דחיית בקשה לפסילה עצמית של שופט

כב' הנשיא השופט גרוניס דן בצמצום היכולת של השופט בערכאה הדיונית להחליט על פסילה עצמית, בהיעדר עילת פסילה שבחוק ופסק בע"א 9202/12 דוק השקעות (1988) בע"מ נ' צבי תום צבעוני ש: "במקרה של פסילה עצמית, בו יש לתת משקל לתחושותיו של השופט הסובר כי אין זה מן הראוי שידון בתיק. על כן, ההתערבות של בית משפט זה בהחלטת בית משפט לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים תהא נדירה יותר מאשר במקרה ההפוך, של דחיית בקשת פסלות. עם זאת, המבחן לפסילת שופט, בין אם מדובר בפסילה עצמית ובין אם מדובר בסרוב

...

לא אוכל לסיים החלטתי זו מבלי להזכיר שדון שובב שהופיע מאי שם (אולי אותו שדון שהציק לנשיאה נאור בעתירה בעניין הספר "תורת המלך" או זה שהציק לסגן הנשיא ד"ר פינקלשטיין בעניין חקירת העדה זהבה טל בתיק הרוצח רענן קרני) ולחש באוזני – "מה פתאום אתה נלחם להמשיך לטפל בתיקים שלו?", "ועוד בתיקים כאלו מסובכים ומורכבים שעוד יכולים לחזור מהמחוזי להשלמות?", "אין לך כבר מלא עבודה גם ככה?", "98% מעורכי הדין הנזיקיסטים הם אנשים נחמדים וענייניים – תתעסק רק איתם!", "די כבר ...שילך קיב..." (כך בשפתו הקלוקלת של השדון).

   ראוי גם להזכיר את הצעת הנשיא ברק בע"א 133/99 זייד סמיר נ' חאמד מוסטפא בע"מ (20.04.1999) לפסול את העו"ד מלייצג תחת פסילת השופט ("...דין הערעור להידחות. ניתן היה להגיע למסקנה זו גם על יסוד הקביעה, כי במצב בו קיימת עילת פסלות לעורך הדין - להבדיל מלקוחו - אין לפסול מלכתחילה את השופט היושב בדין אלא הסעד הינו, בשחרור עורך הדין מן הייצוג...").

משהוכרע עניין זה ובהינתן שלא יוגש ערעור על החלטתי זו, הנני קובע את התיק לדיון בכל הבקשות שהוגשו לאחר פסק הדין ליום 8/3/020 שעה 8:50.

ביום 3.10.19 הגיש המבקש בקשה לדחיית המועד להגשת ראיות בשל כוונתו להגשת מכתב תלונה לגורמים הממונים על כהונת שופט ובקשה לפסילה עצמית.

דהיינו, שבעצם הפניה לנציב, אין, כשלעצמה, להעיד על האובייקטיביות השיפוטית של השופט היושב בדין, שהרי זה האחרון בוחן את היתנהגות השופט ואת דרך ניהול המשפט בלא קשר הכרחי לשאלת האובייקטיביות השיפוטית.

...

לפניי בקשת פסילה מלהמשיך ולדון בתיק זה. לאחר קבלת תשובות המשיבים ותגובת המבקש, מובאת בזאת החלטתי לבקשה.

ביום 30.5.19, ולאחר השלמת ההליכים המקדמיים, פנה המשיב 1 בבקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, וביום 4.6.19 נעתר בית המשפט לבקשה וציין: "לאור אי הגשת תגובה עד כה לבקשה זו שהוגשה בעבר, הנני מורה על הגדלת סכום התביעה כמבוקש ובכפוף לתשלום יתרת האגרה". ביום 12.6.19 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה מיום 4.6.19 בטענה כי זו ניתנה במעמד צד אחד וללא שניתנה לו הזכות להגיב לה. בבקשתו נטען, כי ככל שבית המשפט לא יבטל החלטתו ישקול הוא להגיש בקשת פסילה ויפנה אל כל גורם שיש בו משום ביקורת על שופט שסרח.

נראה, כי השיהוי הניכר בהגשת בקשת הפסילה, ובעקבותיה מספר חוזר ונשנה של בקשות לעיכוב ההליכים בתיק, רק מחזק מסקנה זו. בענין זה, נקבע בהלכה הפסוקה, כי חובת תום הלב מחייבת כי בעל דין לא ישתהה בהגשת טענת הפסלות ולא יעלנה כדבר של מה בכך על מנת להאריך את הדיון שלא לצורך או כדי לנסות לעכב את ההכרעה בתיק.

על כן, המסקנה המתבקשת היא, כי בשל היותה של טענת הפסלות נגועה בשיהוי ניכר שכזה, מוביל הדבר לדחייתה.

יתר על כן, מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת המסקנה כי הראיות, שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת הפסלות, חייבות להיות משמעותיות.

דברים דומים לאלו שמסר בעדותו, מסר הנאשם גם בהודעתו במישטרה (ת/1): "אני הייתי בבית-משפט ואמרתי לשופט אם אני נשאר אצלך אני חותך בגרון של עצמי, מדבר עלי, ושיצאתי מהאולם אני אמרתי אני אחתוך עצמי, אבל אני כן אמרתי לו אתה היטלר אתה גרמני, אני אמרתי את זה אני מודה, אבל אני לא אמרתי אני אחתוך אותך בגרון, אמרתי על עצמי ולא על השופט". הוא אישר ששם את ידו על גרונו לאות חיתוך (שורות 34 – 35).

שלישית, בישיבה שלאחר מכן, מיום 28.10.18, לאחר שהשופט דחה את הבקשה לפסול אותו מלדון במשפטו, אמר הנאשם, בנוכחות ב"כ החדש את הדברים הבאים (ת/4): זוהי הודאה ברורה מפיו של הנאשם, שאכן אמר את הדברים שיחתוך "לך" את הגרון, כל זאת בנגוד לעדותו בבית-המשפט.

אני סבור שהנאשם ביקש להשיג את מטרתו והשגת מטרתו, לפי שיטתו, יכולה להיתקבל רק אם יאיים על השופט – רק מהלך חריג שכזה – להבדיל מאיום בפגיעה עצמית – עלול להוביל שופט לקבל החלטת פסילה.

...

שנית, איני מקבל את הטענה כי סימן בידו תנועת חיתוך על גרונו, כדי להמחיש את הפגיעה העצמית.

אני סבור שהנאשם ביקש להשיג את מטרתו והשגת מטרתו, לפי שיטתו, יכולה להתקבל רק אם יאיים על השופט – רק מהלך חריג שכזה – להבדיל מאיום בפגיעה עצמית – עלול להוביל שופט לקבל החלטת פסילה.

תוצאה: על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 והעלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק הנ"ל לפי העובדות שיוחסו לו בכתב-האישום.

אשר לטענת המערערת הנוגעת לעמידת הנאמן בתנאי ההיתחייבות העצמית, קבע השופט גרוסקופף "דומה כי בית המשפט שוכנע כי תנאי זה היתקיים, ואינני מוצא כל מקום להתערבות בהחלטתו זו". ביום 4.8.2021 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, בה טענה כי הוא גיבש עמדה סופית בהליך באופן המייתר את המשך הדיון.

מכאן העירעור שלפניי, בו טוענת המערערת כי המותב "כופר" בהחלטתו של השופט גרוסקופף אשר קבע, כך המערערת, כי המותב "שוכנע" בשאלה שנויה במחלוקת.

ניסוח זה משמיע כי מדובר במסקנה לכאורית בלבד, הנדרשת כשיקול לצורך הכרעה בסוגיית הפקדת הערובה ואין לראות בדברים אלה את שהמערערת מבקשת לקרוא לתוכם – החלטה שלפיה דעתו של המותב "ננעלה". אדרבה, בנגוד לטענת המערערת, שלפיה במסגרת ההחלטה בבקשת רשות העירעור נקבע פוזיטיבית כי דעתו של המותב "ננעלה" – השופט גרוסקופף דחה את בקשת רשות העירעור ולא קבע כי יש להעביר את ההליך למותב אחר, וכבר נפסק כי יש לייחס משקל לכך שערכאת העירעור בחנה לגופה את היתנהלות המותב שפסילתו מתבקשת, ולא ראתה מקום להורות על העברת ההליך למותב אחר (ראו: ע"א 2450/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (9.5.2021)).

...

אין בידי לקבל טענה זו. השופט גרוסקופף ציין כי "דומה" שבית המשפט שוכנע בהתקיימות תנאי ההתחייבות העצמית.

ניסוח זה משמיע כי מדובר במסקנה לכאורית בלבד, הנדרשת כשיקול לצורך הכרעה בסוגיית הפקדת הערובה ואין לראות בדברים אלה את שהמערערת מבקשת לקרוא לתוכם – החלטה שלפיה דעתו של המותב "ננעלה". אדרבה, בניגוד לטענת המערערת, שלפיה במסגרת ההחלטה בבקשת רשות הערעור נקבע פוזיטיבית כי דעתו של המותב "ננעלה" – השופט גרוסקופף דחה את בקשת רשות הערעור ולא קבע כי יש להעביר את ההליך למותב אחר, וכבר נפסק כי יש לייחס משקל לכך שערכאת הערעור בחנה לגופה את התנהלות המותב שפסילתו מתבקשת, ולא ראתה מקום להורות על העברת ההליך למותב אחר (ראו: ע"א 2450/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (9.5.2021)).

מכל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה.

][ ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ת' סנונית פורר) מיום 15.3.2023 בתלה"מ 41917-01-23, שבה נדחתה בקשת המערער לפסילת המותב.

בפתח עירעורו עותר המערער לכך שאורה "לבטל ולאיין את פסק הדין שניתן ביום 27/3/23 ע"י המותב, אגב עשיית דין עצמי ושיבוש הליכי פסלות שופט". עוד צוין בפתח העירעור כי בית המשפט לעינייני מישפחה פעל "להטיית דין ומשוא פנים לטובת ולתועלת חברת נשיאת בית המשפט העליון"; וכי קיימות תלונות אצל "גורמי האכיפה" נגד הנשיאה א' חיות ונגד המשנה לנשיאה השופט ע' פוגלמן ושופטים נוספים.

...

דין הערעור להידחות, ודומה כי בקשת הסעד המובאת בראשיתו – "לבטל ולאיין את פסק הדין" של בית המשפט לענייני משפחה – היא הנותנת כי אין מקום להידרש לערעור.

אי לכך, הערעור נדחה.