ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה מיום 25.1.2024, כב' השופטת אפרת רחלי מאירי בה"ט 28477-01-24, במסגרתה נמצא לדחות את בקשת המערער למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיב, מכוח הוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 (להלן: "החוק למניעת הטרדה מאיימת").
בית המשפט קמא הוסיף ובחן את טענות הצדדים לאור הוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת כמו גם פסיקה רלוואנטית, ובא לכלל מסקנה כי אין די באותה אמירה של המשיב על מנת להביא למסקנה על פיה, בנסיבות העניין, תוך התבוננות צופה פני עתיד, קיים בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים (במקרה דנן המשיב), עלול לשוב ולפגוע, וזאת בין היתר עת עסקינן בארוע חד פעמי, ועת התרשם בית המשפט קמא כי אין המדובר בפעילות מוועדת של המשיב, אשר מטרתה הטרדת המערער.
לבסוף, תוך מתן הדעת לאמירה המאיימת מהותה ותוכנה, כמו גם היתנהלות הצדדים, קודם, תוך כדי ולאחר הארוע, מצא בית המשפט קמא, כי לא היתקיימו תנאי הוראות הדין לצורך מתן הצוו בהתאם להוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת, ועתירתו של המערער נדחתה, תוך ביטולו של הצוו הארעי שניתן במעמד צד אחד.
...
לבסוף, תוך מתן הדעת לאמירה המאיימת מהותה ותוכנה, כמו גם התנהלות הצדדים, קודם, תוך כדי ולאחר האירוע, מצא בית המשפט קמא, כי לא התקיימו תנאי הוראות הדין לצורך מתן הצו בהתאם להוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת, ועתירתו של המערער נדחתה, תוך ביטולו של הצו הארעי שניתן במעמד צד אחד.
לאחר שחזרתי ונתתי דעתי לטענות הצדדים כמו גם לכלל נספחי הודעת הערעור, נחה דעתי כי דין הודעת הערעור להידחות.
בניגוד לאופן הצגה זו של הדברים על ידי בעלי הדין, מצא בית המשפט קמא לנכון לבחון את כלל הראיות (מסמכים, סרטונים ועדויות), תוך שהוא משקף בגוף החלטתו, וכפועל יוצא של אותן ראיות, את התמונה העובדתית המלאה אליה נחשף, וזו אשר לאחריה ועל בסיסה יכול היה גם בית המשפט קמא להגיע למסקנות לעניין השלכות אותם אירועים ואותה התנהלות על סיכויי ההישנות של האירוע כמו גם על שאלת קיומו של חשש אמיתי מצד המערער לפגיעה בו על ידי המשיב.
סוף דבר, הערעור נדחה.
