כלומר, על אף שהמנוחה הייתה באותה עת בחיים, והמבקש ידע באותו שלב את תוכן צוואת אמו, הוא לא פנה אליה בטענה כלשהיא על תוכן צוואתה ואף מיהר לקחת את המכונית שהונחלה לו.
בחודש יוני 2019 הוגשה בקשה לקיום צוואת המנוחה, אליה צורפה בקשה למינוי המשיב כמנהל עזבון.
הווה אומר, המבקש מאשר בפה מלא כי ידע על תוכן הצוואה עוד לפני מות אמו (ולאחר מות אביו) אולם לא נקט בכל פעולה לשם בירור רצונה האמיתי של האם, ופטר את עצמו בכך שממילא קיים קושי בבטול צוואה הדדית, כאשר יוזכר כי המבקש אינו עורך דין במקצועו, ועל כן לא ברור מדוע הקושי הנטען מנע ממנו לשוחח עם אמו, אף אם מצבה הכללי לא היה מן המשופרים.
עוד יוער כי בהתאם לסעיף 8א(ב)(2)(א) לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965, ניתן לבטל צוואה הדדית בתנאים מסוימים:
"כל עוד לא חולק העזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת".
אמור מעתה, צוואה הדדית אינה גזירת גורל והיא ניתנת לביטול לאחר עריכתה, כל עוד בן הזוג שנותר בחיים העותר לביטול הצוואה ההדדית שנערכה במשותף עם בן הזוג שנפטר, אינו מבקש במקביל להנות מפירות העזבון אשר הונחל לו על-ידי המנוח.
בהתאם לסעיף 20 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965:
"צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור"
במקרה דנן, צוין בפירוש בפתיח הצוואה ההדדית מיום 27.7.2016 כי
"לפני שחתמנו על צוואתנו זו, הקדשנו לתוכנה מחשבה רבה והגענו למסקנה, מרצוננו החופשי וללא כל אונס וכפיה ובצלילות הדעת, שעלינו להחליט בדבר גורל רכושנו לאחר מותנו..."
כמו כן, בסיום הצוואה מצוין כדלקמן: "אנו החתומים מטה, א' ס', עו"ד...ומ' ס'...מאשרים, כי י' מ'...וח' מ'...חתמו על צוואה זו בפנינו, וכל אחד מאיתנו חתם כעד בפני המצווה ובפני העד השני, וכן אנו מאשרים שהמצווים חתמו בפנינו על הצוואה בהיותם בהכרה מלאה ומרצונם החופשי ללא כל אונס, כפיה, איום או השפעה בלתי הוגנת ולאחר שהוברר לנו כי הם יודעים להבחין בטיבה של הצוואה..."
סוף דבר, לאחר שעיינתי בכלל טענות הצדדים באופן מפורט, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לצוו מניעה אשר ימנע את פינוי המבקש מהדירה עד להכרעה בהליך העקרי.
...
בנוסף לכל האמור לעיל, שוכנעתי כי המבקש אינו נקי כפיים.
בהתאם לסעיף 20 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965:
"צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור"
במקרה דנן, צוין בפירוש בפתיח הצוואה ההדדית מיום 27.7.2016 כי
"לפני שחתמנו על צוואתנו זו, הקדשנו לתוכנה מחשבה רבה והגענו למסקנה, מרצוננו החופשי וללא כל אונס וכפיה ובצלילות הדעת, שעלינו להחליט בדבר גורל רכושנו לאחר מותנו..."
כמו כן, בסיום הצוואה מצוין כדלקמן: "אנו החתומים מטה, א' ס', עו"ד...ומ' ס'...מאשרים, כי י' מ'...וח' מ'...חתמו על צוואה זו בפנינו, וכל אחד מאיתנו חתם כעד בפני המצווה ובפני העד השני, וכן אנו מאשרים שהמצווים חתמו בפנינו על הצוואה בהיותם בהכרה מלאה ומרצונם החופשי ללא כל אונס, כפיה, איום או השפעה בלתי הוגנת ולאחר שהוברר לנו כי הם יודעים להבחין בטיבה של הצוואה..."
סוף דבר, לאחר שעיינתי בכלל טענות הצדדים באופן מפורט, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לצו מניעה אשר ימנע את פינוי המבקש מהדירה עד להכרעה בהליך העיקרי.
במקביל, ולבקשת מנהל העיזבון, אני מורה על פינוי המבקש מהדירה לאור הסכם המכר אשר נחתם ביום 11.4.2021, והצורך למכור את הדירה כשהיא נקייה מכל אדם ו/או חפץ.
