דחיית התנגדות לבנייה בלתי חוקית

תשובה: לדחות את הטענה מהנימוקים הבאים: הועדה מפנה את המתנגדים לתכנית הכוללנית 354-0431924 אשר קבעה גובה בנייה שבין 6-8 קומות.

יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בעע"מ 9057/09 דן איגנר ואח' נ' השמורה בע"מ (20/10/10), בו צוינו הדברים הבאים: "לטעמי כדאי במקרים רבים כשנשקלת השאלה "האם להכשיר בנייה בלתי חוקית" שחברי מוסד התיכנון יציגו לעצמם תחילה את השאלה בהנחה שאין בנייה בלתי חוקית שהכשרתה מתבקשת, האם מבחינה תכנונית היה מקום לאשר את התוכנית אם לאו.

...

כך גם לא מצאתי לקבל טענת העותרים כי התכנית נועדה לשרת את האינטרס הכספי האישי של המשיב 2 ומשום כך דינה להידחות.

בהינתן האמור, לאחר שבחנתי את נימוקי הוועדה המחוזית שהובאו במלואם לעיל, סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטה.

סוף דבר סיכומו של דבר – העתירה נדחית.

בכל הנוגע לטענת העותרים לבצוע בנייה בלתי חוקית ובנגוד לתמ"א 38 ציינה הועדה המחוזית כי מדובר בסוגיות המצויות באחריות הרשות המקומית ועל העותרים לברר סוגיות אלה מול הערייה.

בתמצית יצוין כי העותרים חזרו למעשה על טענותיהם שהועלו בהתנגדות שהוגשה מטעמם, לרבות טענות לפגמים בפירסום התכנית, בנייה שלא בהתאם לתכנית, להיתר בנייה ובטרם ניתן היתר, אי התאמת התוספות לתשתיות הקיימות בשכונה, העידר מקומות חניה, דפוס פעילות בעייתי של הועדה המקומית לתיכנון ובניה חיפה (להלן: "הועדה המקומית") אשר נתנה היתר לתוספת בנייה של קומה ואגף מכוח תמ"א 38 (מסלול חזוק) במרץ 2018, ללא יידוע הדיירים הגובלים, ובנייה בהקף החורג מההיקף המותר על פי חוות דעת מתכננת המחוז.

מדובר בהחלטה תכנונית שאינה חורגת ממיתחם הסבירות, ואין מקום להתערב בה. אשר לטענת העותרים כי היה צורך לציין במפורש את העובדה כי התכנית נועדה לשנות את הייעוד של המקרקעין, יצוין כי הדבר עולה במפורש מהמטרה של שינוי הייעוד ממגורים למבני ציבור, ודי בכך כדי לדחות את טענת העותרים בעיניין זה. כך גם לא מצאתי לקבל טענת העותרים לעניין החריגה בהקף הבנייה וגובה הבנייה שבוצעה.

...

במקרה הנדון, התכנית בכללותה נבחנה על ידי הוועדה המחוזית שהגיעה למסקנה כי מדובר בתכנית ראויה שעומדת בהוראות התכנית הכוללנית חפ/2000, מספקת מענה לצרכים הקיימים של עיבוי בית אבות קיים במקום הקמת אחד חדש או הפניית מטופלים לאזורים מרוחקים.

העותרים לא ביססו את טענתם לעניין הפסול בקביעת דרישת אישור הפרוגרמה בשלב הרישוי, ולא הצביעו על פגם שנפל בקביעה זו, ומשכך, דין טענה זו של העותרים להידחות.

סוף דבר סיכומו של דבר ולאור כל האמור לעיל - העתירה נדחית.

החוקר דחה את ההיתנגדות של העותר וקבע כי המבנה ניבנה באופן בלתי חוקי ואינו תואם את ייעודי הקרקע המאושרים בתכנית המאושרת ג/2834 והנו בתחום דרך אשר אושרה במסגרת תכנית מתאר כוללת ג/15756 ובתחום שצ"פ לפי התכנית הכוללנית.

...

דיון והכרעה: לאחר עיון בכתבי בית הדין השונים ושמיעת טיעוניהם של ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה מהטעם שלא נפל בהחלטת הוועדה פגם המצדיק התערבות.

על כל האמור לעיל יש להוסיף כי העותר בנה את המבנה ללא היתר בניה ולא ניתן לקבל טענתו כי הסתמך על תכניות קודמות שחלו על המקרקעין, שכן לא ניתן להסתמך על תכנית מתאר לעניין זה ואין הצדקה לבניה ללא הוצאת היתר כדין.

אשר על כן העתירה נדחית.

יהיו איפוא מקרים שבהם יגיע בית-המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה ליתן צו הריסה לפי סעיף 212 הנ"ל בשל כך שבנסיבות המיוחדות למקרה עומדת הותרת המבנה הבלתי חוקי על כנו בנגוד זועק "לאנטרס הצבורי שחוטא לא יצא נשכר"; יהיו מקרים שבהם תהיה הצדקה למתן הצוו במניעת ה"אנדרלמוסיה" שיוצרת בנייה ללא היתר, ויהיו מקרים שבהם תימצא ההצדקה למתן הצוו ב"מיטרד" שיוצר המבנה שניבנה שלא כחוק.

התוצאה ההיתנגדות המשיבה לבקשה למתן צו הריסה מתקבלת אך ורק בכל הנוגע לבנייה המוקדמת ונדחית בכל הנוגע לבנייה המאוחרת.

...

התוצאה ההתנגדות המשיבה לבקשה למתן צו הריסה מתקבלת אך ורק בכל הנוגע לבנייה המוקדמת ונדחית בכל הנוגע לבנייה המאוחרת.

לפיכך, בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (בנוסחו לפני תיקון 116), אני מורה על הריסת הבנייה המאוחרת, המתוארת בסעיף 1 לבקשה למתן צו הריסה ובתרשים שצורף אליה.

לעניין פסיקת ההוצאות, לאחר שהבאתי בחשבון את העובדה שהבקשה התקבלה בחלקה ואת האמור בהחלטתי מיום 21.11.2022, אני מחייב את המשיבה בהוצאות המבקשת בסך של 3,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ולאחר מכן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.

בעיניין זה נאמר בעע"מ 8354/04 האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל נ' המועצה הארצית לתיכנון ובנייה ועדת המשנה לערעורים (פורסם בנבו 25.1.06): "אשר לצורך להפקיד את התכנית מחדש עקב השינויים שהוכנסו בה, ההלכה היא שהפקדה כזו נידרשת, רק במקום שבו "מרוב שינויים לא יכירו עוד את התכנית המקורית שהועדה נתבקשה לאשר".   אשר לטענת העותרים לפיה לא היה מקום לדחות את הבקשה למתן רשות ערר – בעיניין זה קבעה הועדה: "אין מקום לכרוך את עניינם הפרטני עם נושא הסדרת התיישבות האוכלוסייה הבדואית כסוגיה עקרונית. מדובר בנסיבות ספציפיות, של תיכנון כביש משמעותי לעיר דימונה, כאשר, על אף שמדובר במבנים לא חוקיים שאין כרגע תיכנון להסדרתם במקום, המתכננים והועדה עשו מאמצים להמנע, ככל שהדבר מתאפשר תכנונית, מהתוויית הכביש על מבנים קיימים. כפי שעולה מהמסמכים שהמבקשים הגישו, מתקיימת גם בדיקה ברשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, ביחס לאפשרויות הסדרה של חלק מההתיישבות באיזור, אך על פני הדברים גם ביחס לבדיקה זו, מהמסמכים שהוצגו ומדברי נציגי רשות הבדואים, בדיקה זו אינה מתייחסת לבנייה באיזור הכביש או בסמיכות לתשתיות אחרות. יצוין כי המבקשים הגישו קטע מתוך פרוטוקול דיון בבית המשפט, מבלי להעביר את הפרוטוקול המלא, אשר עסק בהליכי אכיפה נגד בניה בשטח רחב משטחה של תוכנית זו. בכל מקרה, הועדה, כמוסד תיכנון, אינה כפופה לנכונות רשות הבדואים להסדיר בניה בלתי חוקית, בודאי במקום בו הדבר מתנגש עם אינטרסים תיכנוניים משמעותיים, כמו בתוכנית דנן... בעניינינו טענות המבקשים בנוגע לסוגיה הרוחבית של "האוכלוסיה הבדואית" עולה בעיקר בבקשת רשות הערר, בעוד שההיתנגדות שהוגשה מיתמקדת בעיניינם הפרטני של המבקשים.

...

ר' בעניין זה עע"מ 3974/14 שחף נהריה (שותפות שאינה רשומה) נ' נייר חדרה בע"מ (פורסם בנבו 14.06.15): "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי הערעור שבפנינו הפך תיאורטי ומשכך התייתר הדיון בו. המערערת לא ביקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא ובעוד הערעור מתנהל פעלו ועדות התכנון על פי האמור בו, דנו פעם נוספת בתכנית ואישורו אותה ואת נספח הבינוי המעודכן. בנסיבות אלו, מופנה הערעור נגד מעשה עשוי". בעניין שחף נהריה שלעיל, הוגש הערעור קודם שהתוכנית אושרה אך לא התבקש ע"י המערערת עיכוב ביצוע פסק הדין קמא וועדות התכנון פעלו, בעוד הערעור מתנהל, לאישור התוכנית באופן שהיא הפכה למעשה עשוי.

סיכומו של דבר, כי ענייננו בתכנית המסדירה אזור תעשיה, אזור שעוגן בתכנית מתאר מחוזית לפני שנים רבות, והחלטת הוועדה אינה מצדיקה מתן רשות ערר.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה הן על הסף והן לגופה.