דחייה חלקית של בקשה לרשות להתגונן

בית משפט השלום בראשון לציון תא"ק 13286-02-20 בלורן יבוא ושיווק פרזול בע"מ נ' י.א. דקור תעשיות 2013 בע"מ ואח' לפני כבוד הרשם הבכיר יניב ירמיהו המבקשים המשיבה 1. י.א. דקור תעשיות 2013 בע"מ 2. יריב קרן בלורן יבוא ושיווק פירזול בע"מ פסק דין (חלקי)

הגם שניתן להבין מהתצהיר כי המבקשים מייחסים טענותיהם להתנהלות המשיבה מול מנהל מיפעל המבקשת, שבגין כך ממילא ניתנה הרשות להיתגונן, הרי שדין הטענה להדחות כבר בשלב זה בהיותה טענה כללית שאינה מפורטת, ר' לכך ההלכה כפי שסוכמה בע"א 1907/06 קליברה החברה לקידום מכירות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (7.1.2007), סעיף 4 לפסק הדין:   "כבר נפסק פעמים רבות, כי נתבע, המבקש רשות להגן, צרך להיכבד ולהכנס לפרטי הגנתו: ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ (פ"ד כ(3) 265) וטענת קזוז אינה יוצאת מכלל זה. כבר נאמר, שמי שמבקש רשות להיתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד (בהנחה שמדובר באותם מקרים נדירים שבהם תנתן רשות להגן על יסודה), חייב להעלות את תביעתו 'בתביעה נקודתית מסוימת וברורה, שנטענה בתצהירו של מבקש הרשות להיתגונן כדרך שטוענים תביעה בפרשת-תביעה' (השופט ח' כהן בע"א 288/63 מלון סמדר בע"מ נ' גנים רחובות חברה לבנין בע"מ (פ"ד י"ז 2885) וכלל זה חל גם לגבי טענת קזוז" (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 526-527 (1982)).

שאלה זו היא שאלה משפטית, וככזו אין מניעה מלהכריע בה כבר בשלב זה. הראציונאל של סדר הדין המקוצר מצדיק מתן החלטה בבקשת הרשות להיתגונן על בסיס העובדות שאינן שנויות במחלוקת, כבר בשלב זה [ע"א 347/76 מדינת ישראל נ' א' טרגר להשקות ולבנין בע"מ, פ"ד לא(1) 645, 648: "ההלכה הרי היא, כי מקום שהנתבע אינו חפץ להעלות אלא טענה משפטית בלבד, אין הכרח ליתן לו לשם כך רשות להיתגונן.  אפילו השאלה היא נכבדה, יכול השופט לפסוק בה בדונו בבקשה למתן רשות להיתגונן.  הטעם לכך הוא, כי מקום שהעובדות אינן שנויות במחלוקת, אין טעם לדחות את הבירור בשאלת החוק, וליתן לשם כך רשות להיתגונן.  בירור השאלה אגב הדיון בבקשה למתן רשות להיתגונן אינו משתנה מבירור בשעת הדיון בתובענה (ראה זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה רביעית, ע' 516; כן ראה: ע"א 563/61, ע"א 514/64").

...

דברים מפורטים יותר נפסקו בע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765, 767 (1986) כדלהלן: "מול תביעה בסדר דין מקוצר ניתן לחעלות טענת קיזוז, אולם במה דברים אמורים: טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת… יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב-תביעה. דרישת קיזוז בעלמא, ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן." טענת הקיזוז, לפיכך, נדחית כבר בשלב זה, תוך שלמבקשים נשמרות הטענות להליך משפטי נפרד ככל שימצאו לנכון להגיש.

עם זאת, דין הטענה המשפטית בנוגע להפקעת הערבות מכוח השינוי להידחות כבר בשלב זה. המבקש אישר בעדותו כי בהיבט המהותי ערב להמחאות ולהזמנות עתידיות של סחורה.

נוכח כלל האמור, המבקשים לא מציגים הגנה מפני סך זה, ובהתאם ניתן בזאת פסק דין חלקי כנגד הנתבעים ביחס לסכום זה. המבקשים ישלמו למשיבה, על כן, את הסך של 175,209 ₪ כשהסכום נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ושלישית, הגם שבבקשת הרשות להיתגונן לא הועלה טיעון משפטי מפורש בנושא, הותר לנתבעת לנסות להפריך את החזקה הגלומה בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, לפיה קיבלה לידיה את נכסי החברה בתמורה מלאה או חלקית.

לצד זה, נדחתה בקשת הנתבעת לקבל רשות להיתגונן בטענות נוספות: כך טענה לפיה שטח הנכס בפועל קטן מהשטח שחויב בידי התובעת, וכך טענה כללית שהוצגה בבקשת הרשות להיתגונן ללא פירוט, לאי-התקיימותם של תנאים נוספים הנדרשים לתחולת ההסדר הקבוע בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים.

בפועל, נערך הסדר עם ב"כ התובעת לתשלום חלקי של 84,000 ₪ רק לאחר שהתובעת פנתה לבית המשפט וקיבלה פסק דין כנגד חברת מורן.

...

בנסיבות אלה, הטענה בנושא נדחית, ויש לקבוע כי התנאי השישי שהוצג לעיל מתקיים.

בשל כל אלה, אני דוחה את טענת הנתבעת וקובע שיש לחייבה במלוא חוב הארנונה מושא התביעה.

הכרעה התביעה מתקבלת.

במכלול השיקולים, אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות התובעת ושכר טרחת עורכות דינה כולל מע"מ בסכום כולל של 22,000 ₪.

החלטתי לדחות את הבקשה למחיקת כותרת ולקבל באופן חלקי את הבקשה לרשות להגן.

לפיכך, גם טענה זו נדחית בשלב זה. לסיכום ולאור כל האמור לעיל, בשלב זה, מצאתי לקבל טענה אחת בלבד של המבקשים, כי בשלב זה ראוי ליתן להם רשות להגן כנגד הדרישה לתשלום של דמי השכירות היחסיים, במועד בו לא שולמו להם דמי שכירות על ידי השוכר.

ברם, בעת שהוכח כי החל מאפריל 2020 ועד היום התקבלו דמי שכירות, אף בשיעור גבוה מזה שהיה נקוב בהסכם, בהיעדר טענת הגנה כלשהי, הרי שאני דוחה את בקשת הרשות להגן בגין רכיב זה וממועד זה ומקבלת את התביעה לתשלום סך של 25,179.57 אירו בגין החודשים אפריל עד דצמבר 2020, וכן ממועד הגשת התביעה ועד היום, ינואר עד יוני 2021 (כולל) במסגרת ראש הנזק בגין ההפרה הצפויה שהתממשה.

...

עוד, יתכן שלאחר החלטתי תשכיל המבקשת לשאת בתשלומים, תעשה התחשבנות מתאימה ואף תפעל להמצאת הנדרש בהתאם לסעיף 3.1.20 להסכם ותהא זכאית לקבלת התשלום בהתאם לפעימה השלישית, אשר יקנה לה את הזכות לקזז מדמי השכירות את התשלום כאמור לעיל.

בנסיבות אלו, הרשות להגן נדחית והתביעה מתקבלת גם באשר לרכיב זה. לסיכום, הבקשה למחיקת כותרת נדחית.

הבקשה לרשות להתגונן מתקבלת באופן חלקי, רק באשר לתקופה אשר בהתאם לנטען לא התקבלו בה דמי שכירות וכן בגין התביעה לאור הפרה צפויה בגין התשלומים החל מחודש יולי 2021 ועד לתום תקופת ההסכם אוקטובר 2025.

באשר לטענות הנוספות הרבות, שרובן כלולות בכתב התביעה בתביעה המקבילה, ובכלל זאת טענות בנוגע לאופן הייצוג, טענות לרשלנות, על כלל היבטיה, טענות לכשלון תמורה חלקי וכן טענות בנוגע להסכמה לפסק דין לפי סעיף 79א, על כלל היבטיו, ולרכיב הקבוע בגין הכנת העירעור והשתתפות בישיבות, בקשת הרשות להיתגונן נדחית.

...

משכך, כפי שיפורט להלן, בהתאם לבקשת הרשות להתגונן, חקירתה של הנתבעת ותצהירה, בכל הנוגע לטענות לרשלנות בייצוג, טענות כנגד הסכמתה לפסיקה על דרך הפשרה ומשמעותה, וטענות לכישלון תמורה, הרי שלא ניתן להתגונן בטענות אלה במסגרת התביעה השטרית ובקשת רשות להתגונן בגינן נדחית.

באשר לטענות הנוספות הרבות, שרובן כלולות בכתב התביעה בתביעה המקבילה, ובכלל זאת טענות בנוגע לאופן הייצוג, טענות לרשלנות, על כלל היבטיה, טענות לכישלון תמורה חלקי וכן טענות בנוגע להסכמה לפסק דין לפי סעיף 79א, על כלל היבטיו, ולרכיב הקבוע בגין הכנת הערעור והשתתפות בישיבות, בקשת הרשות להתגונן נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת בגין בקשתה, שהתקבלה בחלקה, סך של 3,500 ₪.

בשנת 2015 ניתן בתיק פסק דין חלקי, לאחר שנדחתה בקשת רשות להיתגונן ביחס לחלק מהתביעה (מלכתחילה הוגשה התביעה בסך כ-216,000 ₪, וכללה רכיבי חיוב נוספים, שאינם רלבאנטיים כעת, לאור פסק הדין החלקי).

...

סוף דבר מהאמור עולה, כי המועצה אינה רשאית לתבוע בהליך זה השבה של הכספים ששולמו למנוח על פי פסק הדין שניתן בתביעתו בסדר דין מקוצר, לאחר שהוא זכה באותה תביעה, מבלי שהנתבעת טרחה להתגונן מפניה ולהעלות במקום הדיוני המתאים את טענותיה כנגד החיוב.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעים (יחד ולחוד) שכ"ט עו"ד בסך 14,000 ₪.