בעקבות החלטה זו הגיש המערער "כתב עתירה מנהלית מתוקן". במהלך הדיון בעתירה הסכימו המשיבים לשקול מחדש את בקשת המערער "אם תוצגנה תוכניות שבהן יובהר מה היה חלקו של העותר כמנגיש, להבדיל מפעולות התיכנון של המבנה, על מנת שנוכל להתרשם מניסיונו כמנגיש מבנים".
בעקבות הסכמה זו היתכנסה ועדה נוספת לבחינת עניינו של המערער, אלא שגם היא החליטה לדחות את בקשתו להרשם בפנקס המיוחד.
הוראות המעבר, כך טוען המערער, אמנם מקימות דרישה כי המבקש להרשם יהא הנדסאי הרשום בתחום הקשור למבנים ולתשתיות, ואולם "תחום קשור", לעניין הוראות המעבר, אינו בהכרח תחום המאפשר לחתום על "מבנה פשוט". המערער סבור כי כך הוא הדבר כיוון שסעיף 19מא(ג), הקובע כי "תהיה חוות הדעת של הנדסאי... תקפה רק לענין אותו סוג של מבנה שהוא מוסמך לגביו לפי חוק המהנדסים והאדריכלים", אינו חל – לפי עמדתו – על המבקשים להרשם בפנקס המיוחד לפי הוראות המעבר.
...
פערים בלתי מוסברים אלה תומכים במסקנה כי לא ניתן להסתמך על החלטת הוועדה השנייה, וכי תחת זאת יש להותיר על כנה את המסקנה שאליה הוועדה הראשונה – ושלפיה יש למערער ניסיון ומומחיות מספיקים לצורך רישום בפנקס המיוחד.
אין הצדקה לבחון את טיב ניסיונו של המערער באופן מחמיר, מקום בו גישה מקלה יותר הובילה כבר ועדה מקצועית למסקנה כי למערער מומחיות מספיקה לצורך רישום, למצער בתחום "מבנים וסביבה". בהתחשב בניסיונו הרחב של המערער, אשר ביצע מספר נכבדה ביותר של פרויקטים עבור גופים ציבוריים גדולים באופן משביע רצון; ובהתחשב בעובדה שהוועדה הראשונה כבר הגיעה למסקנה כי בפועל, ומבלי להתחשב בקושי המשפטי שנחזה בפניה כמכריע, למערער ניסיון ומומחיות מספיקים – הרי שראוי לאמץ עמדה זו ולאפשר למערער להירשם בפנקס המיוחד במדור "מבנים וסביבה". אכן, טיב עבודתו של המערער אינו עומד היום לבחינה חדשה ונקייה, משל היה הוא מבקש להיכנס בשערי המקצוע לראשונה.
המסקנה היא כי הערעור מתקבל, במובן זה שיותר למערער להירשם בפנקס המיוחד – הנדסאים, בתחום "מבנים וסביבה".
המשיבים ישאו בהוצאות המערער וכן בשכר טירחת עורך-דינו, כולם יחד, בסכום של 20,000 ש"ח.
המשנה-לנשיאה
הנשיאה ד' ביניש:
אני מסכימה.
