דחיית בקשת צו חוסם בעליון

ביום 3.3.2015 הגיש פורת תביעה נגזרת כפולה בבית המשפט העליון במדינת ניו-יורק בארה"ב, במסגרתה ביקש לנהל תביעה נגזרת בשם בנק לאומי לישראל ובנק לאומי ארה"ב, בין היתר, נגד דירקטורים ונושאי משרה בקבוצת הבנק (650645/2015 Michael Porat v. The Bank Leumi Le-Israel Trust Ltd, et al.; להלן: "בקשת פורת").

ביום 3.3.2016 נעתרתי לבקשת הבנק למתן צו חוסם כנגד בקשת פורת בפני בית המשפט האמריקאי, זאת משמצאתי כי שיקולים של טובת החברה, יעילות הדיון והמערכת השיפוטית כמו גם ידיעת פורת על הבקשה הראשונה בזמן ומצב ההליך לרבות הקמת ועדת תביעות בלתי תלויה טרם פתיחת ההליך על ידו, תומכים בנסיבות העניין במתן צו חוסם שימנע מפורת לנהל את ההליך המקביל בחו"ל. בנוסף, ביום 5.6.2016 נדחתה בקשת פורת לביטול הצוו החוסם שניתן כנגדו, בין היתר, מכיוון שלא נמצא שמתקיים שינוי כלשהוא של הנסיבות שמצדיק עיון חוזר בהחלטה.

...

בבחינת "מאזן הנוחות" בין אישור ההסכם לבין ביטולו, סבורני כי טובת הבנק מטה את הכף לעבר אישורו.

סיכומו של דבר, מצאתי לאשר את הסכמי הפשרה וליתן להם תוקף של פסק דין, בכפוף לעריכת התיקונים הבאים: (א) בהסכם הפשרה בבקשת לנואל, יתוקן סעיף 6.4 להסכם הפשרה ומועד השבת המענקים יהיה כמפורט בסעיף 75 לפסק דין זה. (ב) בהסכם הפשרה בבקשת לנואל, ישולם גמול למבקש ושכר טרחה לבאי כוחו כאמור בסעיף 96(א) לפסק דין זה, חלף הקבוע בסעיף 7 להסכם הפשרה.

אני מורה לבנק על פרסום הודעה לציבור בהתאם להוראת סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בשני עיתונים יומיים בשפה העברית בעלי תפוצה רחבה.

  בית המשפט העליון חזר ועמד על האמצעי הדיוני הראוי להתמודדות עם הליכים משפטיים קנטרניים או בלתי-מוצדקים המתנהלים מחוץ לישראל, באמצעות פניה אל הערכאה הזרה בבקשה מתאימה: "...אוסיף כי אין להקל ראש בעצם הקביעה כי בית משפט בישראל מוסמך למנוע מגורם זה או אחר להגיש תביעה במדינה זרה. רבות נכתב על הזהירות המופלגת בה יש לנקוט בהוצאתם של צוים חוסמים המונעים מאדם לנקוט בהליכים משפטיים בישראל ... והדברים הם בבחינת קל וחומר בכל הנוגע לחסימתם של הליכים במדינה זרה – מכבידים ומקשים ככל שיהיו. האמצעי הראוי, לדידי, להתמודדות עם הליכים משפטיים קנטרניים או בלתי-מוצדקים כאמור הוא פניה אל הערכאה הזרה בבקשה מתאימה לסילוק התביעה על הסף (ראו: עניין פריסקל, בעמוד 765; עניין אינטר-לאב, בעמוד 773) או לעיכוב הליכים, אשר תתברר בהתאם לדין הרלוואנטי החל באותה המדינה ולשיקול דעתה של הערכאה המבררת. זאת, חלף מניעה אקס-אנטה של זכות הגישה לערכאות באמצעות מתן צו חוסם על-ידי בית המשפט הישראלי – תוך עקיפה, הלכה למעשה, של הדין הזר ושיקול דעת הערכאה הזרה ביחס לטיב התביעה, לסכוייה ולהתנהלות הצדדים. אמנם כאמור, בית משפט זה הכיר בסמכות העקרונית ליתן צו חוסם, ואולם, אני סבורה כי נוכח כל האמור לעיל, שומה על השמוש בסמכות זו להעשות אך במקרים נדירים שבנדירים ובנסיבות קיצוניות בלבד". ראו: רע"א 2459/20 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' פיקארד (25.06.2020)‏‏.

סבורתני כי בשים לב לטיב הבקשה לצוו חוסם ולחשיבות כיבוד ערכאות זרות כמפורט לעיל, היה על המבקשים לגלות עוד במועד הגשת הבקשה כי הוגשה על-ידם בקשה לעיכוב ההליך בארה"ב. למעלה מהדרוש אציין כי מסקנה זו אינה תלויה בתוצאות הדיון בבקשה שהוגשה בארה"ב ולא מצאתי להדרש לטיעוני הצדדים לגבי תוכן פרוטוקול הדיון בבית המשפט בארה"ב. שיקול נוסף התומך בדחיית הבקשה לצוו חוסם הוא החפיפה שבין הסעד הזמני המבוקש לסעד העקרי המבוקש בהליך – אכיפת הסכם הפשרה ובכללו סעיפים 7.5-7.8 להסכם הפשרה שעוסקים בהקפאה ובטול של כל ההליכים המשפטיים בין הצדדים בארה"ב, במלטה ובישראל (ראו גם סעיף 6 לבקשה לצוו חוסם).

...

כפי שנפסק: "ככלל, במקרים כאלו כאשר הסעד הזמני המבוקש זהה לסעד העיקרי, ייטה בית המשפט שלא להיעתר לבקשת הסעד הזמני" ראו: רע"א 6203/20 י.ע.ז חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' רפאל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ (10.09.2020)‏‏; ראו בנוסף: ע"א 5537/12 הוט מועדון צרכנות הסתדרות ההנדסאים והטכנאים בע"מ נ' ערוצי זהב ושות', פסקה 8 (29.8.2012).

מכלול השיקולים שפורטו לעיל מובילים למסקנה כי לא הוכח שמתקיימות בענייננו נסיבות קיצוניות ונדירות שמצדיקות מתן צו חוסם.

התוצאה הבקשה לצו חוסם נדחית.

המבקשת מפנה לשיקולים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון באשר להפעלת הסמכות למתן צו חוסם, כאשר המכריע מבין שיקולים אלה הוא שיקול הצדק שלטעמה נוטה במובהק לטובתה, כאשר ההליך באוגנדה נועד לגזול ממנה את קניינה היחיד ולמנוע ממנה זכות השייכת לה בדין תוך ניסיון לבצע מחטף בעצם אי צירופה להליך.

מן הכלל אל הפרט אציין כבר בפתח הדברים שמצאתי לדחות את הבקשה למתן צו חוסם הן בעקבות בחינת הקריטריונים הקונקרטיים שאומצו בפסיקה למתן צו חוסם והן משיקולים של תום לב וכיבוד הערכאות הזרות.

...

בקשה למתן צו חוסם הנסמכת על עד שלא ניתן לסמוך כלל ועיקר על גרסתו, על ראיות שלא הוכחו כלל ועיקר, דינה להידחות על ידי בית המשפט וכך אני מורה לעשות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל מצאתי לדחות את הבקשה למתן צו חוסם מהנימוקים שפורטו בהחלטה.

אני מחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסכום כולל של 30,000 ש"ח. נוכח ההחלטה שניתנה, תודיע המבקשת תוך 30 ימים מהיום על כוונותיה בתיק העיקרי.

בבית המשפט העליון בש"א 5537/22 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשת: פי.איי.אי פרודקשן אדם אינבסטמנט בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. VERSO AMERICA LLC 2. VERSO ISRAEL LLC 3. דייוויד עמר 4. אופטיקנה - האופטיסטור ראשון בע"מ בקשה לאיחוד תובענות בשם המבקשת: עו"ד אמיר אלטשולר; עו"ד עדי אמיתי בשם המשיבים 3-1: עו"ד אסא קלינג; עו"ד עמית מור ][]החלטה

ולבסוף, מפנה ורסו להחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 28.4.2021 בתביעות המאוחדות, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו חוסם לניהול הליך הבוררות הזר, תוך שנקבע כי ורסו רשאית לקדם את הליך הבוררות.

...

הצדדים אינם חלוקים על כך שההסכם המשולש לא נחתם בסופו של דבר, אך לטענת המבקשת ואופטיקנה – עליה חולקת ורסו – הוא בעל תוקף מחייב.

על רקע האמור, הגישה ורסו, ביום 11.8.2020, תביעה נגד אופטיקנה (ת"א 23275-08-20), בה עתרה לפיצויים כספיים בסך 13.6 מיליון ₪ וכן למתן צווי מניעה שונים שיאסרו על אופטיקנה לעשות שימוש במותג, וכן על כל התקשרות עם המבקשת או עומר אדם בקשר לפרסום מוצרים כלשהם בתחום משקפי השמש או משקפי הראייה (להלן: תביעת ורסו).

דיון והכרעה לאחר עיון, דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית, אפוא.

המבקשת תשלם למשיבים 3-1 את הוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪.

לאחר קבלת תגובת הנתבע לבקשה למתן סעד זמני, דחתה כב' השופטת עובדיה ביום 2.4.2023 את הבקשה וקבעה כדלקמן: "1. המבקש עותר למתן סעד זמני דחוף לעיכוב הליכים והגבלות שהוטלו עליו בתיק הוצל"פ המתנהל כנגדו אשר המשיב פועל בגדריו לגביית כספים המגיעים למשיב 2 במסגרת תפקידו כנאמן בפש"ר. 2. לאחר שעיינתי בבקשה ותגובה מצאתי כי יש מקום לדחיית הבקשה שהוגשה על הסף וזאת מאחר שאינה עומדת ולו אף ברמה הלכאורית בדרישות הקבועות למתן סעד זמני, זאת בשים לב לספק הניכר הקיים לעניין סמכות בית משפט זה לאור גובה חוב ההוצל"פ הנאמד בכ- 680,000 ש"ח ולהוראת סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל ; לריבוי ההליכים שכבר הוגשו על-ידי המבקש כנגד הנאמן המשיב 1; קלישות עילת התביעה האישית כנגדו בהליכים אשר מתנהלים בפקוח בית המשפט המוסמך וכונס הנכסים הרישמי, ותוצאות הליכים אלה שנמחקים בעקרם עקב מחדלי המבקש אשר מגישם מחדש בהליכים נוספים אחרים מבלי לפרט כנדרש את ההליכים הקודמים שהוגשו על ידו, עוללותיהם, הנטען בהם, ותוצאותיהם (ת.א 1389-20-21 בבית משפט השלום בתל אביב, תאד"מ 5579-08-22 בבית משפט השלום בבת ים, בקשות בטענת פרעתי לתיק ההוצל"פ; ומבלי להיתעלם גם מצו החוסם הקיים בעיניינו שנפסק בבית המשפט העליון בע"א 1062/20 מ"י נ' סימון ( 11.11.2021) 3. לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית על סף. 4. המבקש יישא בהוצאות המשיב 1 בסך 10,000 ש"ח שישולמו תום 30 ימים מהיום. המזכירות מתבקשת להעביר התיק לס"נ כב' השופטת שבח". אך התובע בשלו המשיך להגיש בקשות נוספות למתן סעד זמני.

...

בנוסף, בשל קבלת הבקשה ולאור התנהלותו המטרידה של התובע והשימוש לרעה בהליכי משפט ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך של 10,000 ₪ וכן הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 ₪.

החלטתי ניתנה בתוקף תפקידי כרשם.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים וכן למרכז לגביית קנסות.