דחיית הבטחת הכנסה בגלל חקירת ביטוח לאומי על רכב

לפנינו תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע לדחות תביעתו להבטחת הכנסה לחודשים ינואר-פברואר 2018 בהם היה בעלים של רכב ובתו החיילת בעלים של רכב נוסף.

עובדות אלו שפורטו בתצהירי התובע ובתו אינן שנויות במחלוקת, והנתבע לא ראה צורך לחקור אותם על תצהיריהם.

התובע עצמו לא עשה כל שימוש ברכב זה. בתו של התובע הגישה תצהיר עדות מטעמו, וכך היא העידה: "אני חיילת משרתת בקבע באיזור הערבה. בסוף חודש ינואר 2018 (או בסמוך) רכשתי רכב מכספי שלי. הרכב נרכש לצרכיי האישיים. הרכב נמכר לאחר כחודשיים בסוף חודש מרץ 2018 לאופיר סוכנויות לאחר שהתברר שנוצרו לאבי בעיות עם המוסד לביטוח לאומי בגלל הרכב. הרכב היה אצלי. רוב הזמן הרכב היה איתי בבסיס ובאיזור הבסיס. כשיצאתי לסופי שבוע לבית הוריי, יצאתי עם הרכב וחזרתי איתו לבסיס". בתו של התובע התייצבה לדיון הוכחות.

סעיף 9א(ב) מציב שני תנאים חלופיים אשר בהתקיימם, נשללת הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה – "תובע שהוא בעל שני כלי רכב או יותר או שהוא בעל רכב ששוויו עולה על סכום שקבע השר, לא יהיה זכאי לגימלה לפי חוק זה". לפי סעיף 1 לחוק, הגדרתו של "ילד" הנה בהתאם למובנו של מונח זה בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).

...

לכאורה, הפרשנות המילולית של הוראת סעיף 9 א (א) לחוק מביאה למסקנה שבבית משפחה בה מתגורר ילדו, עד גיל 23, של תובע גמלה, די בכך שיש רכב בשימושו כדי לשלול את הגמלה מהוריו.

היא נוסעת עם רכבה לבסיס רחוק מהבית וחוזרת לביתה רק בסופי שבוע, אחת לשבועיים, עונה להגדרת החוק של "ילדו הנמצא עימו". סוף דבר התביעה מתקבלת.

ביום 13/3/12, בעקבות פסיקת בית המשפט בעליון בבגץ חסן, ניתנה החלטת בית הדין הארצי כדלקמן: "... בבית הדין הארצי ובבתי הדין האיזוריים לעבודה, תלויים ועומדים כיום הליכים רבים המכוונים נגד החלטותיו של המוסד לביטוח לאומי, בהן נדחו תביעות התובעים לגימלת הבטחת הכנסה בשל בעלות ברכב או שימוש ברכב. במסגרת זו כלול עניינם של המערערים שלפניי.

בחקירתה בפני חוקר המל"ל אישרה התובעת כי רכב מ.ר. 1505519 נמצא בשימושה הבלעדי.

...

לאור האמור אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

בדיון ההוכחות נחקרו התובעת ואמה ובסופו הסכימו הצדדים כי התובעת תמציא אישור ממשרד הרשוי המראה שאמה הייתה הבעלים היחיד של הרכב.

" (ההדגשות אינן במקור – י.א.) בעב"ל (ארצי) 1205/00 עסילה מוחמד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 13.4.2003) נקבע כי בדין נדחתה תביעת המערער להבטחת הכנסה עקב שימוש ברכב אשר בבעלותו של אחיו, "באשר יש לראותו כאילו ניתן לו על ידי אחיו בעל הרכב, סכום שווי השמוש ברכב, ששיעורו כשיעור הגמלה.". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות התובעת ולאחר ניתוח עדותה, ובהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה.

צויין – "בשיחה עם המבוטחת + אמה נמצא כי על שם האמה שלושה רכבים הראשון מסוג קדילאק ברשות הבן השני מסוג קיה ברשות המבוטחת – מצהירה בפני שעושה בו שימוש קבוע הרכב השלישי הועבר לאימא לאחר שהיה רשום על שמה ביקשתי שתשלח הצהרה מפורטת לעניין השמוש + רשיונות הרכבים + ביטוחים של שני הרכבים לעת עתה אין החלטה. שווי הרכב קיה שולל זכאות." התובעת התייחסה לכתוב וציינה כי שלושת כלי הרכב הם של אמה ושהיא לא נוהגת על רכב הקיה ומאידך גיסא, על רכב הניסאן היא נוהגת בו רק לצרכי אמה (עמ' 9).

...

" (ההדגשות אינן במקור – י.א.) בעב"ל (ארצי) 1205/00 עסילה מוחמד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 13.4.2003) נקבע כי בדין נדחתה תביעת המערער להבטחת הכנסה עקב שימוש ברכב אשר בבעלותו של אחיו, "באשר יש לראותו כאילו ניתן לו על ידי אחיו בעל הרכב, סכום שווי השימוש ברכב, ששיעורו כשיעור הגימלה.". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות התובעת ולאחר ניתוח עדותה, ובהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה.

לסיכומו של דבר, יש לראות בתובעת כ"בעל רכב" בשני כלי הרכב כהגדרתו בסעיף 9א(א) לחוק הבטחת הכנסה.

נוכח האמור, דין התביעה להידחות.

התובעת, ילידת שנת 1964, קיבלה גמלת הבטחת הכנסה מן המוסד לביטוח לאומי מאז חודש ינואר 1988 ועד שביום 1.3.04 התקבלה החלטת המוסד לביטוח לאומי על הפסקת תשלום הגמלה, רטרואקטיבית לינואר 1993.

התובעת הגישה תביעה נוספת לבית הדין כנגד שלוש החלטות של המוסד לביטוח לאומי בהן נדחתה תביעתה לגמלת הבטחת הכנסה שאותה הגישה יחד עם בן זוגה (בל 10512/06).

במכתב דחיה אחרון מיום 26.2.06, התביעה להבטחת הכנסה נדחתה בגין הכנסה מנכס השוללת זכאות.

היו תקופות שאף היה בעל רכב משלו.

הבת פאדיה אחותו של פואז נחקרה בעניין זה על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי (נ/18).

...

אשר על כן, ונוכח כל האמור, בדין נזקפת לתובעת ולבעלה הכנסה מן הנכס שבראס אל עמוד, בהיותם בעלים שלו על שלוש קומותיו.

סוף דבר א. נדחית תביעת התובעת בתיק 12208/04.

בכפוף לאמור לעיל בעניין חישוב זקיפת ההכנסה מחדש בשים לב למרכיב שווי עלות הבניה של הדירה בקומה השלישית, נדחית התביעה להבטחת הכנסה, שהוגשה בתיק 10512/06.

לדבריו, רשם את הרכב על שם מרוא אסדי בגלל שקבל גמלת הבטחת הכנסה מהנתבע (ראה מיסמך נ/2).

בעקבות החקירה הנ"ל, בתאריך 27/7/04 שלח הנתבע מכתב לתובע בדואר רשום בו הודיע לו על דחיית תביעתו לגימלת הבטחת הכנסה מחודש 4/00 בגין שימוש קבוע ברכב שנירשם על שם גסתו של התובע, הגב' מרוא אסדי, וזאת מיום 8/9/99 ועד למועד כתיבת המכתב.

בתאריך 25/7/06 קיבל התובע תשובה בכתב מהגב' רותי לוסקי, מרכזת בכירה באגף הבטחת הכנסה בירושלים, כי בקשתו לביטול חובו נדחתה על ידי חברי הועדה לביטול חובות במוסד לביטוח לאומי וכי עליו לפנות לסניף המוסד לביטוח לאומי להסדרת חובו, אחרת ינקטו נגדו צעדים משפטיים בנידון (ראה מיסמך נ/6).

...

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: התובע הגיש תצהיר לבית הדין (ראה מסמך ת/1) וכן העיד בבית הדין.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת, כי התובע ידע כבר בשנת 2004 על דחיית תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה מחודש 4/00 ועד 6/04, אך טיפל בנושא במכתבים אחדים בלבד במהלך התקופה מ-10/11/04 ועד 17/7/06 והתעלם מכך שמקצבת הילדים שלו הנתבע מקזז סכומי כסף כל חודש, היות והלך ומצא עבודה במפעל מילואות, ששם עבד עד שנת 2010.

על כן אני מקבלת את טענת ההתיישנות של הנתבע ודוחה את התביעה.