דחיית בקשת בטלות סעיף תחולה המזכה בהטבה

עמדת המאסדר – הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן – אף היא תומכת בפרשנות התובעת, שכן לפיה: "... ככל שמדובר בעיסקה מתמשכת והעסקה בוטלה לאחר שהוחל במתן השרות, על החיוב להיות יחסי". החלטת משרד התיקשורת מיום 11.1.17 קבעה גם היא כי יש לדחות את טענות החברות המספקות את השירותים הרלוואנטיים כי יש לאפשר בעיסקה מתמשכת חיוב בתשלום חודשי מלא בגין החודש בו התנתק המנוי משירותיו של בעל הרישיון, שכן הן מנוגדות לסעיף 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן.

אין בסיס לאיזו מטענות הקזוז של סלקום: אין בסיס לטענה כי יש לחשב את החיוב היחסי בהיתעלם ממועד הנתוק בפועל אלא לאחר 3 ימי עסקים שכן סעיף 13ד(ג) מאפשר לעוסק לנתק את השרות תוך 3 ימים מהודעת הביטול; אין בסיס לטענה כי ניתן לקזז את ההטבה הכספית החודשית שקבל הלקוח במחזור החיוב האחרון, במלואה או בחלקה; אין בסיס לטענה כי יש לקזז את ההנחה/זכוי/הטבה שקבל מי שפנה בתלונה בדבר החיוב המלא; אין בסיס לטענת הקזוז לפיה יש לאפשר לסלקום בדיעבד לחשב את החיוב היחסי לפי האלטרנטיבה המיטיבה עימה – מספר ימים או שימושים.

מנגד, טענה התובעת כי יש לדחות את טענות סלקום בהקשר זה, שכן שלילת ההטבה מלקוח שהתנתק במהלכו של מחזור החיוב מנוגדת לסעיף 51א לחוק התיקשורת, הקובע כי: "ביטל מנוי של בעל רישיון את הסכם ההיתקשרות עמו, לא יגבה ממנו בעל הרישיון תשלום, ולא ימנע ממנו הטבה שהיה מקבל אילמלא הביטול...". כותרתו של סעיף 51א לחוק התיקשורת היא "איסור תשלום והפסד הטבה בשל ביטול הסכם למתן שירותי רדיו טלפון נייד", והוא קובע כך: "(א) בסעיף זה ובסעיף 51ב –

בדברי ההסבר לאותו תיקון שנכלל בהצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011-2012 (התשע"א-2010), ה"ח הממשלה 541, עמ' 6, נכתב כך: "חלק ניכר מהסכמי ההיתקשרות המוצעים היום על ידי מפעילי הרט"ן כוללים תקופת התחייבות, שביטול ההסכם בידי המנוי במהלכה, כרוך בתשלום או בהפסד הטבה... כיום נידרש מנוי המבקש לבטל את הסכם ההיתקשרות במהלך תקופת ההיתחייבות כאמור, לשלם תשלום גבוה המהוה חסם מעבר ממשי, כך שהמנוי מתקשה לעבור למפעיל אחר". מטרת החקיקה בסעיף 51א לחוק התיקשורת היא, איפוא, להקל על התניידות המנויים מספק תיקשורת אחד למישנהו ולהסיר חסמי מעבר, ובכך להגביר את התחרות בשוק התיקשורת [ר' ת"צ (מחוזי ת"א) 14053-02-15 לוי נ' סלקום ישראל בע"מ (18.8.16) (להלן: "עניין לוי נ' סלקום")].

...

מאחר שהתובעת הסכימה לנכונותם ולדיותם של המידע והנתונים שנמסרו על ידי סלקום במסגרת ההליכים המקדמיים, והגם שבאותו הסדר דיוני הוסכם כי ככל שימונה בעל תפקיד לביצוע ההשבה לא יהא בהסדר הדיוני כדי לגרוע מהסמכויות שיוענקו לאותו בעל תפקיד, אני סבור כי לצורך ביצוע מהיר ככל האפשר של פסק הדין, ועל מנת שלא לסרבל ולעכב את הביצוע כאמור, אין "לפתוח" הסכמות אלה, ויש לדבוק בהן.

מבחינת שיקולי ההכוונה הציבורית, אני סבור שיש חשיבות ציבורית רבה לתובענה, ששיפרה באופן משמעותי את מצבם של חברי הקבוצה בפרט, ואת מצבם של הצרכנים בכלל, נוכח הקביעות שבה.

סיכום אני מקבל את התובענה הייצוגית, כמפורט לעיל.

הנתבעת טוענת כי עשתה כן מלפנים משורת הדין וחרף התקנון, אשר לפיו בשלב בו התובע פנה, הוא לא היה זכאי להחזר, זכוי, הטבה וכיוב'.

] סעיף 2 לתקנון מונה את תנאי החזר התשלום ובהמשכו: "אם בקשת ביטול ההישתתפות בקורס תמסר לאחר תחילת הקורס ועד לתום כמות השיעורים הראשונים המהוה 10% מכלל שעורי הקורס, יוכל התלמיד לקבל החזר כספי של 20% ממחיר הקורס". ומודגש ב- "BOLD" מיד לאחר מכן - "אם בקשת ביטול ההישתתפות בקורס תמסר לאחר מועדים אלו, לא תהיה לתלמיד אפשרות לקבל החזר כספי כלשהוא.

המכללה לא תעניק זכויים כספיים או אחרים כשהביטול נעשה שלא במועדים הנ"ל (האמור אינו חל במקרים שנקבעו לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 כמתואר לעיל)".

עולה כי התובע ניתקל בקשיים, ועל כן, בחלוף 18 שיעורים, מתוך 71 כאמור, ביום 29.01.20, פנה התובע לנתבעת באמצעות המייל ובקש "להקפיא" את הקורס, וכלשונו: "מבקש להקפיא לימודים לתקופה של כמה חודשים כדי שאוכל להיות מאה אחוז בלימודים ולהצליח בהם. תודה רבה על השיחות והעזרה מצדכם, ועל הרצון לדחוף אותי קדימה. בעוד מס' חודשים אוכל להקדיש יותר זמן ללימודים ולכן חשוב לי לדחות" (נ/2, ההדגשות אינן במקור).

...

דיון והכרעה אקדים ואומר, שלאחר ששמעתי את העדויות, את טענות הצדדים ועיינתי בכל אשר הובא בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה – דחייה, ולהלן נימוקיי בתמצית ולהלן נימוקיי בתמצית, כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה – דחייה, התובע ישא בהוצאות הנתבעת על סך של 750 ₪, בתוך 30 ימים.

לבקשת היחיד, נדחה הדיון על מנת לאפשר ליחיד לשקול את עמדתו.

למעלה מן הצורך, אומר כי היחיד לא פנה למוסד לביטוח הלאומי להכרה במוגבלותו הנטענת ולא מיצה זכויות בעיניין זה. יחיד שמבקש להכנס להליך של חידלות פרעון ולזכות בהטבות של הליך זה, עליו להראות רצינות ורצון אמיתי להשתקם כלכלית וכתנאי מקדמי לכך עליו להוכיח שהוא עושה את כל יכולתו כדי להגדיל את הכנסתו על ידי שלובו במעגל התעסוקה בהתאם לנתוניו.

בעיניין זה חל סעיף 164 לחוק באופן שנכס שיוקנה ליחיד במהלך תקופת התשלומים ייכלל בנכסי קופת הנשייה, למעט נכסים על פי ההתניות הנקובות שם. תחולת ההגבלות – ההגבלות אשר הוטלו על היחיד במסגרת הליך זה ימשיכו לחול עד לסיום מילוי הוראות צו זה. במידת הצורך, ניתן לפנות לממונה לביטול הגבלות לפי סעיף 143 לחוק או להתלייתן לפי סעיף 169 לחוק.

...

בהתבסס על כושר השתכרות של היחיד בסך של 6,500 ₪ כאמור וכושר השתכרותה של אשתו בסך של 5,500 ₪ ובניכוי דמי המחייה שנקבעו עבור משפחה המונה זוג ושני ילדים קטינים בסך של 7,892 ₪ ובהתאם למחשבון ולנהלים שנקבעו בעניין זה, סבורני כי על היחיד לעמוד לכל הפחות בצו תשלומים של 1,000 ₪ לחודש כהצעת בעלי התפקיד בתיק.

כמו כן, סבורני כי התקופה המוצעת על ידי בעלי התפקיד היא תקופה ראויה בהתייחס להתנהלותו של היחיד בהליך ובהתבסס על סעיף 163(ג)1(א-ב) וסעיף 163(ה) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, המצדיקים במקרה זה הארכת תקופת צו התשלומים.

לאור עמדת הממונה והנאמן ולאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הצעת הממונה ומורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט דוד יצחק) מיום 8.8.22 בת.א. 43641-01-21 ולפיה נדחתה בקשת התובעות לביטול פסק דין שניתן ביום 13.6.22.

מכל מקום במקרה דנן ספק רב אם יש להחיל את העקרונות הרלבאנטיים לבקשה לביטול פסק דין.

בסעיפים 55-56 להחלטה נקבע: "55. לנוכח כל המקובץ לעיל, יש מקום והצדקה לדחיית הבקשה תוך חיוב התובעות בהוצאות. מאחר שמדובר במחיקת התביעות, אין בעניינינו מעשה בית דין, ולכן ככל שהתובעות עומדות על תביעתן, באפשרותן להגיש את התביעות מחדש בתנאים שנקבעו, תוך חזרתן לתחילת התור. היתנהלות התובעות לא צריכה לזכות אותן בהטבה כלשהיא.

...

אף על פי כן, ולאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, ודווקא מטעמי יעילות דיונית וחסכון בזמן שיפוטי יקר, בייחוד בשים לב לשלב שבו מצוי התיק, כמו גם נוכח החשיבות שיש במתן זכות הגישה רחבה לערכאות, מצאתי לאפשר לתובעות, לפנים משורת הדין, הזדמנות אחרונה "להחיות" את התביעה בתנאים המצטברים המפורטים להלן: 56.1 הפקדה בקופת בית המשפט של הערובה ע"ס 35,000 ₪ להבטחת ההוצאות של הנתבעת 4, כפי שהוטלה על התובעת 2 בהחלטה מיום 10.2.22; 56.2 המצאת הסכמי השכירות המקוריים לנתבעת 4, כאמור בהחלטה מיום 10.2.22; 56.3 תשלום הוצאות שנפסקו לטובת הנתבעת 4, לרבות ההוצאות שמצאתי לפסוק לחובת התובעות במסגרת בקשה דנא, הכל כמפורט להלן: סך של 2,000 ₪ שנפסקו כנגד התובעות בהתאם להחלטה מיום 13.2.22; סך של 2,000 ₪ שנפסקו כנגד התובעות בהתאם להחלטה מיום 2.5.22; סך של 3,500 ₪ שנפסקו כנגד התובעת 2 בהתאם להחלטה מיום 30.5.22; סך של 7,500 ₪ שמצאתי לחייב את התובעות במסגרת בקשה דנא כתנאי מצטבר לחידוש ההליכים.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) לא ניתן להגיש ביום 10.11.22 בקשת רשות ערעור (ואף ערעור בזכות) על החלטות מיום 30.5.22 ו- 13.6.22 וזאת כיוון שחלפו עברו 60 הימים מהמצאת אותן החלטות, שהן בפועל – פסקי דין במסגרתם נמחקו תביעות שתי התובעות.

בנסיבות אלו, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטה ודין הבקשה להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בהתאם, לטענת המשיבה, המוצרים האמורים מסופקים לפי מספר יחידות שהוזמנו ולא לפי המשקל שהוזמן, תוך שהמשיבה אינה מתחייבת למשקל מסוים של המוצר ולכן יש לדחות את טענת המבקש לקיומה של "כמות עודפת". כמו כן, ביחס לטענת המבקש לפיה המשיבה אינה מעניקה את מחיר המבצע ביחס לכמות העודפת, המשיבה טענה כי מחיר המבצע ניתן למשקל המסוים של מוצר בשר טרי שסופק, לפי תנאי המבצע שהוגדרו מראש, ואין להעניק את תנאי המבצע גם עבור משקל שמעבר לו. בנוסף, המשיבה טענה כי היתנהלותה האמורה והאופן שבו החילה היא את מחיר המבצע תואמת את המצגים שהוצגו באתר האנטרנט שלה, כך שבפועל לא היתקיים פער בין המצגים האמורים לבין המחיר שבו חויב הלקוח בפועל.

לכן, לשיטת הגורמים המקצועיים, יש לאפשר לצרכן, ככל הניתן, לבחור האם הוא מעוניין לזכות בהטבה גם במקרה של הפחתה של האריזה, או שהוא מוכן לשלם מחיר מלא על היתרה שאינה במבצע.

דיון והכרעה הוראות סעיפים 19(א) ו-19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות קובעות כי בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה לאישור הסדר פשרה עליו, בין היתר, לשקול האם הסדר הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר; אם הבקשה לאישור הסדר פשרה הוגשה לפני שאושרה בקשה לאישור תובענה ייצוגית – אם הבקשה לאישור עומדת בתנאי סעיפים 4,3 ו-8(א) לחוק תובענות ייצוגיות; האם הסדר הפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת לסיום המחלוקת בנסיבות העניין; הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה; עילות התובענה, השאלות המהותית של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים שנתבעו; את היחס בין הסכום הנתבע בבקשת האישור לסכום המוסכם בהסדר הפשרה; ואת הסיכונים והסכויים שבהמשך ניהול ההליך.

לפיכך, בשים לב שהמבקש לא הציג ולא פירט על פי אילו אומדנים או תחשיבים התבסס הוא בעת חישוב הנזק שניגרם לחברי הקבוצה ובעת חישוב מספרם של חברי הקבוצה, מלבד טענתו כי "הנזק שניגרם לחברי הקבוצה הנו בהקף בלתי מבוטל", הרי שטענתו של המבקש לנזק-קבוצתי נטענה בעלמא וללא כל ביסוס, וכי הפער בין הסכומים האמורים הנו בשל פערי מידע שהיו בין המבקש לבין המשיבה בעת הגשת בקשת האישור ואין לו כל משמעות.

לאחר בחנתי את מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשים לפניו בעת פסיקת גמול ושכר טירחה – בשים לב לתועלת שבקשת האישור הביאה לחברי הקבוצה, הן בהתחייבות המשיבה לתת הטבה לציבור לקוחותיה בגין העבר והן התחייבות המשיבה לשנות את מצגיה במבצעי "X ק"ג ממוצר Y במחיר Z ₪" והחלתם גם על סטייה של +/- 0.5 ק"ג; בשים לב לסיכונים ולטרחה שלקחו על עצמם המבקש ובאי בכוחו בהגשת ההליך דנן; וכן בשים לב לאופן שבו נוהל ההליך על ידי הצדדים, סוברני שיש מקום לאשר את הגמול למבקש בסך של 27,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין, ואת שכר הטירחה לבא כוחו בסך של 63,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, בהיותם סבירים והוגנים.

...

לפיכך, לאור האמור, סבורני כי אין לקבל את טענת המשיבה מאחר שהיא אינה ישימה בפועל וכי הצעות המשיבה לעניין נותנות מענה ראוי.

לכן, מצאתי לנכון להיעתר לבקשתם של הצדדים שלא למנות בודק.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסדר הפשרה בהתאם למפורט בפסק דין זה; המשיבה תשלם למבקש גמול ולבאי כוחו שכר טרחת עורך-דין באופן ובמועדים שפורטו לעיל; כמו כן, המשיבה תשפה את המבקש בגין חלקה הראשון של ואני פוטר את המשיבה מתשלום חלקה השני של האגרה, כמופרט לעיל; אני מורה על פרסום אישור הסדר הפשרה בשני עיתונים נפוצים יומיים וכן בדף הנחיתה הראשי באתר האינטרנט של המשיבה, זאת בהתאם לסעיף 25(4) לחוק תובענות ייצוגיות; הצדדים יגישו לאישור בית המשפט את נוסח ההודעות המוצעות וזאת בתוך 10 ימים מהיום; המשיבה תמסור דיווח לבית המשפט אודות ביצוע הסדר הפשרה, כאמור בסעיף 5.