דחיית בקשה לקבלת רישיון נהיגה לרכב במשקל מעל 15 טון

אפשר להבין, מדוע המשאית, המוגדרת ברשיון הרכב כבעלת משקל כולל של "14500", תכונה ע"י מי שעובד עליה כמשאית של "15 טון", כפי שאישר הנתבע עצמו [עמ' 20 ש' 22-19], וכך התבטאו גם העדים מצד הנתבע, כמו מר שי גבאי [עמ' 18 ש' 29-28].

נציין, כי טענת התובע, לתחולת צו ההרחבה, נוכח טענתו שנהג על רכב שמשקלו מעל 15 טון, נזכרה כבר בכתב-התביעה המתוקן [סע' 1, שם], אולם, בכתב-ההגנה הסתפקו בהכחשה סתמית, ללא היתייחסות לנושא משקל הרכב עליו נהג התובע, בכלל, ונהיגתו על יותר מאשר משאית אחת, בפרט.

אנו סבורים, כי גם אם היתה הצדקה לפטר את התובע לאלתר, בעקבות הארוע האחרון, וגם אם היה צפוי שהתובע יהיה בשלילת רישיון בחודש שלאחר מכן, למשך 3 חודשים, משום שהתובע דחה את מועד שלילת הרישיון שלו והמועד האחרון שנקבע להפקדה רישיונו היה חודש 10/12 - אין משמעות הדבר שממילא היו מסתיימים יחסי העבודה, כטענת הנתבע, שניסה לתרץ את עמדתו בכך שהתובע היה צריך לסיים את עבודתו אצלו, בשל השלילה הצפויה; ברם - ניתן לחשוב על אפשרות של הפסקה זמנית של עבודה, בתקופת שלילת הרישיון הצפויה, בחופשה ללא שכר, ללא נתק ביחסי העבודה, ומכל מקום, הדבר חייב שיחה בין הצדדים ואין הנתבע רשאי להניח הנחות, מראש, על מה שהיה קורה אילו התובע היה ממשיך לעבוד אצלו עוד חודש.

הנתבע לעומתו סבור - כי התובע ניצל 41 ימי חופשה, לפי בקשתו, בגינם שולם לו שכר מלא, כאמור בדו"ח פירוט ניצול חופשה שצרף לתצהירו [נ/2, סע' 26 ונספח ח', שם] - ימים שאינם כוללים את הימים בהם הופסקה עבודת העסק עם הינשוף הקטן ונכפתה על התובע חופשה מאולצת, עקב היתנהגותו, ובגינם שילם הנתבע לתובע שכר מלא; לדעתו - התובע קיבל תשלום ביתר, בגין 16.77 ימי חופשה, על כן - מכל סכום שיפסק לתובע, אם יפסק - יש לנכות סך של 3,211 ₪, עקב תשלום ביתר ברכיב זה [נ/2, סע' 26(ו)].

...

עובדות ועיקר טענות הצדדים לאחר ששמענו את הצדדים, חזרנו ועברנו על טענותיהם בתצהירים ובסיכומים, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, אנו קובעים את העובדות הרלוונטיות כדלקמן: התובע החל את עבודתו אצל הנתבע ביום 1.3.10 וסיים ביום 25.9.12; סה"כ תקופת ההעסקה הינה 2 שנים, 6 חודשים ו-25 ימים (להלן: תקופת העבודה; נתייחס אליה בהמשך כאל 31 חודשים ונעיר - כי בכתבי הטענות, מצד התובע, חטאו בסיכום שונה של תקופת העבודה, מפעם לפעם).

התביעה ברכב זה - נדחית.

על כן - נדחית גם התביעה ברכיב זה. דמי הבראה התובע הצהיר, ששולמו לו דמי הבראה על חלק מהתקופה, אך, לא לפי צו ההרחבה וערך חישוב, לפי דרכו, כאשר לשנה השלישית תבע חלק יחסי, אך למרות שהמכסה השנתית היא 7 ימים ועבד כ-7 חודשים (פחות מספר ימים), תבע 5.8 ימים ולא 4 [ת/1, סע' 21.3].

התובע טען שכל יום חופשה שווה 227 ₪ [ת/2, סע' 22.4, סיפא]; הנתבע לא התייחס בתצהירו לערך יום עבודה ומשכך - אנו מקבלים את התעריף לו טען התובע.

לסיכום, טוענת העותרת כי בן אהרון וריין, לא צברו את הניסיון הנידרש כתנאי סף לשם הגשת הצעה למכרז, מאחר ואף לא אחד מהם לא צבר ניסיון העולה על שנה וחצי כקצין רכב של כלי משא שמשקלם מעל 15 טון, בעוד הדרישה בתנאי המיכרז הנה כי כל אחד מקציני הרכב המוצעים חייב להציג ניסיון של 3 שנים בניהול צי רכב הכולל כלי רכב פרטיים ורכבי משא השוקלים מעל 15 טון.

עוד מוסיפה וטוענת העותרת, כי בהכרח לא יכול היה בן אהרון לשמש כקצין רכב לכלי משא העולים על 15 טון לפני שנת 2015, מאחר ורק אז קיבל רישיון נהיגה מסוג C (רישיון נהיגה מסוג C – הנו רישיון נהיגה לכלי רכב מנועי מעל 15 טון).

עוד הוסיפה וציינה, כי לאחר פירסום תוצאות המיכרז ולאחר שהתקבלו השגות העותרת בפניה, חזרה הרשות וביקשה לקבל הבהרות והסברים מהעותרת בכל הנוגע לתקופת העסקתו של בן אהרון בחברת "אלבר" בתפקיד קצין בטיחות.

בקשת המשיבה לדחות העתירה על הסף מחמת שהוי בהגשתה אין לה על מה לסמוך.

...

לסיכום, טוענת העותרת כי בן אהרון וריין, לא צברו את הניסיון הנדרש כתנאי סף לשם הגשת הצעה למכרז, מאחר ואף לא אחד מהם לא צבר ניסיון העולה על שנה וחצי כקצין רכב של כלי משא שמשקלם מעל 15 טון, בעוד הדרישה בתנאי המכרז הינה כי כל אחד מקציני הרכב המוצעים חייב להציג ניסיון של 3 שנים בניהול צי רכב הכולל כלי רכב פרטיים ורכבי משא השוקלים מעל 15 טון.

מעבר לאמור נחה דעתי, כי לבן אהרון אין את הוותק הנדרש לתפקיד מקום שהוכח כי הסמכתו על ידי משרד התחבורה כקצין בטיחות לכלי רכב הוענקה לו רק בחודש אוגוסט 2014.

לאור כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לקבוע כי הודעת הרשות בדבר זכיית המשיבה 2 מבוטלת.

השוטר ביקש ממנו להזדהות, בתחילה סרב אולם לאחר שהוזהר כי אם ימשיך בכך יעוכב וייעצר, הואיל להציג תעודת זהוי, רישיון רכב ורישיון נהיגה זמני שהוצא ביום 10/10/13 ותוקפו עד 10/4/14.

לנאשם ניתנה הזכות להיוועץ בעו"ד מהסנגוריה הציבורית ולאחר מכן השיב לשאלות כדלקמן: הוא הודה בנהיגה במונית במהלך השבוע האחרון, הודה בכך שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה לאוטובוס, מונית או למשאית מעל 15 טון (רכבים שלכאורה מורשה לנהוג בהם על פי הרישיון הזמני שהציג), המשיב הודה שפנה למשרד הרשוי אולם רישיונו הוגבל בשל "דוחות וצריך לשלם". יום אחד הוא פוגש אדם במוסררה שטוען שהוא עו"ד המתעסק בתעבורה ובמשרד הרשוי, שמו חליחל מרוואן , הוא פוגש אותו במוסררה שלוש פעמים, משלם לו 7,000 ₪ ותוך 3-4 ימים הוא מקבל לידיו רישיון נהיגה זמני המאפשר לו לנהוג על רכבים שמעולם לא הוכשר לנהוג עליהם.

בבש"פ 2433/12 יהודה ניסים נ' מדינת ישראל אמר כב' הש' סולברג: "המבקש נחזה כמי שמזלזל דרך קבע בחיי אדם ובהוראות החוק. לא רק שנהג בזמן פסילה, אלא היתחזה לנהג מונית תוך כדי נהיגה בפסילה. לבד מעברו בתחום התעבורתי עומדות לו לרועץ גם עבירות של אלימות....יש להעדיף איפוא את שלום הציבור על פני האנטרס האינדיבדואלי של המבקש". ראה גם מ"ת 149-05-11 מ"י נ' סעו והערר עליו שנידחה - עמ"ת(ים) 14862-07-11 (4 עבירות של נהיגה בזמן פסילה ומאסר על תנאי בן 12 ח' בר הפעלה, עבר פלילי שבמסגרתו ריצה עונש מאסר), וכך אמר כב' השופט דרורי: "אדם כזה, ובמיוחד כאשר יש נגדו מאסר על תנאי של 12 חודש, אינו ראוי לשמץ של אמון...קשה להעלות על הדעת מקרה של מעצר מוצדק יותר, בתחום התעבורה מאשר המקרה שלפנינו, שבו אדם הפר באופן ברור את הצוים של בתי המשפט בעיניין פסילת רישיון וגם עונש מאסר על תנאי של 12 חודש לא הרתיעו" הסניגור הפנה למ"ת 2491-11-13 מזרחי, שם דובר בנאשם שמעולם לא ריצה עונש של מאסר, חולה סכרת ובנוסף המפקחת המוצעת עשתה רושם טוב על בית המשפט.

לסיכום לסיכום, מכל האמור לעיל, אני מגיעה למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה ויותר מכך להוכחת ביצוע העבירות על ידי המשיב, המשיב מסוכן לציבור, חלופת המעצר לא תאיין מסוכנותו, באשר לא ניתן לתת בו אמון ואין להסיט את כל כובד המשקל למפקח, שאף הוא לקה בקוצר ראות למעשי חתנו.

...

אני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה גם לענין ידיעתו של הנאשם או לפחות עצימת עיניו, בכל הנוגע לנסיבות הוצאת אותו רישיון.

לסיכום לסיכום, מכל האמור לעיל, אני מגיעה למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה ויותר מכך להוכחת ביצוע העבירות על ידי המשיב, המשיב מסוכן לציבור, חלופת המעצר לא תאיין מסוכנותו, באשר לא ניתן לתת בו אמון ואין להסיט את כל כובד המשקל למפקח, שאף הוא לקה בקוצר ראות למעשי חתנו.

אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ואגו) בב"ש 21205/06 מיום 19.7.06, בגדרה נדחתה בקשת המערער לעכב את ריצוי עונש פסילת רישיון הנהיגה שהושת עליו בת"פ 2639/03 בבית משפט השלום בבאר שבע.

על פי העובדות בכתב האישום בת"פ 1564/04 (התיק המצורף), שגם בו הורשע המערער, ביום 29.6.04 נהג המערער במשאית שמשקלה מעל 15 טון, עם נגרר, למרות שלא היה לו רישיון נהיגה ברכב מעל 15 טון.

עוד טוען הוא כי בית משפט קמא לא היתייחס לכך שבקשתו היא לעכב את עונש הפסילה לזמן קצר בלבד, כדי לאפשר לו לעבור את מבחני הרשוי לצורך קבלת רישיון נהיגה לדרגה 13.

...

בית המשפט המחוזי קבע כי על פי הסדר הטיעון הייתה המדינה רשאית לעתור לפסילת רישיונו של המערער, ולא נמצאה לי עילה להתערב בקביעה זו. כן לא ראיתי להיעתר לבקשת המערער כי רישיון הנהיגה שלו יוחזר לו, רק כדי שיימצא בידו לצורך הצגתו לרשות לשם שדרוגו.

אין בכך בלבד כדי להביא למסקנה כי יש לדחות את ביצוע העונש.

הערעור נדחה.

מסקירת הפסיקה בעבירה בה הורשע הנאשם, ניתן ללמוד כי בעבירות של החזקת סם מסוג קאנבוס שלא לצריכה עצמית, במשקל של מעל ק"ג אחד ועד כעשרה ק"ג, על דרך הכלל, מוטלים על נאשמים עונשים במנעד רחב, החל ממספר חודשי מאסר בפועל, ועד לתקופות מאסר ממושכות.

הנאשם החזיק ברכבו סם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל 1,033.6 גרם נטו וכן בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 1,125.5 גרם נטו שלא לצריכה עצמית (משקל כולל של 2.150 ק"ג).

· ברע"פ 8374/06 גילילוב נ' מדינת ישראל (12.12.06) נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, אשר הורשע על יסוד הודאתו, בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, בכך שהחזיק 869.14 גר' נטו קאנבוס.

בית המשפט המחוזי קבע כי מיתחם העונש בעבירת החזקה של סמים שלא לצריכה עצמית בכמות גדולה, נע בין מספר חודשי מאסר בריצוי בדרך של עבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל, וכי "מיתחם הענישה שקבע בית משפט קמא, בין מאסר מותנה לבין מאסר בן 6 חודשים שניתן לרצות בעבודות שירות איננו מקובל..." משכך, היתקבל ערעור המדינה, ועונשו של הנאשם הוחמר לחמישה חודשי מאסר בפועל (הנאשם לא נמצא מתאים לעבודות שירות וכן שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית).

שירות המבחן הוסיף כי הנאשם עובד מזה מספר חודשים כנהג משאית, ונימצא בהליך על מנת להיות בעל רישיון לנהיגה במשאית מעל 15 טון.

...

לפיכך אני סבור כי לא ניתן לומר, בראי הקבוע בפסיקת בית המשפט העליון, כי מדובר במקרה "מובהק", המצדיק חריגה לקולא ממתחם הענישה.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל.

אני מחייב את הנאשם לשתף פעולה עם שירות המבחן הכל על פי הנחיות שירות המבחן.