דחיית הסדר טיעון לעניין העונש מחמת חוסר סבירות

במסגרת הסדר הטיעון לא הייתה הסכמה לעניין העונש, למעט לגבי נאשם 2, שבעננינו הוסכם שהמאסר המותנה יחול גם על עבירת החזקת סכין.

הטיעונים לעונש נדחו לצורך קבלת תסקיר בעיניינם של הנאשמים.

לשיטת שירות המבחן, ביצוע העבירה משקף דפוסים אימפולסיביים באישיותו, וניכר כי ברגעים בהם הנאשם חווה מורכבות, חוסר אונים או תיסכול הוא מתקשה לווסת את דחפיו התוקפניים, ונוטה להתנהל בחוסר שיקול דעת.

אשר לבצוע העבירה- נאשם 2 הסביר, כי לא ידע על הסיכסוך המוקדם של נאשם 1 עם המתלונן, וכי לא הייתה לו כל כוונה לתקוף את המתלונן.

...

לאחר שבחנתי את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ואת מדיניות הענישה הנוהגת, ועמדתי על הערך החברתי הנפגע מביצוע העבירה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין שנתיים לחמש שנות מאסר אשר לנאשם 1, ובין שנה לשנתיים וחצי שנות מאסר לנאשם 2.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים כדלהלן: נאשם 1- 32 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו מיום מעצרו 28.2.21.

על נאשם 1 אני גוזרת בנוסף 6 חודשי מאסר, הנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר, על עבירה לפי סעיף 186 לחוק.

מתוך מטרה לחסוך בהוצאות החשמל בתהליך הגידול, הנאשם ביצע מעקף של שתיים מתוך שלוש הפאזות בבית הנתיכים הקשור לדירה, וכך יצר מצג של צריכת חשמל סבירה של בית מגורים, ובפועל לא נשא בעלויות צריכת החשמל המלאות של הדירה.

הסדר הטיעון שבמסגרתו הודה הנאשם, לא כלל הסכמה לעניין העונש שייגזר על הנאשם.

במקביל, לאחר זמן קצר שנפקד, שוחרר מהשרות הצבאי, עקב חוסר רצונו להתגייס באותו מועד.

ב"כ המאשימה הפניתה לפסיקה הקובעת את הצורך להחמיר בענישת עברייני הסמים המפעילים מעבדות לגידול קאנביס בדירות מגורים, עבירות שהיו למכת מדינה, והדגישה כי בעבירות אלה, נסיבותיו האישיות של הנאשם נדחות מפני האנטרס הצבורי.

...

אני סבור, לאור המפורט לעיל, כי ניתן להסיק שהנאשם עבר הליך של שיקום.

אני סבור, כי זה הזמן לפתוח לו פתח , ולו קטן, כדי להחזירו לתחום הנורמטיבי, לצידה של המערכת ולא לנגדה.

סיכומו של דבר, נוכח כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: שישה (6) חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות ובניכוי ימי מעצרו.

עוד לציין כי ההגנה ביקשה לדחות את מועד הטיעון לעונש בכדי לבחון את מצבו המשפטי הכולל של הנאשם.

הנאשם הסביר כי לא הבין את מהות בית משפט קהילתי ועל כן לא שיתף פעולה, וציין כי מוכן לשאת בעונש ומעדיף לבצע עבודות שירות.

דומה כי גם בכך ללמד על חוסר תובנה והפנמה של חומרת מעשיו והענישה המתבקשת מהם, וניכר כי הנאשם פירש שלא נכונה את ההזדמנויות שניתנו בידיו במהלך השנתיים האחרונות באופן המלמד במקרה הטוב על כך שההליך המשפטי אינו מהוה גורם מרתיע ומציב גבול ובמקרה הרע על זילזול מוחלט בהליכים המשפטיים.

כאשר מדובר בשני מאסרים מותנים שנולדו מכתב אישום אחד ומאותה מסכת עובדתית, כבעניינינו, נקודת המוצא היא של חפיפה בין העונשים (ע"פ 4517/04 מסראוה נ' מדינת ישראל (10.03.2005) – שהראציונל שלו חל גם לאחר תיקון 113; ת"פ 60150-03-16 מדינת ישראל נ' ליוסטרניק (07.02.2018); ת.פ 55157-06-17 מדינת ישראל נ' אלמו (17.9.2018)) בהנתן כל המקובץ, שהרי עתירתה של המאשימה, שהוצגה כחלק מהסדר הטיעון לעניין העונש שגובש בין הצדדים, יש בה לאזן את כלל השיקולים הצריכים לעניין נכונה, לרבות חפיפתם של המאסרים המותנים זה לזה, עתירה זו הגונה וראויה מקובלת עליי במלואה.

...

כאשר מדובר בשני מאסרים מותנים שנולדו מכתב אישום אחד ומאותה מסכת עובדתית, כבענייננו, נקודת המוצא היא של חפיפה בין העונשים (ע"פ 4517/04 מסראווה נ' מדינת ישראל (10.03.2005) – שהרציונל שלו חל גם לאחר תיקון 113; ת"פ 60150-03-16 מדינת ישראל נ' ליוסטרניק (07.02.2018); ת.פ 55157-06-17 מדינת ישראל נ' אלמו (17.9.2018)) בהינתן כל המקובץ, שהרי עתירתה של המאשימה, שהוצגה כחלק מהסדר הטיעון לעניין העונש שגובש בין הצדדים, יש בה לאזן את כלל השיקולים הצריכים לעניין נכונה, לרבות חפיפתם של המאסרים המותנים זה לזה, עתירה זו הגונה וראויה מקובלת עליי במלואה.

תוצאה לאור האמור אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלתם של שני מאסרים מותנים, האחד בן 12 חודשים והשני בן 6 חודשים שניתנו בגזר דין מיום 25.11.2015 בת.פ 53743-11-14 בחופף זה לזה.

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון דיוני בעבירת תקיפה גורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן הורשע בעבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, בהתייחס לכתב אישום בת"פ 32496-07-19 אותו צירף הנאשם.

ב"כ הנאשם עוה"ד גל וולף, טען שיש לדחות את עתירת המאשימה לעונש בשל חוסר הלימה ביחס לעבירות בהן הורשע הנאשם בנסיבותיהן, בשילוב נסיבותיו האישיות המורכבות של הנאשם.

אשר למצבו של הנאשם בעת האישפוז, ההתרשמות בסבירות גבוהה הייתה, כי הוא לא פעל תחת מחשבות שוא במהלך הארוע, ו"[.

עבירת הסכין חריגה יחסית לעברו הפלילי של הנאשם, ומאז הארוע חלפו כ- 4 שנים, לכן העונש בגינה צריך להיות מתון בנסיבות העניין.

...

אולם, לאחר שבחנתי את המסמכים הפסיכיאטריים שהוגשו ואת המעשים שביצע הנאשם, מצאתי לדחות את טענת ההגנה בהקשר זה. כפי שאסביר להלן.

ברע"פ 1490/12 אבו גוש נ' מדינת ישראל (15.7.2012), נדחתה בקשת הנאשם לביטול הרשעתו ואושר עונש של של"צ בהיקף של 180 שעות, לאחר שהורשע בהחזקת אגרופן בכניסה לתחנה המרכזית בירושלים, לטענתו לשם "הגנה עצמית". בחינת נסיבות האלימות שהפגין הנאשם כלפי המתלוננת, ונסיבות החזקת הסכין, הביאוני למסקנה כי מתחם העונש ההולם בכל אחד משני האירועים נע בין מאסר קצר שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 8 חודשים שירוצה החל מיום מעצרו 13.11.2022 (ובניכוי ימי מעצרו, בנוגע לשני התיקים שבכותרת, בהתאם לרישומי שב"ס).

מהתסקיר עולה כי עד היום מתקשה הנאשם להבין את הקשר שלו למתואר בכתב האישום, וטוען שהדבר נבע מהתנהלות לקויה בשל חוסר ידע.

ההגנה הפניתה לפסיקה רבה, מן הגורן ומן היקב, בנוגע לגזירת העונש בהתאם לכללי הבניית הענישה שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין; לציפיות נאשם מהסדר טיעון; למשמעות הסרת מחדל לעניין העונש; ולענישה של ערכאות שונות (בעיקר מהערכאה הראשונה), חלקן בעבירות דומות, חלקן לא רלוואנטיות לענייננו.

בהתאם לתפיסה זו, גם לאחר תיקון 113 לחוק העונשין, בבחינת הסדר טווח ענישה יש להדרש לסבירות ההסדר, במבחן האיזון, בהתאם לאמות מידה שנקבעו בכללי הבניית הענישה.

ברע"פ 8471/16 ערמין נ' מדינת ישראל (15.11.2016), נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על עונש שנגזר עליו בגין הרשעתו לאחר ניהול הוכחות ב- 23 עבירות של ניכוי מס תשומת תוך שימוש בחשבוניות כוזבות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ, בגין השמטת מס בסך 549,392 ₪, לאחר שחזר בו מהערעור על הכרעת הדין, ועונשו הוקל בערכאת העירעור והועמד על 16 חודשי מאסר בפועל, חלף 24 חודשים שנגזרו עליו בבית משפט השלום.

...

מכל מקום, אני דוחה את הטענה לפיה הנאשם לא בדק את חשבוניות פיקטיביות שהגיש קבלן משנה, משום שהנאשם הורשע לפי הודאתו בעבירת מטרה להתחמק ממס, ומובן שבבסיסה עומדת מודעות לביצוע העבירות.

סופו של דבר, שעה שהעונש הראוי להטיל על לנאשם הוא עונש ממשי של מאסר בפועל, לנוכח שיקולי הענישה בתחום עבירות המיסים, ומתן הבכורה עקרון ההלימה והאינטרס הציבורי במאבק בתחום עבירות המיסים, אני סבורה כי העונש הראוי לנאשם הוא זה שעתרה לו המאשימה.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1 - מאסר בפועל למשך 10 חודשים.