דחיית בקשה לביטול גירוש אזרח זר בשל נישואים למקומית

בהמשך לכך נקבע כי אין להחיל בעיניינה של המבקשת את הנוהל העוסק במעמדו של בן זוג זר אשר נישואיו פקעו עקב אלימות מצידו של בן הזוג הישראלי.

כמו כן, צוין כי הנוהל נועד גם לעודד נשים שהן קורבנות אלימות לפנות לרשויות ולהתלונן מבלי שהתלונה תיגרום, באופן אוטומאטי, לביטול המעמד ולהרחקה מישראל.

עוד טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עלול להוביל לגירושו של קטין שהוא אזרח ישראלי רק משום שאמו הוטעתה על-ידי פקידי המשיבה ולא מילאה, בשל הטעה זו ובשל חוסר ידיעה, את הטופס הנכון.

לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן אמת המידה למתן רשות ערעור "בגילגול שלישי" היא מצומצמת, גם כאשר הערכאה הראשונה היא בית הדין לעררים, והבקשה דנן אינה עומדת בתנאים המחמירים הנדרשים למתן רשות כאמור.

...

יישום אמות המידה האמורות על ענייננו מעלה שאין הצדקה להיעתר לבקשה.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

על מנת לאפשר למבקשת זמן התארגנות נאות, אני מורה כי עליה לעזוב את ישראל בתוך 60 ימים.

העותרים החליטו להנשא ולצורך כך הונפקה לעותר, על פי בקשתו, intervisa.

צו ביניים בקשר לגירושו שניתן ביום 25.10.06 בוטל בהחלטה מיום 26.10.06, לאחר קבלתה של תגובת המשיבה.

לטענת המשיבה, לנוכח אלה יש לדחות את העתירה על הסף.

בנוסף, נטען כי על העותרים היה לפעול להסדרת הכניסה של העותר כדין ובהתאם ל"נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי"; אך לא הוגשה כל בקשה מוקדמת להסדרת כניסת העותר ארצה מכוח הקשר הזוגי עם אזרח ישראלי, לא הומצאו המסמכים הנדרשים, לא שולמה האגרה ולא קויימה בחינה מקדמית על-ידי הרשות המוסמכת בדבר כנות הקשר; יש כאן אפוא משום הצבת עובדות מוגמרות.

...

(1) אין בידינו להיעתר לעתירה.

אין בידי לקבל את טענת המבקשים לפיה הזמן המוגבל שעמד לרשותם לא איפשר להם לנקוט בהליכים מוקדמים.

(5) לא נוכל איפוא להיעתר לעתירה.

בתביעתה טענה כרמון על שני המשפטים שלהלן מתוך הכתבה, כי יש בהם משום לשון הרע: "החלטה להענות לבקשת אזרח זר מאילת למתן היתר שהייה בארץ לחברה שלו ילידת אוקראינה"; "המשיכה לקבל החלטות תמוהות הנוגדות את מדיניות ההגירה של הממשלה ומדינת ישראל". במהלך המשפט טענה כרמון גם על דברים נוספים בכתבה המציגים אותה כמי שאינה דוברת אמת, כאילו הציגה בזדון את מגיש הבקשה בתור אזרח ישראלי בשעה שידעה כי איננו כזה.

סיפור המעשה הזה מסופר בכתבה סמוך לאחר תאור הופעתה של כרמון בפני ועדת הכנסת למלחמה בסחר בנשים, ונועד להמחיש את הפער הקיים, הנטען, בין דבריה שם לבין אורח התנהגותה למעשה: "כרמון הרשימה את המשתתפים בבקיאותה בנושא בלי שאיש יעלה בדעתו שהיא היא בעצם חלק מהבעיה. איש לא ידע באותן ישיבות שהדוברת הנלהבת עזרה ועוזרת בעצמה לאנשים שהגיעו לארץ הקודש בעזרת מסמכים מזוייפים. שהיא מאפשרת להם, ללא סיבה אמיתית, להישאר בישראל, כאילו הפכה ישראל ארץ בחירה לכל אזרחי העולם ובעיותיהם. איש לא ידע שבתיה כרמון מצפצפת לאור היום על נהלים קיימים, ופותחת דלתות לאנשים שאינה מכירה כלל ושלא התעמקה בתיקם. הנציגה הסמכותית של משרד הפנים הייתה כל כך נחושה ומשכנעת עד שספק אם מישהו היה מאמין שרק באחרונה היא פרסה חסות על נערת ליווי השוהה בישראל ארבע שנים בנגוד לחוק. שהיא מנעה בעצם ימים אלה את סילוקה לחו"ל. האורחת הבלתי קרואה שבה מדובר הגיעה לישראל ב-96' מאוקראינה, נעצרה כעבור זמן בידי המשטרה והועמדה לדין בגין שימוש במסמכים מזוייפים, קבלת דבר בתחבולה ושהייה בלתי חוקית. בית משפט השלום בחיפה גזר עליה שישה חודשי מאסר על תנאי ומשרד הפנים הוציא נגדה צו גירוש. נאסר עליה לשהות כאן עד לשנת 2020. אלא שהצעירה ציפצפה על הצו והמשיכה לחיות בישראל. היא פנתה שוב ושוב בבקשה להתיר לה להשאר, ונדחתה פעם אחרי פעם בידי הוועדות והגורמים המוסמכים. למרות זאת, באורח פלא ממש, לא טרח משרד הפנים לעשות למימוש צו הגירוש. הצעירה נשארה, המשיכה להגיש בקשות למשרד הפנים, ונעזרה בידיד מאזור הצפון: אדם בעל רקורד פלילי הנאשם כיום בפריצה לבניין, בגניבה, ובאחזקת סמים מסוכנים לא לתצרוכת עצמית. ביוני השנה נדחתה בקשתה פעם נוספת ומחשש שהפעם יעצרו אותה שוטרים ויעלו אותה בכוח על מטוס, פילסה לעצמה דרך אל בתיה כרמון, ראש מחלקת האשרות במשרד הפנים. כרמון, בעידוד ובדחיפת בכיר אחר במשרד, העמידה לרשותה את שירותיה הטובים: בנגוד לכל החלטות הגורמים המקצועיים היא החליטה לאשר לה להשאר בארץ שישה חודשים. לדעתה, הצעיר התאהב בצעירה כבר לפני כמה שנים, היא הפסיקה לעסוק בזנות והם חיים כבני זוג לכל דבר. זה סיפור עצוב, טענה בתיה כרמון, והבחורה קיבלה כאן אשרה בהתאם לנוהל של קשר בין בני זוג. איך החלטת להשאירה בארץ אם היא לא נישאה לאזרח ישראלי? 'זה נכון שהיא לא התחתנה ואני גם לא לוחצת על אנשים להתחתן...

כך נכתב בכתבה: "אורח 'מסכן' אחר שכרמון מהרה לשרת בנדיבות מופלאה-שוב, בנגוד מוחלט להוראות המשרד-הוא ערבי המתגורר בירדן ומיודד עם מוכתר הכפר צור-באחר שבאיזור ירושלים. המוכתר פנה ישירות אל בתיה כרמון בבקשה לאשר כניסה לארץ של המבקש ושל אזרחים ירדניים נוספים, הסביר מדוע הם מבקשים להגיע ולכמה זמן, והמתין לתשובה. על פי הוראות הביטחון הקפדניות אין להתיר כניסה של אזרח זה או אחר מירדן ללא אישור שירות הבטחון הכללי, ובתיה כרמון אמורה הייתה לפנות לשב"כ לצורך הבדיקה הביטחונית. איש במשרד הפנים, אומרים עובדים ותיקים, לא היה מעז אפילו לחשוב על האפשרות של עקיפת הבדיקה הזאת. זה לא יעלה על הדעת. אלא שכרמון, גם בימים רגישים אלה של פיגועים ומחדלי ביטחון שגרמו להרוגים ואין סוף פצועים, החליטה להכניס לארץ את האזרח המסויים ללא בדיקת השב"כ. היא הורתה לפקידה ששמה ציפי להעביר אישור כניסה למבקש הירדני, כתבה 'לציפי, דחוף מאד', וציינה שזה לאחר בדיקה ביטחונית. השורה הזאת, בלשון המעטה, הייתה מכשילה ומטעה: לא התקיימה בדיקה בטחונית ולא התבקשה על ידי כרמון בדיקה כזאת. המזל הוא שאדם אחראי גילה בעוד מועד את המחדל, התערב, וגרם לביטול האישור. האיש לא נכנס לארץ". 56.

...

לסיכום דיון זה בשאלת תום הלב, נשוב אל ראשיתו: אף לא אחת מן הנסיבות החלופיות המצויינות בסעיפי-המשנה של סעיף 15 לחוק מתקיימת בעניינינו.

מעבר לצורך, פרשׂנו את היריעה, ומצאנו כי גם מבחינת תום הלב המהותי, וגם על-פי כללי החזקה שנקבעו בחוק, לא היו הנתבעים תמי-לב, וממילא, גם לוּ הייתה מתקיימת אחת מן הנסיבות הנ"ל, לא היה ניתן לומר כי הפרסום מוגן על-פי החוק בשל עשייתו בתום לב. ומעת שאין עומדת לימינם של הנתבעים אף לא אחת מן ההגנות שבחוק, לגבי אותם רכיבים שמצאנו כי אינם אמת, הרי שעוולו כלפי כרמון בפרסום לשון הרע על אודותיה.

סוף דבר 118.

עוד לטענתם, המדינה מנצלת את העובדה שהם אינם יכולים להנשא בישראל על פי דיניה, כדי להצדיק את שלילת זכותם לחיי מישפחה, דבר שיוביל בהכרח גם לגירוש העותר מן הארץ.

יצויין, כי בכתב התשובה המקורי נימנע המשיב מלהסביר את הסיבות שהביאו לביטולו של הנוהל הישן, בשנת 2003, נוהל שהתייחס בצורה שווה לאזרחים ולתושבי קבע, שאינם נשואים לבן הזוג הזר והם מבקשים להקנות לו מעמד בישראל.

לא יכול להיות חולק כי בעניינינו, הזכות להקים תא משפחתי היא זכות יסוד חשובה ולפיכך גם אם מתחייבת, מבחינת המשיב, הכבדה מסוימת בשל הצורך לפקח על כנות הקשר בין בני אותה קבוצה, במסגרת הסדר פרטני, עליו לשאת בנטל זה. באשר לטענת המשיב, כי יש לדחות את העתירה גם מן הטעם שהעותרים יכולים למצוא פיתרון חלופי לעניינם, בין אם בדרך של קבלת אזרחות ישראלית על ידי העותרת ובין אם בדרך של יציאה לחו"ל לצורך נישואין, הרי שאין בידי לקבלן.

...

לא יכול להיות חולק כי בענייננו, הזכות להקים תא משפחתי היא זכות יסוד חשובה ולפיכך גם אם מתחייבת, מבחינת המשיב, הכבדה מסוימת בשל הצורך לפקח על כנות הקשר בין בני אותה קבוצה, במסגרת הסדר פרטני, עליו לשאת בנטל זה. באשר לטענת המשיב, כי יש לדחות את העתירה גם מן הטעם שהעותרים יכולים למצוא פתרון חלופי לעניינם, בין אם בדרך של קבלת אזרחות ישראלית על ידי העותרת ובין אם בדרך של יציאה לחו"ל לצורך נישואין, הרי שאין בידי לקבלן.

בנוסף, אינני מקבל את טענת הסף של המשיב בעניין חוסר ניקיון כפיים והפרת חוק מצד העותר, הן בשל אי גילוי העובדה שהעותר, הסתנן, כנטען, לישראל באופן בלתי חוקי ואף פתח בקבלת הליך של קבלת מעמד של פליט, אותו זנח, ואף הפר את תנאי הצו בגדרו שוחרר ממשמורת.

סוף דבר לאור כל האמור, הדרישה הקיימת בנוהל תושבי הקבע ,לפיה צריכים להתקיים, לצורך הכניסה לנוהל, קשר נישואין בין תושב הקבע לבין בן הזוג הזר או לחלופין הודעה של בני הזוג על רצונם לצאת את ישראל על מנת להינשא וכן קיום טקס נישואין בחו"ל בעקבותיה , היא דרישה בלתי חוקתית , בלתי מידתית ובלתי סבירה , שטמונה בה גם אפליה דתית וכלכלית.