דחיית מסמכים שהוגשו על ידי רשם

השתלשלות האירועים התמונה העובדתית שעלתה מהראיות הנה כי במהלך הטיפול בתיק היו מספר תקלות, שלטענת התובע הובילו לדחיית התביעה על ידי הנתבעת.

מהמסמכים שהוגש, על ידי הצדדים, וכן מהעדויות שהובאו על ידי הצדדים, ניתן לקבוע כי השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:- ביום 14.7.16 מתרחשת תאונה ליד המשרדים של חברת מושבי הנגב.

כפי שהנתבעת מציינת, הנהג הנטען, שהעיד לפני, על אף שבתצהיר משנת 2018 (שנתיים אחרי התאונה) רשם שנסע לאחור ו"העיף" את התובע.

...

משכך, וכפי שציינתי בתחילת הדברים, דין התביעה להידחות.

לסיכום – הנני מורה על דחיית התביעה.

אולם, בשל הפגיעה, הנכות והעובדה שהתובע מתקיים מקצבאות הביטוח הלאומי מצאתי לעשות כן בשיעור מתון ועל כן הנני מחייב את התובע בהוצאות בסך 3,500 ₪ (כולל מע"מ).

החייב טען כי הגיש את העירעור לראשונה ביום 8.10.21 במסגרת תיק הפש"ר העקרי 48819-02-13, אולם הגשת המסמך נדחתה על ידי המזכירות, בלי שתישלח הודעת דחיה לחייב בדבר דחיית המסמך.

הבנק רשם שעבוד קבוע והמחאות זכות על כל הסכומים המגיעים או שיגיעו לחברה מאת עריית אלעד, בגין חוזים שונים שנכרתו בינה לבין הערייה ביום 14.7.14 הגיש הבנק תביעת חוב כנגד החברה בסך 1,585,122 ₪.

...

אני דוחה את טענות החייב שלפיהן יש להתייחס לגובה החוב ביום הגשת התביעה האזרחית או לפי גובה החוב בהתאם להסדר בין הבנק לבין החברה, שממילא לא התקיימו התנאים לקיומו.

כך שאין מקום להתערב בעניין זה. סוף דבר אני מורה על דחיית הערעור.

אני מחייב את המערער בהוצאות בסכום של העירבון שהופקד.

בקשות אלה נדחו, כמפורט לעיל, מסיבות שונות, שעניינן אי הגשת מלוא המסמכים שנדרשו על ידי הרשם ואי מתן הסברים מניחים את הדעת לקיומם של כספים על שם הנתבע בבנק.

...

להלן יובאו החלטות אלה: בהחלטה מיום 2.1.2020, נקבע כי "החייב יחדש בקשתו אליה יצרף תדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים אחרונים וכן דף ריכוז יתרות עדכני. בשלב זה הנני מורה על ביטול עיקול חשבון עו"ד המצוי ביתרת חובה בלבד". בהחלטה מיום 5.1.2020 נקבע כי "ביום 2.1.2020 הגיש החייב בקשה לביטול עיקול עו"ש של המבקשת בבנק מזרחי טפחות... וכן ביטול כלל העיקולים אשר הוטלו על כספים. החייב ... טוען כי הוטלו עיקולים על כספים השייכים לחייב אצל צדדי ג' 'ובניגוד לכל דין החלטה או ובהעדר סמכות'. באשר לבקשה לביטול עיקול חשבון עו"ד, יש לצרף עותק קריא של תדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים אחרונים, שכן המסמך שצורף אינו קריא במלואו. כמו כן, מנתוני התיק עולה כי לחייב פק"מ ובו כ-107,000 ₪. החייב יבהיר מדוע לא אורה על מימוש הכספים לשתם תשלום בחוב, וזאת על אף שהחייב עומד לכאורה בצו התשלומים. ככל שלטענת החייב יש עיקול שלא כדין, יוכל להגיש בקשה לציין בה את מספר העיקול, מועד הטלתו, זהות המעקל ותוצאות העיקול. ואף יפנה להוראות הדין וסעיף החוק הקובע לכאורה כי הוטלו עיקולים בניגוד לדין. לאחר שיפעל החייב כאמור, תועבר הבקשה להתייחסות הזוכה". בהחלטה מיום 12.1.2020 נקבע כי "אין בעמידה בצו התשלומים כדי למנוע פעולות כנגד רכוש החייב (לרבות כספים המוחזקים בחיסכון פק"מ), הגם החייב עומד כטענתו בצו התשלומים. טענות החייב כי חלק מהכספים המופקדים בפר"י שייכים לאשתו, נדחית... כמו כן, לא הוכח כי מופקדים כספים בסך 77,000 ₪ בגין הלוואה שנטל החייב בעבר... כבר עתה ניתן להורות על מימוש סך של 15,000 ₪ לכל הפחות, שעה שאין מחלוקת כי מדובר בכספי החייב, ושלא על חשבון צו התשלומים. בנוסף יבהיר החייב למי ביצע העברות של 200,000 ₪ ביום 11.11.2019 לרבות שם המוטב אליו הועברו כספים והעילה- בליווי אסמכתאות. רק לאחר שיפעל החייב כאמור, ויפרוס מלוא המידע והמסמכים, תועבר בקשתו להתייחסות הזוכה". בהחלטה מיום 21.1.2020 נקבע, בין היתר, לעניין "מימוש עיקול צד ג'", כי "גובה החוב בתיק בסך 245,900.72 ₪. אני מורה למחזיקה (בנק מזרחי-טפחות) להעביר את הכספים להוצל"פ". בהחלטה מיום 23.2.2020 נקבע כי "כפי שהובהר לחייב, עמידה בצו התשלומים אינה מונעת מעיקול נכסיו ומימושם על פי דין. עתה נטען, כי הכספים עליהם הוטלו עיקולים במסגרת חשבון בנק החייב, שייכים לצד ג'. זאת, בניגוד לטענות קודמות כאילו חלק מהכספים שייכים לאשת החייב, וכי מדובר בהלוואה נטל החייב. היינו, לפניי שתי גרסאות סותרות... בנוסף, לא הוכח תעודתם של כספים בסך 200,000 ₪ בגין העברה מיום 11.11.19... בנוסף, לא צורף תצהיר צד ג' נטען... החייב ימציא עותק בקשותיו... וההחלטות על בקשות אלה לידי הזוכה והזוכה יגיש תגובתו...". בהחלטה מיום 8.4.2020 נקבע "לפניי בקשת המשך לביטול עיקול חשבון בנק (אשר נתפסו בו כספים בשיעור משמעותי) ואשר מתנהלת מחודש ינואר 2020 וטרם הוכרעה. בעניין זה על החייב לפעול תחילה בהתאם להוראות ההחלטה מיום 23.2.2020. לאור זה, לא ניתן להיעתר לבקשה...". בהחלטה מיום 19.4.2020 נקבע כי "ביום 19.04.20 הוכר החייב (התובע) כחייב משלם בהתאם לחוק ההוצל"פ", הכרה אשר הובילה כאמור לעיכוב ההליך בכל הנוגע לעיקול על חשבון העו"ש. בהחלטה מיום 10.6.2020 נקבע כי "בהחלטה מיום 19.4.2020 בוטל עיקול חשבון בנק לאור מצב החירום המיוחד ששרר, וזאת עד חלוף 30 ימים לאחר חזרת המשק לשגרה... החייב חדל מתשלומיו בחודש מרץ 2020. על החייב להסיר את חוב הפיגורים בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ניתן יהיה להורות על הטלת העיקול שבוטל בהחלטה מיום 19.04.20, וזאת לא יאוחר מיום 12.07.20". בהחלטה מיום 1.7.2020, בעניין מימוש עיקול צד ג', נקבע כי "גובה החוב בתיק בסך 248,827.92 ₪. אני מורה למחזיקה (בנק מזרחי-טפחות) להעביר את הכספים להוצל"פ". בהחלטה מיום 5.7.2020 נקבע כי "ראו החלטה מיום 10.6.2020... נראה כי החייב טרם סילק את חוב הפיגורים ולא המציא את המידע והמסמכים שנדרשו בהחלטות קודמות. בשלב זה אני מורה על ביטול עיקול חשבון בנק המצוי ביתרת חובה. בקשת המשך יש לתמוך במסמכים שנדרשו כאמור לעיל ותדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים אחרונים וכן דף ריכוז יתרות עדכני". בהחלטה מיום 6.7.2020 נקבע כי "עתה צורף תדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים וכן דף ריכוז יתרות עדכני. לחייב פק"מ בסכום של כ- 32,000 ₪ אשר הינו משועבד. יש לפעול בהתאם ליתר הוראות ההחלטה כאמור. לאחר שיתקבל מלוא המידע והמסמכים, ניתן יהיה ליתן החלטה לגופם של דברים". עוד טענו הנתבעים, כי אף אם מדובר היה בעיקולים שהוטלו בניגוד לדין, הרי שעיקול המוטל על חייב, אשר אכן חב כספים לזוכה (בשונה מעיקול המוטל על מי שאינו חייב כלל), אינו בגדר לשון הרע.

לעניין זה, אני סבור כי היה על הנתבעים לנקוט משנה זהירות, ולהימנע מהטלת עיקול על כלל נכסי התובע בבנק, כך שיתפסו גם את חשבון העו"ש, גם בהינתן קושי טכני אפשרי לייחד את העיקול, כך שיתפוס נכסים אחרים בלבד, ולא את חשבון העו"ש; או בהינתן מעין תקווה, כי האפשרות להטלת עיקול על חשבון העו"ש, תיחסם באופן "אוטומטי", ככל שקיים עיכוב הליכים לעניין זה. חרף האמור לעיל, הטלת העיקולים האמורים אינה מהווה, לטעמי בנסיבות המקרה, לשון הרע, כלפי התובע.

ואולם, מהחלטות הרשם עולה, כאמור, כי התובע לא עשה כן. סיכומו של דבר, משלא בוססה, חרף הטלת עיקולים על חשבון העו"ש המנוגדים להחלטות הרשם, פגיעה בשמו הטוב של התובע, ומשלא פעל התובע כנדרש על מנת לצמצם את הפגישה ואת נזקיו, ככל שהיו, התביעה נדחית.

הואיל והנתבעים, כפי שפורט לעיל, הטילו את העיקולים הספציפיים על חשבון העו"ש, בניגוד להחלטות הרשם, ובשים לב למנגנון הדיוני החסכוני שעליו הסכימו הצדדים, לרבות התובע, לבירור תביעה זו, החלטתי שלא לחייב את התובע בהוצאות.

בסוף חקירתו ביקש ב"כ הנתבע לחזור בו מהסכמתו ביחס להכרעה בהודעת צד ג' על סמך חקירת נהג הנתבע וסיכומים, ובקש לחקור את מי שערך את המסמכים שהוגשו על ידי צד ג' (תע"צים של שתי עובדות משרד התחבורה ועו"ד מטעם דואר ישראל).

דיון והכרעה: לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל-פה ובחנתי כל הראיות שהוגשו לתיק והוצג בפניי, ולאחר שבחנתי סיכומי ב"כ הצדדים המלומדים והוראות הדין והפסיקה הרלוואנטיות לרבות פסיקתו החדשה של בית המשפט העליון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל בהתאם למוסכם בין הצדדים, וכי דין ההודעה לצד שלישי להדחות.

שאלתי אותו אם יש לי נקודות, כי אני נהג משאית גדולה, היתה קורונה גם, ושאלתי הוא אמר שיש לי אמרתי לו תרשום, הוא רשם אותי.

...

זה המקום לציין כי בהתאם להודעת ב"כ הנתבע מיום 18/09/2022 אליה צורפה אסמכתא מטעם משרד התחבורה, עולה כי אין זו הפעם הראשונה שרשיונו של הנהג ברכב הנתבע מותלה, וכי בעבר הותלה רישונו של אותו נהג ואף זומן והשתתף בקורסים לרענון בעקבות צבירת נקודות עקב ביצוע עבירות תנועה, כך שהנהג מודע להשלכות ביצוע עבירות תנועה על תוקפו של רישיון הנהיגה ועובדה זו תומכת במסקנה כי הנתבע לא הצליח לסתור חזקת המסירה.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה העיקרית ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 25,082 בצירוף אגרת ביהמ"ש (מחצית ראשונה ושניה) ושכ"ט עו"ד בסך של 4,388 ₪ ושכר העדה בסך של 400 ₪.

אני דוחה את ההודעה לצד ג'.

החברות הגישו הצעות על שני מגרשים סמוכים זה לזה, מאותו מחשב, בהפרש של 5 דקות, על ידי אותו אדם אשר רשום כבעלים של עותרת 1, ואשר חתום כמנהל/מנכ"ל העותרת 2 במסמכים המופיעים ברשם החברות.

כדבריו: "אני דוחה את טענת הועדה שנזק זה הוא לכל הפחות ההפרש בין מחיר הזכייה לבין המחיר ששילם הזוכה השני בפועל. הנזק הזה הוא לכל היותר ההפרש בין מחיר הזכייה לבין המחיר ששילם הזוכה השני בפועל...". כאמור, גישה זו שונה מגישת השופט מרזל, ומולם ראוי לציין דברי המלומד עומר דקל בספרו בנושא מכרזים: "ראוי להדגיש, כי החלטה בדבר חילוט הערבות אינה מטילה על הרשות חובה להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת בבית המשפט את הנזק המדויק שניגרם לה או את היחס המדויק שבין הסכום שהוחלט לחלט לבין הצורך בהרתעה. דרישה מעין זו תטול מידי הרשות את הכלי העקרי המצוי בידיה לאכוף ציות לכללי המיכרז, ותאיין את הרעיון הגלום בערבות אוטונומית הנתנת לחילוט מיידי, ללא צורך להראות קיומה של עילה לשם כך. על כך יש להוסיף, כי קיימים לא מעט מקרים שבהם יקשה על ועדת המכרזים להצביע על הסכום המדויק שבחילוטו יהיה כדי להגשים את מטרת הערבות. על כן ראוי להסתפק בכך שועדת המכרזים תוכל להצביע על השיקולים שהנחו אותה בהחלטתה, ועל התאמה כללית בין הסכום שאותו החליטה הועדה לחלט לבין התכלית שהחילוט נועד להגשים" (ההדגשה אינה במקור) (עומר דקל מכרזים כרך שני, 93 (2006)) (להלן: "דקל כרך שני").

...

לסיכום לאור המפורט לעיל, אני סבור כי לא נפל פגם בהחלטה לחלט את מלוא סכום הערבות שהופקדה על ידי העותרת 2, חברת ארזים גליל.

ההחלטה בעניינה עומדת בעינה ועתירתה נדחית.

לעומת זאת, אני מורה להחזיר את ההחלטה לעניין חילוט הערבות של העותרת 1, חברת מפעלי ארזים, לבחינה מחודשת, במסגרתה יבחנו הנסיבות שמניתי לעיל.