לגופו של עניין טוען המשיב להעדר טענות הגנה ראויות משום שהמבקשת מודה שחתמה על שטר החוב וכן על הסכם המכר, בו מאשרת כי קיבלה את המוצרים נשוא המכר, ואף שילמה מספר שוברי תשלום.
נטייתו זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להיתגונן: "זכות זו, ביסודה, שקולה כזכות דיונית בעלת מימד חוקתי, בדומה, וכפועל נגזר, מזכות הפנייה לערכאות של התובע, אשר הוכרה במשפטנו כבעלת אופי חוקתי"; לכן נקבע כי "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להיתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והיעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להיתגונן".
המבקשת שללה את הטענה כי שוברי התשלום שולמו על ידה וכי קיבלה בפועל דבר מה מהמשיב, ומדובר איפוא בטענות עובדתיות המחייבות בירור במעמד שני הצדדים.
...
לאחר ששקלתי בטענות הצדדים ושמעתי חקירת המבקשת וסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לתת למבקשת רשות להתגונן ולהאריך המועד להגשת ההתנגדות, משום הספק בנוגע לקבלת האזהרה לידיה ובנוגע לידיעתה על תיק ההוצאה לפועל.
אפנה גם לאמור בע"א 517/87 ליאון פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל (ניתן ביום 25.11.93, פורסם במאגרים):
"אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעורר כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע."
בשלב זה, לא רשאי בית המשפט לקבוע עובדות, או לברר את המצב הקיים לאשורו, וככל שמבקש הרשות מאשר בחקירתו טענותיו בתצהיר, יש ליתן לו הרשות.
השילוב אפוא של הספק באם אכן קיבלה המבקשת את האזהרה לידיה, נוכח הקושי הטמון במסירה בדרך של הדבקה (שכן כפי שנפסק זה מכבר לא ניתן לשלול את האפשרות כי לאחר ביצוע ההדבקה עבר עובר אורח כלשהו ונטל את המסמכים המודבקים מהמקום, או שגרמו לכך פגעי מזג האוויר), ושל טענות המבקשת, ובכלל זאת הטענה כי מסמך הסכם המכירה כולל לכאורה כיתוב שהוסף ושלא נחתם על ידה לאישורו, כמו גם ההכרח בבירור עובדתי נוכח מסמכים מטעמו של המשיב שהוצגו, מוביל לכלל מסקנה כי במקרה זה ועל אף משך הזמן שחלף, יש מקום למתן הרשות להתגונן.
