דחיית בקשת רשות להגשת ערעור באיחור ומחיקת הערעור

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת כרמלה האפט – כתוארה אז) מיום 6.9.20 ולפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ביום 14.11.19 בת.א. 26274-08-19.

תחילה הגיש המבקש ערעור בזכות על ההחלטה (בע"א 18987-11-20 ) ובפסק דין מיום 8.2.21 נמחק העירעור, שכן אין זכות ערעור על ההחלטה.

בקשת רשות העירעור הוגשה באיחור רק כיוון שהמבקש טעה לחשוב שיש זכות ערעור על ההחלטה.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור ולקבל הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן: א) כיוון שערעור הוגש בטעות במקום בקשת רשות ערעור ותקנות סד"א החדשות מאפשרות היום תיקון הטעות לפי תקנה 149(4) בשונה מהמצב המשפטי לפי תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984, מצאתי לנכון להאריך המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

דין הערעור להתקבל לגופו.

. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

] לפנַי ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין ברע"א 1435/21 מיום 11.5.2021, במסגרתה נמחקה בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת עקב איחור בהגשתה.

המערערת ביקשה להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 1245-07-20) מיום 27.12.2020, אשר דחה את ערעורה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, שבו התקבלה בחלקה תביעת המשיבה.

...

דין הערעור להידחות.

" ראוי גם להפנות בעיניין זה להחלטתו של בית המשפט העליון שניתנה לאחרונה ובה נדחתה בקשת רשות ערעור על פס"ד של בית המשפט המחוזי בגדריו נמחק ערעור על פס"ד של בימ"ש שלום בו התקבלה תביעת פינוי, וזאת מחמת איחור בהגשתו.

...

לטענת המבקשת, אמנם עקרון תום הלב מחייב את המסקנה כי כלל הידיעה גובר על דרישתה של המצאה כדין ואולם בנסיבות בהן הסתמך ב"כ המבקשת, בתום לב, על תאריך ההמצאה המופיע באתר ורק בהמשך התחוור לו כי בפועל ההחלטה נצפתה ביום 16.11.22 מבוקש לאפשר הדיון בערעור חרף האיחור, שמסתכם בשעות ספורות בלבד, גם לאור העובדה שהערעור הוגש בפועל ביום 16.11.22.

בנוסף, מעיון בפסק הדין ובנימוקי הערעור, אני סבורה, בזהירות המתבקשת, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.

משלא הוכיחה המבקשת טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד, ומורה על מחיקת הערעור בשל האיחור בהגשתו.

" ראוי להפנות גם להחלטתו של בית המשפט העליון שניתנה לאחרונה ובה נדחתה בקשת רשות ערעור על פס"ד של בית המשפט המחוזי בגדריו נמחק ערעור על פס"ד של בימ"ש שלום בו התקבלה תביעת פינוי, וזאת מחמת איחור בהגשתו.

...

בנוסף, אין בבקשה פירוט ביחס לסיכויי ההליך, אך מעיון בפסק הדין ובנימוקי הערעור, אני סבורה, בזהירות המתבקשת, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.

משלא הוכיחה המבקשת טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד, ומורה על מחיקת הערעור בשל האיחור בהגשתו.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 29.8.22 (כב' השופטת סיגלית אופק בע"ר 15514-11-21) שמחק ערעור שהגישה המבקשת על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל עקב הגשתו באיחור.

נדחתה טענת המבקשת לפיה כב' רשמת ההוצל"פ הותירה פתח להארכת המועד להגשת ערעור בכך שציינה בסיפא של ההחלטה מיום 25.10.21 כי "אין בכך כדי לחסום את דרכו של מי מהצדדים לפנות לביהמ"ש במסגרת ערעור ככל והוא סבור כי אכן נפלה שגגה באופן הבנתי את נסיבות המקרה". נקבע כי אין בסמכות הרשמת להאריך מועדים לצורך הגשת ערעור והסמכות להאריך מועד להגשת העירעור נתונה לערכאת העירעור בלבד.

...

ביום 25.5.20 נעתר ביהמ"ש קמא לבקשת המבקשת והורה למשיבה לפרט את רשימת הגופים אליהם היא פנתה בעקבות הפסיקתה בצירוף העתק הפניות והמסמכים שהתקבלו עקב פניות אלה וזאת בתוך 7 ימים.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות המבקשת ומכוח הסמכות המוקנית בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: תקסד"א), שוכנעתי כי דין הערעור להידחות וזאת אף מבלי להזדקק לתשובת המשיבה.

לעניין זה נקבע בבש"א 3430/13 גבי אלבז נ' עו"ד אבירם מיטל (26.05.2013) כי: ‏‏ "לא מיותר להזכיר בהקשר זה את הכלל המושרש שלפיו הגשת בקשה לעיון חוזר (וכך גם בקשה לתיקון טעות הנדחית), אין בה כדי להאריך מניה וביה את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית, ובהיעדר נסיבות מיוחדות גם אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק מתן ארכה בדיעבד. שאם לא אמרנו כך, הרי שמנו בידיו של בעל-הדין את המפתח להארכת המועד להגשת הליך ערעורי, עד אין-קץ". בעניינו, המבקשת לא הציגה נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מכלל זה. בטרם סיום, יש להביע מורת רוח מאופן התבטאותה של המבקשת אשר נקטה בלשון משתלחת ומבזה כלפי ביהמ"ש קמא.

כפי שצוין בבג"ץ 1430/21 עוה"ד עודד הוכהאוזר נ' מיכאל תמיר, שופט בית המשפט המחוזי מרכז (11.04.2021)‏: ‏ "פעמים רבות נפסק, כי בית המשפט לא יאפשר לבעלי הדין להתבטא לפניו, בכתב או בעל-פה, בלשון משתלחת, ובאופן פוגעני, משפיל או מעליב. ניתן להתבטא בדרך מכבדת, גם כאשר עסקינן בטענות חמורות, הנוגעות להתנהלות לא ראויה מצד אדם או גוף כלשהו. דברים אלו נכונים כלפי כל אדם, ונכונים מקל וחומר למקרה שבו ההתבטאויות הבוטות והקשות מופנות כלפי שופט היושב בדין, ובשל כך עלולות הן להתפרש כניסיון להלך עליו אימים, ולהשפיע על הכרעותיו". סיכומו של דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות.