דחיית הגשת תביעה לדמי פגיעה בעבודה

ביום 2.6.20 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה.

אלא שבין היעדרו של פירוט מדוייק ובין דחיית התביעה רק בשל כך המרחק רב ואינו מחוייב המציאות.

...

הכרעה לאחר ששמענו את טענות הצדדים לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את תביעתו.

נוכח האמור, לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי נחשף לשמש בתדירות גבוהה מידי יום במיומו ולא שוכנענו כי הרים את התשתית העובדתית המספקת לקיומה של עילת המיקרטראומה.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע הגיש לנתבע ביום 4.10.18 תביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה והודעה על פגיעה בעבודה להכרה במחלת הסכרת בה לקה כפגיעה בעבודה.

ביום 20.3.19 דחה הנתבע את התביעה בנימוק כי "1. על פי המסמכים שבידיניו, לא הוכח קיום ארוע תאונתי / אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך / עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו ל'סכרת'. 2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. 3. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה". לנוכח הדחייה כאמור הוגשה תביעה זו. עיקר טענות הצדדים: לטענת התובע: א. הרקע לאירועים הנו פרויקט מחשוב בבנק (פרויקט אופק) שהוערך בלמעלה מרבע מיליארד דולר ותחילתו בסוף שנת 2002.

...

לעניין טענת הנתבע לפיה הפרויקט אותו התבקש התובע לנהל במקביל למנהלו הינו פרויקט אשר כבר נכשל בעבר, דבר המצביע כי התובע צפה את הקושי הגלום בניהול הפרויקט, הרי שדווקא הכשלון הקודם אמור לעורר ציפיה שהוא לא יחזור על עצמו דבר שעלול לגרום ללחץ נפשי רב. לעניין עיתוי הגשת התביעה, כ-15 שנים לאחר האירועים, הרי שמצאנו לקבל את גרסת התובע לפיה הוא התפנה לעסוק בכך לאחר שפרש מעבודתו.

לעניין בחינת הקשר הסיבתי בין האירועים בעבודה למחלת הסכרת, הדבר ייבחן ע"י המומחה שימונה ע"י ביה"ד. סוף דבר: בנסיבות אלו אנו קובעים כי האירוע מיום 15.9.03 היה אירוע מיוחד וכן שגרת העבודה בתקופה שמיום 15.9.03 ועד ליום 18.9.03 הייתה אירוע מיוחד.

לנוכח כל האמור, יש מקום למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי.

לענייננו, נקבע בסעיף 3 להסכם הפשרה כך: "...מוסכם על הצדדים כי התובעת תגיש תביעה למל"ל לדמי פגיעה ולתאונת עבודה אשר התרחשה ביולי 2016. היה והמל"ל יכיר בתביעה, התביעה כנגד הנתבעים תידחה.

הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 50,000 ₪ כנגד קבלת החלטה של ביטוח לאומי ו/או בית הדין האיזורי לעבודה הקובעת שהארוע ביולי 2016 אינו מוכר כתאונת עבודה.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה כמו גם החומר הנוגע לעניין מתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

על כן, דין בקשת רשות הערעור שדחתה את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט להידחות.

סוף דבר הבקשה נדחית.

לאחר עיון בבקשה לסילוק על הסף ובתגובה לה להלן החלטתנו: התובע הגיש תביעה לדמי פגיעה כתוצאה מתאונת עבודה ביום 22.2.22 בגינה הכיר הנתבע בפגיעות בצלעות ובברך שמאל.

כפי העולה מכתב התביעה, ביום 3.7.2022, נדחתה בקשת התובע במסגרת שני מכתבים שנשלחו לו (צורפו כנספח א' לכתב התביעה): במכתב הראשון צוין כך - "הריני מאשרת קבלת מכתבו של עורך דינך דודי איזק מיום 22/06/2022...התיק הועבר לעיון רופא המוסד בשנית ובחומר הרפואי שצרף, ולאחר עיונו ההחלטה לעניין אבחנת כאבי גב מיום 17/05/2022 בעינה עומדת. (מצ"ב בשנית העתק ממכתבנו). כמו כן ראה מכתבנו מיום 03/07/2022 המצ"ב לעניין חבלת כתף שמאל וקשרה לארוע הנטען. כאמור במכתבנו, באפשרותכם לפנות לביה"ד האיזורי לעבודה ולהגיש תובענה על החלטה זו". במכתב השני צוין כך - "תביעתך שבנידון אושרה ביום 31/03/2022 בגין חבלה בצלעות עם שברים בצלעות 11, 8-9 משמאל, חבלה בברך שמאל. יחד עם זאת, בהתאם לחוות דעת רופא המוסד, עליי לדחות את האבחנה בגין חבלה בכתף שמאל, שאינה קשורה לפגיעה שבנידון. לתשומת ליבך הרשות בידך להגיש תובענה על החלטה זו ... בתוך שנים עשר חודשים מיום קבלת מכתב זה...". ביום 10.7.2023 הוגשה התביעה דנן בה נתבעה הכרה בפגיעה נטענת באיברים - גב, צואר וכתף שמאל, עקב התאונה מיום 22.2.2022.

...

לטענת הנתבע, יש לסלק על הסף את התביעה ביחס לחלק מהאיברים מהטעמים הבאים : בגין הפגיעה הנטענת בגב – לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, משהוגשה בחלוף למעלה משנה ממועד החלטת הנתבע בדבר דחיית התביעה בגין איבר זה – החלטה מיום 17.5.2022 (כאמור בנספחים ג'-ה' לבקשת הסילוק).

בגין הפגיעה הנטענת בצוואר – לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה מאחר שהיא תביעה מוקדמת.

מנגד התובע טוען כי יש לדחות את בקשת הסילוק מהטעמים הבאים: ביחס לפגיעה בגב – לטענת התובע המועד ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות הוא ממועד החלטת הנתבע מיום 3.7.2022 (שניתנה לאחר שהתובע פנה לנתבע פעם נוספת וצירף חומר רפואי על מנת שהנתבע ישקול מחדש את החלטת הדחייה בגין הפגיעה בגב) ולא החל מיום 17.5.2022.

אנו סבורים כי במקרה דנן קיימים טעמים להארכת המועד זאת משמדובר, לכל היותר, באיחור של שבוע מעבר ל-12 החודשים הקבועים בחוק (מיום 3.7.2022 ועד הגשת התביעה ביום 10.7.2023).

משכך ומשמדובר באיחור של לכל היותר, שבוע ימים, אנו סבורים כי יש להיעתר לבקשה להאריך את המועד להגשת התביעה בגין הפגיעה הנטענת בגב.

סוף דבר – התביעה בגין הפגיעה ב"צוואר" נמחקת על הסף.

] ביום 2.11.21 הגיש התובע תביעה לדמי פגיעה בעבודה לנתבע[footnoteRef:3] בגין ארוע חריג בעבודתו אשר לטענתו הנו הגורם לאוטם שריר הלב בו לקה ביום 5.6.2020.

] ביום 13.1.22 דחה הנתבע את תביעת התובע מן הנימוקים שלהלן: "על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה היא תאונה שארעה לעובד תוך כדי העבודה ועקב העבודה אצל מעבידו או מטעמו.

...

נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה כי שוכנענו כי התרחש אירוע חריג בעבודה ביום 5.6.2020.