ג) פגמים בשימוע – החלטת הפיטורים נסמכת על טענות אשר לא נזכרו במכתב הזימון לשימוע, וכמו-כן לא נימסרו למבקש מסמכים רלבאנטיים, כשכתוצאה מכך נפגעה זכות הטיעון המוקנית לו בדין.
האם המבקש שיכנע כי קיימת לו זכות לכאורה לסעד האכיפה בהליך העקרי?
כזכור, על פי הבקשה העילות העיקריות אשר מקימות את זכות המבקש לאכיפה הן: הפרת חובת המשיב למתן היזדמנות אמיתית והוגנת לבצוע העבודה ולעמידה בתקופת הניסיון; הפרת חובת המשיב לבירור טענות חמורות בדבר היתנכלות ממונה ישיר; ופגמים בשימוע.
פרוטוקול השימוע בן 17 עמודים, ובצדק לא הועלתה טענה באשר ליכולת המבקש להעלות טענותיו במסגרת ישיבת השימוע.
הינה כי כן, בנסיבות העניין, מימוש זכות הטיעון של המבקש לא היה רק באותה שיחה מקיפה, כי אם בכל תהליכי המשוב שנערכו למבקש.
יפים בשינויים המחויבים דבריו אלו של בית הדין הארצי בעיניין דרוט, שבו כלל לא קויים לעובד הליך מוגדר של שימוע: "אין מדובר בהחלטה רגילה על פיטוריו של עובד. בעיניינו של המערער קיים רקע של הליך קודם בו הוגש הסדר של פשרה אשר קבע מסלול של ניסיון תיפקודי על פני שנה שלמה עם מעקב מקצועי הדוק. המערער ידע על מעמדו תחת פקוח ובחינה והוא אינו יכול לטעון שהופתע. ההחלטה על פיטוריו של המערער לא הייתה רגעית או ספונטאנית. מדובר בהחלטה שהתקבלה על יסוד בדיקה מקצועית של יכולות המערער ועל מציאות מובהקת של אי עמידה בניסיון. למערער נערך משוב. הוא ידע בפני מה הוא עומד והייתה לו היזדמנות לא רק להשיב על הטענות אלא גם לשפר את תפקידו. זאת הוא לא עשה. למעשה נערך למערער שימוע על פני שנת לימודים שלמה. בנסיבות אלה, גם אם לא נערך למערער 'ארוע' מוגדר של שימוע, לא תישמע טענתו כי נפל פגם בהחלטת פיטוריו בשל כך.".
אשר לטענת המבקש שלפיה המשיב לא מסר לו את כל המסמכים הנדרשים – לא מצאנו כי יש בידי המבקש כדי להוושע מטענה זו. במהלך חקירתו בפנינו, ב"כ המבקש הציגה לד"ר זרקא מיסמך, שבו נחזית לכאורה הודעת דואר אלקטרוני, נושאת תאריך 27/09/18, שממוענת אליו מאת יוני דוקן מנהל אגף בכיר – הממונה על מערכת הבריאות בנציבות שירות המדינה, וכך נכתב שם: "בהמשך לפגישתנו בעיניינו של מר אלי קרביץ ועל מנת שתהליך בחינתו בתקופת הנסיון יהיה הוגן לפחות מולנו (לא אדבר בשם החטיבה), אני ממליץ להוציא למשך תקופת הניסיון את אלי קרביץ ומחלקתו מהכפיפות למאיר חמוז ולהכפיפו ישירות אליך לעבודה ולבחינה ישירה שלך. כמו כן, ממליץ כי אתה בשיתוף עם אגף משאבי אנוש בחטיבה תעשו מולו תאום ציפיות מחודש לרבות הגדרת יעדים ומשימות עליהן ייבחן ויימדד במסגרת תקופת הניסיון.". קודם להצגת המסמך, ד"ר זרקא העיד בפנינו כי הוא מדבר, מתכתב, ונפגש עם "יוני" לעיתים מזומנות, כדבר שבשיגרה, וכן אישר כי אכן הייתה התכתבות פנימית בינו לבין יוני שבמסגרתה הציע האחרון להעביר את המבקש לכפיפות ישירה אליו (מנהל בית החולים), והפנה לעובדה שהעיד על כך בתצהירו.
בתשובת המבקש מאותו היום, אף היא באמצעות הדוא"ל, השיב, בין היתר, כך: "לעניין היציאה בתפקיד ביום הנידון, קבעתי מראש פגישת עבודה עם משאבי אנוש ברמב"ם, על מנת לעמוד על אופן התנהלותם בנושא מכון הכושר, רווחה, הדרכה ואפשרויות טכנולוגיות במשא"ן וזאת על מנת לקדם, לייעל וללמוד, הפגישה שם נקבעה לשעה 12:30, אך מכיוון שהתעכבתי במשרד (היתה לי פגישה אצל דר' זרקא), יצאתי בשעה 11:27 לדרך, לצערי הייתה בדרך תאונה קטלנית ולכן ביקשתי לאחר את הפגישה, דחינו את הפגישה לשעה מאוחר יותר, אך בכל זאת ראיתי שלא אצליח להגיע בזמן ולכן ביקשתי לבטלה ולקבוע פגישה חדשה במקום, הפגישה החדשה נקבעה ל- 4/10/18.". בהנתן תשובתו זו של המבקש, ממנה עולה כי הפגישה ברמב"ם כלל לא היתקיימה, באותו היום (26/08/16) שב מר חמוז ופנה למבקש באמצעות הדוא"ל, על מנת שייתן טעם מדוע דיווח על יציאה בתפקיד לרמב"ם. למחרת היום – ורק אז – הציג המבקש את ההסבר הבא: "מאחר והפגישה ברמב"ם בוטלה ועל מנת לנצל את הגעתי לחיפה, נפגשתי עם דובר בית חולים כרמל מר' אלי דדון, שהנו מכר ותיק שלי, וזאת על מנת לנצל את המקצועיות והידע שלו...".
בהמשך, ביום 29/08/18, קוימה למבקש שיחת בירור על-ידי מר חמוז.
...
עילות אלו מעוררות למעלה מספק סביר בדבר התאמת המבקש למשרה, ונחה דעתנו כי הן פרי שיקול דעת תקין בתום לב מצד מנהל בית החולים.
מכל האמור יוצא אפוא, כי הסיכויים שבית הדין יורה על אכיפת יחסי העבודה בהליך העיקרי נמוכים ביותר, אפילו יימצאו פגמים בהתנהלות בית החולים, ובמילים אחרות המבקש לא הוכיח זכות לכאורה לכפיית יחסי עבודה.
לאור כל המפורט לעיל, הבקשה נדחית.
