דחיית בקשה לאיחוד תיקים משיקולים של התייעלות וצדק

המדינה מפנה בתגובתה להוראות תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"), ובכלל זה להגדרת המונח "הליך" בתקנות, וכן לפסיקה רלוואנטית, וטוענת בתגובתה כי לאור היעדרה של הוראה המאפשרת מתן פטור או שיקול דעת שפוטי ליתן פטור מאגרה במקרים כגון המקרה הנידון (של תביעות אשר אוחד הדיון בהן), אין מקום להעתר לבקשת המבקשת.

המדינה מציינת כי הגם שהיוזמה לאיחוד הדיון בתיקים היתה של בית המשפט, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להצדיק מתן פטור, כאשר לא קיימת סמכות ליתן פטור כאמור, ובשים לב לכך שהקופה הציבורית תמצא חסרה באם לא תשולם אגרה בגין ההודעה לצדדים שלישיים שהוגשה בתביעת השבוב – יש לדחות בקשת המבקשת.

כך גם אגרת המשפט הנגבית כתנאי לקבלת שירות ממערכת בתי המשפט ואולם אינה אמורה לשקף את עלות השרות המשפטי שניתן [ראו: רע"א 7031/12 שערי צדק המרכז הרפואי נ' פלונית [פורסם בנבו] (23.10.2013); ע"א 10537/03 מדינת ישראל נ' יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ פ"ד נ"ט(1) 642 (2004); רע"א 3640/15 ISRAEL BIO-ENGINEERING PROJECT נ' מדינת ישראל - היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (12.10.2015)].

ברי, כי באותה מידה, ניתן היה להורות על צירוף המוסד לביטוח לאומי כתובע נוסף בתביעה הנזיקית, ובכך להשיג את אותה תוצאה של ייעול – מבלי שתעמוד על הפרק המחלוקת הנוכחית שסומכת על ההחלטה בדבר איחוד הדיון בתיקים.

...

" ובהמשך – "מעבר למימון עבודת המערכת המשפטית, מטרת האגרה הנגבית היא לידע את הצד הפונה לבית המשפט כי להתדיינות יש מחיר. זאת כדי לגרום להפעלת שיקול דעת בטרם פניה לבית משפט. יודגש כי המחיר שמשלם הציבור עבור התדיינות של פרט זה או אחר אינו רק מחיר כלכלי של עלות המערכת, אלא גם מחיר חברתי. המשאב השיפוטי, הן במספר שופטים וימי שיפוט, הן בעבודת מערך התמיכה בשופט והן בקיומם של אולמות משפט, מוגבל. כאשר המשאבים מוגבלים - דיון בעניינו של האחד בא על חשבון דיון בעניינו של האחר(אין צורך לומר כי גם המשאבים שהוקצו להכרעה בתביעות אלו בא על חשבון רבים אחרים שנזקקו לעזרתו של בית המשפט). לכן מפעילה מערכת המשפט תמריץ כלכלי, בדמות האגרה, שמטרתו, בין היתר, להבהיר לכל הפונה לבית המשפט כי להליך יש עלות וכי עליו לשקול את פנייתו, על כל ההשלכות הצפויות." אני סבורה שבנתונים של המקרה הנדון, אין המדובר בעתירה לקבלת פטור מאגרה.

אני סבורה כי מאחר ושתי ההודעות לצדדים שלישיים זהות במהותן (שכן בשני ההליכים המבקשת הינה נתבעת המעלה טענות כשולחת הודעה לצדדים שלישיים כנגד נתבעות אחרות), יש לראות בהודעות שהגישה המבקשת כהודעה לצדדים שלישיים יחידה – מבחינה מהותית, אשר הוגשה בהליך המאוחד.

משכך, דין הבקשה להתקבל.

פתח דבר ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מלכה עווידה עזאם, מיום 17/08/2020, בתיק הוצל"פ מספר 518026-08-20 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), אשר דחתה בקשת המבקש להפחתת צו התשלומים, היתנתה ביטול עיקול משכורת בתשלום צו החיוב הראשון, והתנתה ביטול ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה של המבקש בעמידה בצו התשלומים משך 4 חודשים או לחילופין לתשלום חד פעמי השווה ל- 4 צוי תשלומים בתיק ההוצל"פ בנוסף לצוו החיוב החודשי.

ביום 16/08/2020 ניפתח תיק איחוד יזום של המבקש בלישכת ההוצאה לפועל בצפת.

כך שבאמצעות ההגבלות האמורות חל ייעול בגביית חובות והדבר נעשה תוך היתחשבות ביכולתם הכלכלית של החייבים בדרך של פריסת חובם.

היא שבה וחזרה על אותן הטענות שהוצגו לפני כב' הרשם, ואשר בצדק נדחו, כאמור.

ההחלטה מושא העירעור לא לקחה בחשבון את כלל השיקולים הרלוואנטיים לנושא הסרת הגבלה על רישיון הנהיגה של המבקש, כפי שנקבעו בדין ובהלכה הפסוקה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהחלטת כב' הרשמת ובחנתי נימוקי הבקשה על צרופותיה, ראיתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כבערעור.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין הבקשה להתקבל חלקית.

הנני מורה על ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה של המבקש, אך זאת בכפוף לתשלום כל סכום שבפיגור, בהתאם לצו התשלומים החודשיים, אם קיים.

לעניין ביטול מחמת הצדק, נקבע כי על אף שהמדינה לא הגישה תגובתה לבקשה לביטול הפטור, היא הביעה עמדתה בבקשות המקוריות לפטור מאגרה, ומכל מקום אין חובה לקבל עמדתה בטרם ניתנת החלטה בבקשות מהסוג האמור; וכי הבקשה הומצאה כדין, שכן על אף שהמבקשת לא הייתה מיוצגת בעת הגשת הבקשה, המבקשת הנה עורכת דין במקצועה, המעורבת באופן משמעותי בניהול ההליך, שכן ידעה היטב להגיש בקשות ותגובות שונות לתיק ולהתנהל ישירות אל מול המשיבים, ואף הגישה לבית המשפט הודעה כי היא אחראית לניהול ההליך.

לבסוף, בית המשפט עמד על כך שלאורך שנים, גילו בית המשפט והמשיבים סבלנות ואורך רוח ביחס להתנהלות המבקשת, תוך שזו האריכה וסרבלה שלא לצורך את ההליכים, ובין היתר, באמצעות הבקשה לאיחוד תיקים שהוגשה רק לאחר שנה, דרישות מוגזמות להליכים מקדמיים, החלפות ייצוג תכופות שהובילו לדחיות במועדי הדיון, ובקשות חוזרות ונישנות לארכות להגשת תגובות, כאשר לעיתים לא הוגשה כלל תגובה.

כלל הוא, כי ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד כאשר הדבר "מתחייב מן הצדק" (למשל, מחמת אי המצאה של התובענה לצד שמבקש את הביטול) או מכוח שיקול דעת הנתון לבית המשפט (ראו: רע"א 640/19 איבראהים נ' אלבאחבסה, פסקה 6 (17.4.2019); רע"א 2876/22 בעז נ' מזרחי, פסקה 6 (30.5.2022)).

ביום 24.8.2020 ועל מנת לייעל את ההליך, הורה בית המשפט כי המבקשת תגיב לבקשה לביטול הפטור עד ליום 6.9.2020.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, בכתב הערעור, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובפסק דינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המשיבים התנגדו לבקשות להארכת מועד, ובהחלטת הרשם נקבע כי אין הצדקה להיעתר לבקשת הארכה, שכן זו הוגשה בחלוף המועד להגשת הסיכומים ולא נתמכה בתצהיר, אך תינתן למערערת ארכה קצרה עד ליום 14.7.201.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

על רקע קביעות אלו מצא הרשם שדין הבקשה להגדלת החוב להדחות ושיש לסגור את התיק.

סמכות יש. השאלה הרלוואנטית היא שאלה של שיקול דעת.

הליך יעיל נידרש לאזן בין התועלת שתופק מזכות הטיעון לעלויותיה (לדיון בזכות הטיעון בהקשר המינהלי ראו דפנה ברק-ארז "זכות הטיעון – בין צדק פרוצדוראלי ויעילות" ספר אור 817 (אהרן ברק, רון סוקול ועודד שחם עורכים 2013).

כלומר, אין חובה שזכות הטיעון תנתן בעל פה. אולם כיצד יש לתת זכות טיעון כשרשם ההוצאה לפועל שוקל לעשות שימוש בסמכותו מכוח סעיף 10 לחוק בתיקים אחרים של אותו זוכה בלישכת ההוצאה לפועל שבה מכהן הרשם? אומנם תקנה 19א לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, שנכנסה לתוקף ביום 20.2.2022, מסמיכה את רשם ההוצאה לפועל להורות על קיומו של דיון מאוחד בכל התיקים של החייב, או בחלקם, לרבות באלו המתנהלים בלשכות הוצאה לפועל אחרות, אם סבר שיש בכך כדי לייעל ולפשט את ההליכים או כדי למנוע תוצאות סותרות ביחס לבקשות דומות או מכל טעם אחר.

...

דהיינו, אם ייקבעו בסופו של דבר קביעות משפטיות ועובדתיות עקרוניות על יסוד הנתונים של התיק הפרטני, אפשר שהן ישפיעו, כהחלטות שאפשר להסתמך עליהן, על תיקים אחרים.

מסקנה זו נכונה שבעתיים שעה שהרשם דן בנוסחים שונים של הסכמי הלוואה שלא הופיעו בתיק הפרטני של המשיב, בלא לאפשר למערערת להתייחס אליהם.

סוף דבר משהופרה זכות הטיעון הקבועה בסעיף 10 לחוק אשראי הוגן לגבי התיקים האחרים, אין מנוס מלהורות על ביטול ההחלטה ככל שהיא נוגעת להם.

בתגובתה התייחסה התובעת להחלטת ביה"ד מיום 25.10.21 ביחס לבקשתה הראשונה של התובעת לגילוי מסמכים (מיום 10.10.21), בגדרה הוחלט בין היתר כדלקמן: "תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), מסדירה את נושא הגילוי והעיון במסמכים. תכליתה המרכזית של התקנה להביא לחשיפת האמת ולעשיית צדק בהליך השפוטי, כמו גם לייעול הדיון על ידי נהולו ב"קלפים גלויים". עיון בבקשת התובעת מלמד כי היא כוללת 28 סעיפים שונים שחלקם הגדול אינו רלוואנטי.

על כן בשל העדר רלוואנטיות לתובענה – הבקשה נדחית.

בפסיקה העניפה הדנה בנושא בולטים שני פרמטרים: הרלוואנטיות של המסמכים ומידת ההכבדה של הליך הגילוי המסמכים המוטל על הצדדים (ראה רע"א 4234/05 בנק מזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ).

הלכה מנחה בנושא זה ניתן למצוא בין היתר בפסיקת בית משפט העליון בתיק רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב איזנברג: "יש לזכור כי הליכי הגילוי והעיון מקומם בשלב המקדמי-המכין, שהרי הם הפרוזדור בדרך לטרקלין המשפט. על מנת שהליכים אלו לא יתמשכו מעבר לנדרש, לא יהיו כרוכים בהוצאות מיותרות ולא יפגעו ביעילות הדיונית, הוטלו מיגבלות מסוימות על הקף תחולתם... כך, אין מקום לידרוש מן הצדדים לדיון לחשוף מסמכים אשר אינם נמצאים בחזקתם או בשליטתם... כמו כן, בית המשפט רשאי שלא לאשר בקשה לגילוי מסמכים אשר היא בלתי סבירה ועלולה להכביד על בעל הדין יתר על המידה...

בתכלית הראויה והמהותית של בירור האמת אל מול שקולי התייעלות דיונית, יש בהחלטתי בפרוטוקול הדיון מיום 5.2.23 כדי לתת את המענה הנידרש לבירור המחלוקת שלפניי, וכך בין היתר נקבע: "1. לאחר שמיעת עמדות באי כוח הצדדים, בית הדין סבור לעשות שימוש בתקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, ולהורות על צירוף צד נידרש להליך שנוכחותו דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות לכל השאלות הכרוכות בתובענה.

...

על מנת לקבל אינדיקציה ביחס לתשלומים המשולמים, ככל שמשולמים גם לעובדים במעונות נוספים כגון אופקים, דימונה ואילת, הנני מורה על צרופה של המדינה כצד נדרש על מנת שתחווה דעתה ביחס לאותם תשלומים ככל שמשולמים לאותם מעונות ומדוע במקרה של התובעת ועובדת אחרת, לפי הנטען, לא שולם.

סבורני כי צירופה של המדינה - משרד הרווחה והשירותים החברתיים כצד נדרש לתיק תשפוך אור ביחס לאותם תשלומים ככל שמשולמים לאותם מעונות ותאפשר בירור עובדתי הולם של תשלום הגמלה בה עסקינן מבלי להיזדקק להטלת נטל מכביד בלתי סביר נוסף על הנתבעת, לרבות קבלת הסכמתם של מאות עובדים אחרים לשם הצגת תלושי השכר בהליך משפטי, הגם שכאמור פרטיהם מותממים.

סיכומו של דבר הבקשה נדחית.