דחיית ערעור פלילי בהיעדר התייצבות

בשנת 2014 הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה בשיכרות במסגרת תת"ע (נצ') 2906-12-11 מיום 12.3.14 בגינה תלויים ועומדים נגדו עונש מאסר על תנאי בן 5 חודשים ופסילת רישיון על תנאי למשך 5 חודשים שניהם ברי הפעלה בתיק זה. לנאשם עבר פלילי הכולל הרשעה משנת 2016 בגין עבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית שבגינה הוטל עליו מאסר מותנה, והרשעות נוספות ישנות בעבירות של אלימות, סמים, סחר בסמים, מירמה, שבל"ר, נהיגה ללא רישיון ורכוש.

בית המשפט המחוזי דחה את עירעורו וקבע: "קשה לי לקבל את הטענה שמי שנוהג פעם שנייה תוך שלוש שנים בשיכרות הוא אדם נורמאטיבי. מדובר במי שלוקח לידיו באופן פוטנציאלי את חייו שלו ואת חייו של האחרים על הכביש, גורם לסכנה חמורה ומיידית בחיי אדם". בעפ"ת (י-ם) 17265-06-12 שוורצקוף נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 14.6.12) נדחה עירעורו של נאשם שהורשע בנהיגה בשיכרות בכמות של 940 מק"ג בליטר אוויר נשוף.

הנאשם הורשע 4 חודשים קודם לכן בעבירה דומה שם לא הוטל עליו מאסר מותנה כיוון שלא התייצב לדיון ונדון בהיעדרו.

...

הערעור על פסק הדין נדחה ויפים דברי כב' השופט ג'ובראן לענייננו: "המבקש נתפס כאשר בגופו כמות גדולה במיוחד של אלכוהול, כפי ארבעה מהמותר, והוא אף נכשל בבדיקת המאפיינים שנערכה לו. בנסיבות אלה מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה רק בנס לא הסתיים האירוע באסון ובנפגעים בנפש או ברכוש. עוד יש לציין כי המבקש נתפס בעבר כאשר הוא נוהג בשכרות וכאשר בגופו כמות דומה של אלכוהול לזו שנמצאה במקרה זה. בנסיבות אלה נראה כי המבקש לא הפנים את החומרה במעשיו ולא נרתע מלחזור ולנהוג בשכרות אף לאחר שנתפס והורשע." ברע"פ 5580/06 בריק נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 6.9.06), הורשע נאשם בנהיגה בשכרות בכמות של 137 מיליגרם אלכוהול ל- 100 מ"ל דם (כמעט פי 3 מהמותר).

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 750 ₪, אשר ישולם ב-3 תשלומים חודשיים, החל מיום 15.4.2018.

אני מורה על הפעלת עונש הפסילה למשך 5 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בנצרת בתיק 2906-12-11 ביום 12.3.14 לריצוי באופן חופף.

אני מורה על הפעלת עונש המאסר למשך 5 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בנצרת בתיק 2906-12-11 ביום 12.3.14 לריצוי באופן חופף.

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש/המשיב בעירעור/הנאשם בערכאה קמא (להלן: "המבקש") לאחר שזה לא התייצב לדיון שנקבע לשמיעת העירעור בעיניינו שהוגש על ידי הועדה המקומית לתיכנון ובניה זבולון (להלן: "המשיבה") על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות מיום 13/07/2021 במסגרתו נגזר על המבקש מאסר על תנאי לחודש ימים למשך שנתיים, קנס כספי על סך של 45,000 ₪, התחייבות כספית על סך של 30,000 ₪, כפל אגרה בסך 27,400 ₪ וצו הריסה לבצוע תוך 6 חודשים.

אשר להצדקה הנורמאטיבית לביטול פסק הדין טוען המבקש כי בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1972 (להלן: חסד"פ) רשאי מי שהורשע ושנגזר דינו בהעדרו, להגיש בקשה לביטול פסק הדין תוך 30 יום מיום שהומצא לו פסק הדין (או מאוחר יותר בכפוף להסכמת התובע) ובית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בתיק רע"פ 5400/19 (כב' הש' אלרון) (פורסם בנבו) שנדחתה, תוך שבית המשפט קבע שאין לנאשם אלא להלין על עצמו שהמשיך בבצוע עבודות הבנייה אף לאחר קבלת צו הפסקה מינהלי, בדומה לעובדות מושא תיק זה. בעניינינו, המבקש בעצמו הגיש חוות דעת המעידה כי לא ניתן להפריד בין חלקי המבנה בעת הריסתו ומשכך, ביסס למעשה את ההצדקה להורות על צו הריסה שפוטי אף כנגד חלקי המבנה בקומת הקרקע שאינם חלק מהרשעתו.

...

מתקבל הרושם כי הבקשה כאן היא חלק מסאגה ממושכת ושימוש לרעה בהליכי משפט לצורך דחיית הקץ בהריסת המבנה והפסקת השימוש בו. לכך יש לשים קץ. אין בידי לקבל את הטענה לפיה יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

מכל הטעמים לעיל, חוסר הקוהרנטיות, חוסר ההגיון, הסתירות וחוסר האמון שאני רוחשת למבקש, אני קובעת כי המשיב לא הרים את קצה קצהו של הנטל להוכיח כי לא ידע אודות מועד הדיון.

אשר על כן, ומכל הטעמים לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין מיום 2/3/22.

המשיבה הגישה לבית משפט קמא הזמנה לדין וכתב אישום, על פי התקנות לחוק סדר הדין הפלילי התשס"ב – 1982, וצרפה לכתב האישום רשימת עדים וכן אישור מסירה בדואר רשום, עליו סומן "לא נידרש". במסגרת כתב האישום נטען כי המערער נהג ברכבו ביום 14.1.22 בצומת רחובות, לא ציית לאור האדום שדלק ברמזור בכוון נסיעתו, בכך שלא עצר את רכבו וניכנס לצומת בנגוד לאור האדום, לאחר שחלפו 5 שניות או יותר אחרי הופעת האור האדום, בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות.

לגבי הסיבה להעדר התייצבות טען המערער כי מעולם לא קיבל הזמנה לדין ולכן לא ידע על מועד הדיון.

נוכח כל האמור לעיל, משלא הראה המערער סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון ומשלא הוכח כי יגרם לו עוות דין, אני דוחה את העירעור.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה ובחנתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

בית המשפט העליון קבע לעניין הטענה כי אדם אחר נהג ברכב: "... אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי דחיית בקשתו תגרום לו עיוות דין, שכן לא הוצג כל טעם ממשי המצביע על חשש כלשהו לעיוות דין שנגרם לו. ועוד אוסיף, כי טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, אינה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו" - (רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל (28.11.2013)).

נוכח כל האמור לעיל, משלא הראה המערער סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון ומשלא הוכח כי יגרם לו עיוות דין, אני דוחה את הערעור.

על הענישה הנוהגת ניתן ללמוד מהפסיקה שלהלן: ברע"פ 4753/22 אליצור נ' מדינת ישראל (14.11.2022) (פסיקה אליה הפניתה ההגנה), נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש מבקש שהורשע באמירת דברי שבח ואהדה לאלימות של יהודים כלפי ערבים בפעילות "תג מחיר" בכך שפירסם שני מאמרי דיעה באתר חדשות, ובהיותו רב ומורה בכיר בישיבת "עוד יוסף חי". בית משפט השלום קבע מיתחם עונש הולם הנע בין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות, וגזר על המבקש עונש של 4 חודשי מאסר על תנאי וקנס.

בית משפט השלום קבע כי מיתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-18 חודשי מאסר, ובהיתחשב בתסקיר חיובי, העידר עבר פלילי וחלוף הזמן גזר על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל.

אולם בהיעדר התייצבות של הנאשם בפני הממונה על עבודות השרות נגזר דינו ל-6 חודשי מאסר בפועל.

...

וכך נימק בית המשפט את פסיקתו: "ההבחנה שערך בית המשפט קמא בין החלופה הראשונה בסעיף העבירה "פרסום קריאה לעשיית מעשה אלימות", לבין החלופה השנייה, בה הורשע המערער, דהיינו "פרסום דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות", אינה מקובלת עלינו.

לאחר ניתוח מעשי הנאשם בפרסום דברי הסתה לאלימות בנסיבותיהן, בשתי הזדמנויות, בראי מדיניות הענישה הנוהגת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הכולל נע בין 7 חודשי מאסר ל-14 חודשי מאסר בפועל.

מכל הטעמים האלה אני סבורה כי נכון לגזור את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם הענישה, באופן שיש בו לאזן בין תוכנם המסית של הדברים ופוטנציאל הסיכון שנבע מהם למעשי אלימות אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם לחומרה וקולה.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים שלהלן: מאסר בפועל למשך 8 חודשים.

לפניי בקשה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' כדורי) בעפ"ת 47849-12-23 מיום 31.12.2023, בגדריו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כבוד השופטת מ' שביט) בתת"ע 10432-06-23 מיום 03.12.2023, במסגרתו נדחתה בקשת המבקש לבטל את גזר דינו והכרעת דינו מיום 17.07.2023 – אשר ניתנו בהעדר התייצבות.

בשולי הדברים, אזכיר את שנזדמן לי להעיר אך לאחרונה: "לא אחת, מונחות לפניי שופטי בית משפט זה בקשות רשות לערער לפי סימן ד׳1 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל״ד-1974, ב׳רגע האחרון׳, לפעמים ממש ב׳דקה התשעים׳. במה שעלול להצטייר, לכאורה, כניסיון להציב את בית המשפט בפני סד זמנים שיחייב את דחיית מועד ריצוי עונשו של המבקש, כדי לידון באופן ממצה בבקשתו. אך זאת יידע כל מבקש שפועל כך – לא בנקל יידחה מועד ריצוי עונשו אך בשל הגשת בקשת רשות לערער. שהרי מדובר בחריג לכלל; ביוצא הדופן; במצב דברים שסותר האנטרס הצבורי המשמעותי התומך בריצוי מיידי של עונשים. הדברים נכונים מכוח קל וחומר ב׳גילגול שלישי׳. כל הפועל בדרך זו – צפוי להתבדות" (רע"פ 7578/23 פלוני נ' מדינת ישראל (03.11.2023)).

...

דיון והכרעה דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע נדחות בזאת.