דחיית כיסוי ביטוחי בשל שריפה בעסק

הסכנה היחידה שיכולה לארוב למבנה לשטח הצבורי היא למעשה סכנה של שריפה, זה שהמתקן הפרטי מוגן פחות או יותר זה ענין של בעל המתקן הפרטי… בעסק אין חובה להתקין מפסק פחת, אלא אם כן בעל העסק בוחר מרצונו… הסכנה היחידה שיכולה להיות למיתקן הצבורי מהעובדה שבעל מתקן פרטי עשה איזה שהיא פעולה בלוח החשמל שלו היא שריפה…" (עמ׳ 87, שורות 18-11).

ממילא, כהצהרתו, דחתה את תביעתו בטענה לכסוי בטוחי בשל מקרה שריפה בלבד.

...

לאור כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בטענות המבטחת כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי.

אינני מקבלת את טענת הנתבעים וצד ג' כי בכל מקרה יש לפצות את התובע בערכי שיפוי.

לא בכל מקרה תידרשנה ראיות דווקא מסוג זה, אך בהינתן כל החסר האמור בראיות להוכחת מרכיב הנזק האמור, מסקנתי הינה כי הוא לא הוכח כדבעי.

זאת, לאחר ששתי המבטחות דחו את תביעת התובעים מהן לקבלת תגמולי ביטוח בגין ניזקי השריפה.

כך למשל, אל מול טענת התובע שבזמן הצתת הדירה הוא שהה בבית הכנסת בו הוא משמש כחזן וגבאי, ועסק בעבודות גינון בהיתנדבות במשך כ- 3.5 שעות, הטילו הנתבעות ספק בעיסוקו ובמשך הזמן לו טען, מבלי להכנס לתוך בית הכנסת, מבלי לברר דבר עם מנהל בית הכנסת, מר שלום טלקר, ומבלי לצרף תמונות של הצמחייה שנגזמה על ידי התובע, שנטען שחוקר הביטוח צילם.

טענות התובעים בסיכומי התשובה בתביעה העיקרית במכתב הדחייה ששלחה הראל לתובעים בתאריך 13.4.2016, כשנתיים קודם להגשת התביעה, נדחתה דרישת התובעים לתשלום תגמולי הביטוח בשל הטענה היחידה שמדובר בהצתה עצמית בכוונת מירמה.

לסיכום, אין בטענות הנתבעת כדי לבסס דחייה של הכסוי הבטוחי ברמת ההוכחה הנדרשת, הגם שכאמור, דחיית הכסוי הבטוחי נשענת על טענה שלא הוכחה בשום אופן להצתה בזדון על ידי התובעים.

...

תביעת השיבוב מתקבלת נגד הנתבע 1 (טלגאוקר יצחק) ונדחית נגד הנתבעת 2 (הראל חברה לביטוח בע"מ).

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ישלמו התובעים את הסכומים כדלקמן: בתביעה העיקרית- ישאו התובעים בהוצאות הנתבעת הראל, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 50,000 ₪.

בתביעת השיבוב- ישלם הנתבע 1 לתובעות סכום של 26,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום של 5,000 ₪, החזר אגרת משפט כפי ששולמה, וכן שכר התובעת 1 בגין עדותה, בסכום של 600 ₪ כפי שנפסק בפרוטוקול מיום 8.9.19.

התובע טען כי דרש מהנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח בגין מקרה הביטוח, בהיותה המבטחת של בית העסק, אך דרישתו נדחתה בטענה כי השריפה לא נגרמה מכשל חשמלי אלא עלה חשד כי בית העסק הוצת על ידו או על ידי מי מטעמו או בידיעתו, ושהאירוע מבוים ויזום בניסיון לקבל תגמולי ביטוח במירמה.

עוד נטען שבית המרקחת בוטח בסכום ביטוח חסר, על כן חל סעיף 2 ל"תנאים הכלליים המתייחסים לפרקי הרכוש בלבד" שבפוליסה – סעיף "ביטוח חסר". הנתבעת גם טענה כי ככל והיה מדובר במקרה ביטוח מכוסה, היא לא יכולה לשלם לתובע תגמולי ביטוח בגין הנזק הנטען מאחר ומבנה בית המרקחת הוחזק על ידי התובע בשכירות, ונדרשת הסכמתו המפורשת והצהרתו בכתב של בעל המבנהשלא ערך ביטוח למבנה.

...

לאור כל האמור, עתר התובע לפיצוי בסך של 700,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לבית העסק בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמו, והוסיף שיש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת עונשית בהתאם לסעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח.

בחקירתו, נשאל התובע: "אם אנחנו מקבלים את העובדה שהמערכת לא הופעלה, מדוע בכל זאת אתה תובע את הנתבע מס' 2?", והוא השיב כך: "כי הוא היה צריך להתקשר ולשאול מדוע המערכת לא הופעלה. כי הוא מקבל התראה שהעסק עדיין פתוח בשעה 00:00, או שאני שם או שיצאתי ולא דרכתי. אני מכיר את זה מתחום העבודה שלי כשאנחנו סוגרים בלילה את הסניף אנחנו דורכים ומחכים שהדריכה תתקבל אצל המוקד ואז הולכים, ובמידה והדריכה לא מתקבלת מתקשרים אלינו בחזרה להיכנס לסניף, לעשות דריכה ולצאת שוב פעם". שילוב של שני נתונים אלה בדבר תקינות המערכות שהתקין הנתבע בבית העסק, יחד עם סוגיית שעות הפתיחה והסגירה של בית העסק, מביאים למסקנה כי הנתבע אינו חב באחריות כלשהי כלפי התובע בשל אירוע השריפה שאירע.

נוכח כל האמור, יש לפטור את הנתבעת מחובתה על פי הפוליסה מלשלם לתובע כל תגמולי ביטוח בגין השריפה, ואת הנתבע מכל אחריות לאירוע משלא הוכחה כל רשלנות או מחדל מצדו.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת מס' 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ ולנתבע מס' 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

לאחר קרות הארוע הבטוחי פנתה באטריקס לשומרה באמצעות סוכנות שור לשם קבלת פיצוי, אולם שומרה דחתה את תביעתה ביום 23.8.2017 וטענה כי אין לבאטריקס כל כסוי בטוחי לארוע בשל סיום תוקפה של הפוליסה עובר להתרחשות הארוע הבטוחי.

במקרה שכזה, בית המשפט מיתעלם מדחיית ההצעה על ידי המבטח ונותן תוקף לכוונתו החד צדדית של המבוטח וזאת בניסיון לאזן בין פערי הכוחות שבין הצדדים לעיסקת הביטוח ולאור אופיו הצרכני של תחום הביטוח (ראו: י. אליאס, שם, עמ' 301).

ביום 28.6.2017 השיבה הגב' ענתבי לגב' חכם בזו הלשון: "נא לחדש את הפוליסה, המבוטח דואג לקבלת האישורים". במענה השיבה הגב' חכם באותו היום: "שיחתום על הטופס ואז אוכל לתת ארכה לעוד שבועיים. לא אוכל לחדש ללא חתימה על הטופס". בלילה שבין ה- 1.7.2017 ל- 2.7.2017 פרצה השריפה בבית עסקה של באטריקס וארע הארוע הבטוחי נשוא תביעה זו. ביום 23.8.2017 דחתה שומרה את תביעת באטריקס בטענה כי תוקפה של פוליסת הביטוח הסתיים עובר לארוע הנטען וכי זו סירבה לבצע ביטוח חדש במתכונת של השנה הקודמת.

במקרה הספציפי שלפנינו, הארוע הבטוחי - השריפה, לא פרצה בשל אי נקיטה באמצעי המיגון הנדרשים, שחלקם אף היו קיימים בעסק עוד קודם לכן והופעלו עם פרוץ השריפה, אלא כאמור בחוות דעת המומחה מטעם שומרה, מר סלוצקי, מהתלקחות של סוללה בבית עסקה של באטריקס.

...

בתביעת מנורה מתקבלת התביעה כנגד באטריקס וכנגד שומרה, ואילו ההודעה לצד שלישי כנגד שור ואיילון - נדחית.

לפיכך, בתביעת באטריקס (21728-02-18) הנני מחייב את שומרה לפצותה בסך של 172,454 ₪ (לאחר ניכוי השתתפות עצמית ופרמיה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בתביעת מנורה (43712-01-20) הנני מחייב את שומרה לפצות את מנורה בסך של 55,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

לפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בסך של 76,560 ₪ בגין שריפה שאירעה בבית העסק של התובעת אשר גרמה לנזקים.

על פי הפוליסה אמור היה נקוי המנדף להתבצע אחת לחצי שנה ובחוות דעת השמאי סגמן נאמר כי – "בית העסק פועל במקום כשנה" ואף משך הזמן מאז תחילת תקופת הכסוי הבטוחי ועד קרות השריפה עלה בכמה ימים על מחצית השנה, ולפיכך מצאתי לנכון לדחות טענה זו. בנסיבות אלה, השאלה העומדת להכרעה היא – האם אי עמידת התובעת בתנאי המיגון שוללת לחלוטין את הכסוי הבטוחי או שמא על הנתבעת לשאת בתגמולים חלקיים.

...

בענייננו הגישה הנתבעת במסגרת ראיותיה (נספח א') את תצהירה של החתמת – הגב' גלית נבון, בו הצהירה החתמת כך – "מניסיוני כך נוהגות כל חברות הביטוח. בהעדר מיגונים לעסק מסוג זה, לא ניתן כיסוי ביטוחי לנזקי אש, אצל הנתבעת ואצל כל חברות הביטוח". סבורני כי אין די בתצהיר הנ"ל על מנת להוות הוכחה לכך שמבטח סביר לא היה מתקשר בפוליסה בהעדר אמצעי המיגון הנדרשים, אף בדמי ביטוח גבוהים יותר.

התובעת חדלה בהקטנת הנזק מחדלים המהווים הפרה של התנאים שהנתבעת טרחה לקבוע במפורש בפוליסה ואשר הדעת נותנת כי יכולים היו להקטין את הנזק במידה ניכרת לו בוצעו כדבעי – ובהקשר זה אינני מקבל את טענתה כי כיבוי האש על ידי עובדיה עולה כדי הקטנת נזק באותה מידה, שכן יש להניח כי מערכת כיבוי במנדף היתה מזהה את השריפה ומכבה אותה מהר יותר מעובדים שאינם מצויים בתוכו ושהיה עליהם ללכת לחפש מטף.

סוף דבר המורם מכלל האמור הוא שאני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 51,040 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 27.6.22.