

מהי, אם כן, הפרשנות אשר מיטיבה להגשים את תכליות החוק? נראה כי הן התכלית הסובייקטיבית הן התכלית האובייקטיבית תומכות במסקנה שלמנכ"ל הסמכות להורות על התליית או הגבלת רישיונו של רופא אף אם המלצת הוועדה הייתה שונה.

במילים אחרות, המנכ"ל אינו רשאי לבטל את המלצת הוועדה כלאחר יד. אולם, בהתקיים טעם של ממש אשר בגינו מצא כי בנסיבות העניין נדרשת מסקנה אחרת – מקלה או מחמירה מזו שעליה המליצה הוועדה – רשאי המנכ"ל ואף חייב להפעיל את שיקול הדעת המסור לו ולקבל החלטה עצמאית.

אשר על כן, יש לדחות את הערעור ללא צו להוצאות.

ערעור על החלטת כב' השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב (להלן - "המשיב") מיום 9.11.21 (להלן - "ההחלטה"), שניתנה בהתאם לסמכות שהואצלה לו לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז - 1976 (להלן - "הפקודה"), בה הורה על התליית רישיון המערער לעסוק ברפואה למשך שנה אחת, החל מיום 15.12.21.

קודם להליך המשמעתי נושא פסק דין זה, היתקיים בעיניינו של המערער הליך משמעתי בהתאם להוראת סעיף 44א לפקודה, וזאת נוכח כתב האישום שהוגש כנגדו כאמור, עת טרם הוכרע דינו.

עם הגשת הקובלנה נושא ההליך שבפני, הציגו הצדדים לועדה הסדר טיעון, במסגרתו הודה המערער במיוחס לו בכתב הקובלנה, והוסכם, כי רישיונו יותלה למשך שלושה חודשים, וכן יוגבל רישיונו באופן בו לא יטפל בקטינים ללא לווי בגיר למשך שלוש שנים.

הועדה שקלה את העבירה בה הורשע המערער בפליליים, תוך היתייחסות פרטנית למהות חומרי התועבה בהם החזיק המערער, וכן עמדו לנגד עיניה תסקירי שירות המבחן שהוגשו במסגרת ההליך הפלילי.

המשיבים טוענים, כי דין העירעור להדחות, עת הם אף מצביעים על הדין הנוהג, לפיו ימעט בית המשפט להתערב בהחלטות כגון דא, כאשר ההחלטה אינה חורגת מהסביר.

אכן, עשוי בית המשפט לראות את אמצעי המשמעת שננקט כנגד המערער - על רקע נסיבותיו האישיות הנטענות, ושלל ההגבלות שהושתו עליו עד כה - כחמור במידת מה בנסיבות העניין.

...

המשיבים טוענים, כי דין הערעור להידחות, עת הם אף מצביעים על הדין הנוהג, לפיו ימעט בית המשפט להתערב בהחלטות כגון דא, כאשר ההחלטה אינה חורגת מהסביר.

כאמור, נסיבותיו האישיות של המערער נסוגות ככלל מפני האינטרס הציבורי, ולא נמצא, כי נסיבות אישיות אלו כה נדירות או קיצוניות, אשר אף אם אניח, כי לא נשקלו כדבעי בידי הוועדה והמשיב, יש בהן כדי להטות את הכף ולהוביל למסקנה שההחלטה חורגת באופן ניכר מהסביר.

אשר על כן הערעור נדחה.