דחיית בקשת המדינה למעצר לשם ערעור

למחרת מתן הצהרת התובע, ביום 5.6.2017, לאחר דחיית ערעור התובע לפירסום שמו, בכדי לאתר קורבנות נוספים (ש' 5-7 בעמ' 20 בנספחים 1-2 לתצהיר הנתבע) פורסמו מספר כתבות בעיניין מעצרו והחשדות המיוחסים לו, באתרי חדשות מקומיים וארציים (נספח 3 לתצהיר הנתבע).

ביום 15.6.2017, כשבוע לאחר שיחרור התובע ממעצר ופרסומי הנתבע, נדחתה בקשת המדינה מבית המשפט להאריך את הרחקת התובע מהישוב לשבועיים נוספים להשלמת החקירה (עמ' 42-44 לנספח 1 לתצהיר הנתבע).

...

אף אם ניתן היה לנסח את הדברים בלשון מתונה יותר, הפרשנות והבעת הדעה מתייחסות לטענות עובדתיות, שכאמור הקשרן הוכח כנכון וקיימו את יסודות הגנות אמת הפרסום ותום לב. הפלטפורמה שנבחרה לפרסום היא בעלת היבטים שאין בהם לשנות את המסקנה, שבנסיבות המקרה הנתבע זוכה להגנת החוק, שכן מבט מעל להליך מותיר קושי בתוצאה לפיה לתובע יוענק סעד.

הכתוב בפרסומים מהווה לשון הרע, שכן באמירתם יש כדי לפגוע לבזות ולהשפיל את התובע ועם זאת, הצליח הנתבע להוכיח שחלות הגנת האמת בפרסום ותום הלב ומשכך, דין התביעה להידחות.

לאור האמור, דין התביעה להידחות.

בהחלטה שניתנה על ידי ביהמ"ש קמא ביום 3.1.23, נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין; צוין כי המערער זומן כדין נוכח אישור המסירה שהוצג; בנוסף נקבע, כי אין באמור בבקשה כדי ליצור חשש לעיוות דין והעונש שהוטל "הולם את העבירה". בעירעור בפניי חזרה ועלתה הטענה כי המערער לא קיבל את ההזמנה למשפט, וכי אישור המסירה אינו מעיד בהכרח על כך שהמערער קיבל את ההזמנה.

כפי שכבר נפסק "מסעיף 240 לחסד"פ עולה, כי ניתן לידון נאשמים בעבירות של נהיגה בשיכרות אף בלא נוכחותם." (רע"פ 9183/11 הרש מנדל הסנפרץ נ' מדינת ישראל ( 07.02.2012)‏‏), ומשכך לא מצאתי בסיס לטענה המשתמעת כי לא ניתן היה לידון את המערער שלא בפניו, וכי היה על בית משפט קמא להורות על דחיית הדיון לצורך זמונו מחדש.

נוכח הנהיגה, הוחלט לערוך למערער בדיקת נשיפון בה נמצא רכוז של 810 מק"ג, וזומנה ניידת כדי להעביר את המערער לתחנת המישטרה לצורך בדיקת ינשוף, ובעקבות כך החל המערער "לצעוק ולגדף בלי סוף"; לצורך העברת רכבו של המערער למישטרה, ומאחר שהמערער סרב למסור את מספר הקוד ברכב, הורד המערער מהניידת והודע לו שהוא עצור כדי שלא יימלט ברחוב, והמערער ניכנס לרכבו והפסיק את פעולת האזעקה; המערער הובל אזוק בניידת לתחנת המישטרה, והודע לו שהוא חשוד בנהיגה בשיכרות.

...

טענת המערער כי לא היה מודע למועד הדיון רובצת לפתחו, שכן עלה מהתיעוד שהוצג כי המערער סירב לחתום על "אישור מסירת הדוח", שצורף ל"הזמנה לדין וכתב אישום", בהם צוינו בהבלטה, מועד הדיון ובית המשפט בו יתקיים הדיון, ואין מקום לטענת "לא ידעתי" שעה שאי הידיעה מקורה בהתנהלות מכוונת של מקבל הזימון, ואין די בהכחשה סתמית בעניין זה. אציין בנוסף, כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לבית משפט קמא בחודש אוגוסט 22; מרישומי המזכירות בבית משפט קמא עולה כי פסק הדין הומצא לידי המערער ביום 24.10.21; בקשת הביטול הוגשה אפוא, תוך חריגה רבתי ממסגרת הזמן בת 30 הימים המוקצבת להגשת בקשה לביטול, ללא הסכמת תובע, על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב – 1982 (להלן- חסד"פ), ואף עלה לפיכך, כי חלפה תקופת הערעור ממועד המצאת פסק הדין, לפי סעיפים 199 ו- 200 לחסד"פ. עם זאת, החלטתי לדון בערעור לגופו, משהשיהוי בהגשת בקשת הביטול לא נדון, כפי שהיה נדרש, בהחלטת בית משפט קמא מיום 3.1.23.

כאמור, ניתן היה גם להגיע למסקנה "ישירה" בדבר שכרותו של המערער נוכח הראיות האחרות שהוצגו.

עם זאת, נוכח ההוראה בדבר פסילת המינימום למשך שנתיים ימים, כמפורט בסעיף 39א לפקודת התעבורה, ולנוכח העובדה כי מדובר בנהיגה למרחק קצר מאד, בטרם הספיק המערער להשתלב בכביש, נראה כי ניתן להקל במידה מסוימת בעונשו של המערער, ומורה אני על הפחתה של 6 חדשים מעונש הפסילה שהוטל, כך שעונש הפסילה בפועל יהא לתקופה של 30 חדשים.

הערעור מתקבל כפוף לאמור.

בית משפט קמא נימק, כי הבקשה הנה מידתית, שכן עניינה ביציאה למספר שעות לשם הישתתפות בטקס דתי, אשר היא מצוה לפי הדין הדתי להישתתף בו. עוד קבע בית משפט קמא, כי התרשם לחיוב משרון, בנו של המשיב ובעל השמחה, אשר נטל על עצמו את מלוא האחריות והתחייב כי ילווה את אביו מבית המעצר אל הארוע וחזרה, וכי יפקח עליו "באופן מלא ומתמיד" במהלך הארוע.

על החלטה זו הגישה המבקשת את הערר שלפניי, וזאת לאור מסוכנותו הגבוהה של המשיב, שהנו בעל עבר פלילי עשיר מאד, הכולל 36 רישומים פליליים בעבירות אלימות רבות לצד עבירות נוספות; מסוכנות שמשתקפת הן מתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעיניינו והן מהחומר המודיעיני שהיתקבל משירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס), ואשר אף קיבלו ביטוי זה לא מכבר בהחלטתה של השופטת רות רונן בבקשה להארכת מעצרו מעבר לתשעה חודשים (בש"פ 2113/23 מדינת ישראל נ' רמי חדד (16.3.2023)).

במסלול המינהלי, על העציר להגיש בקשה ליציאה לחופשה לשב"ס, אשר נבחנת לפי נהלי שב"ס. במצבים בהם בקשתו נדחית, הוא רשאי לערער על החלטה זו באמצעות עתירת אסיר.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בערר על נספחיו, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בדיון לפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל.

במסלול המנהלי, על העציר להגיש בקשה ליציאה לחופשה לשב"ס, אשר נבחנת לפי נהלי שב"ס. במצבים בהם בקשתו נדחית, הוא רשאי לערער על החלטה זו באמצעות עתירת אסיר.

לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערר, כך שתדחה בקשת המשיב לצאת לחופשה חד פעמית להשתתפות באירוע ברית המילה של נכדו.

] לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נסר אבו טהה) מיום 30.5.2023 במ"ת 18758-09-22, במסגרתה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים מאחורי סורג ובריח.

בעקבות הגשת הבקשה הורה בית משפט קמא על הגשת תסקיר שירות מבחן נוסף בעיניינו של העורר, וזאת על מנת שתבחן האפשרות להעבירו לחלופת מעצר (להלן: התסקיר הנוסף).

באשר לפרשנות המונח "טעמים מיוחדים" כבר נקבע, כי קיומם של מפקחים ראויים אינו יכול להחשב כטעם המצדיק לבדו שיחרור למעצר בפקוח אלקטרוני (בש"פ 2472/16 זיתוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (3.4.2016); בש"פ 248/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (2.2.2020)).

בית המשפט קמא התבסס על התרשמויות מקצועיות אלה, וכערכאת ערעור לא מצאתי הצדקה להתערב בכך.

...

שנית, סבורני שבנסיבות העניין החשש הממשי כי העורר, או מי מטעמו, יפעל על מנת לשבש את ההליכים המשפטיים המתנהלים בפני בית משפט קמא, שריר וקיים.

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין לא ניתן להורות גם לעת הזו על העברתו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני.

סוף דבר: דין הערר להידחות.

בבית המשפט העליון ע"פ 4196/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: מנחם פרנקל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 2.4.2023 בת"פ 4002-11-20 אשר ניתנה על ידי השופטת ר' פוזננסקי-כץ בשם המערער: בעצמו ][]פסק-דין

בדיון שהתקיים ביום 26.2.2020, בהיעדרו של המערער, ביקשה המשיבה להורות על מחיקת כתב האישום ועל הוצאת צו מעצר על מנת שהמשטרה תפעל לאתרו.

בהקשר זה ציין המערער כי הוא מקבל עזרה מן המשרד אשר "מייצגים אותי בתיקים אזרחיים ללא תשלום כרגע [...] בתיקים אזרחיים ולא פליליים ואני כתבתי בבקשה שבעזרת המשרד הזה אני מגיש שם את כל הבקשות". כמו כן ביקש המערער להגיש למותב החסן נייד (דיסק און קי) שעליו, כך נטען, ראיות התומכות בטענותיו בנוגע להתנהלות המשיבה בהעברת חומרי חקירה, אך המותב דחה את בקשתו.

...

עיינתי בערעור ובנספחים שצורפו, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לפיכך, טענות המערער לפסלות הנסמכות על החלטות המותב בבקשותיו לטעון לעצמו, להוסיף טענות או להגיש ראיות – דינן להידחות.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה.