דור המעבר אנשי קבע משרד האוצר

הרקע העובדתי הנידרש לעניין תוספת הפעילות ביום 22.1.1979 החליטה ועדת שרים לעינייני שכר כי "תישמר ההשוואה בין שכר השוטרים והסוהרים לבין השכר בצה"ל". באותה החלטה הוקמה וועדת מעקב המורכבת מנציגי נציבות שירות המדינה, משרד האוצר ומשרד הפנים, שתפקידה לקבוע את אופן התאמת שכר המשרתים במשטרת ישראל ושב"ס לשכר משרתי הקבע בצה"ל (להלן: "החלטה ש/33").

נכתב בו כי רמות הפעילות במישטרה ובשב"ס ייקבע על פי מדדים מפורטים בטבלאות השקילה החדשות לפי נקוד מספרי, כי רמות הפעילות ושיעורי התוספות ימשיכו להיות זהים לאלו הנוהגים בצה"ל, כי הסיכום של המודל החדש לקביעת רמות הפעילות במישטרה ובשב"ס יגובה בנתוני עלות תקציבית וכי במסגרת סיכום בין משרדי ייקבע "דור מעבר", שעניינו בשוטרים ובסוהרים, שלפי טבלאות השקילה החדשות תקבע להם רמת פעילות נמוכה מרמת הפעילות שהם מסווגים בה היום.

בהתייחס להסכמה שניתנת על ידי משרת בכוחות הבטחון להנהגת שינויים חד צדדים מעת לעת בתנאי העסקתו, נפסק כי "גם אם ההסכמה מספיקה, בגדרי המשפט הפרטי, כדי להתיר למשיבים להחיל את השינויים בתנאי הפרישה למפרע, אין היא פוטרת אותם מהחובה הנובעת מן המשפט המנהלי שלא לפגוע בזכויות שכבר נרכשו". בהיבט החוזי ציין בית המשפט העליון כי "כל איש צבא קבע הסכים, עם כניסתו לשירות, כי על שרותו יחולו תנאי שירות, לרבות תנאי פרישה, "כפי שיפורטו מזמן לזמן בהוראות הפיקוד העליון ובפקודות המטה הכללי". כנגד הסכמה זו לא הועלתה בפנינו כל טענה.

...

להלן נפרט חלק משלבי הדיונים שהובילו לבסוף לסיכום הבינמשרדי ולהחלטת הממשלה, וזאת לצורך התייחסות לטענות התובעים.

עדותה אינה נתמכת במכתבה של נצ"מ בראון קניאס מיום 24.4.14, אך ממכתב ראש אמ"ש מיום 18.6.13 עולה כי אישורו ניתן גם על יסוד טענות לרמת סיכון גבוהה מ-7, בשים לב לטענה של שהות מרובה בשטח לעומת חוקרים המועסקים בתחומי הקו הירוק.

סיכומו של דבר הוא: במבחנים שנקבעו בבג"צ קהלני, התובעים אינם מעלים טענות כלשהן במישור החוזי.

סוף דבר התביעה נדחית.

במכתב מיום 19.5.2003 שנשלח ממשרד האוצר לצה"ל(מש/10), הודיע האוצר כי הסיכום הבינמשרדי יוחל גם על שופטי בתי המשפט, וזאת ביחס לשופטים בעלי דרגות כתף (קרי, דרגת הייצוג) ודרגת השכר (קרי, דרגת תקן השכר שעל פיו נקבעת משכורתם) של סא"ל ומעלה.

ביטול הסיכום: החל מיום 1.7.2003 (להלן: 'המועד הקובע') בטל ומבוטל הסיכום הבינמשרדי בענין מענקי חתימה ותוספת ותק בתפקיד בצה"ל לשופטים ומשפטנים בכירים מיום 30.5.2000 לרבות הרחבתו לפי מכתבה של גב' עפרה ברטוב מיום 4.5.2003 (להלן הבינמשרדי/ 'הסכם בנמשרדי') דור מעבר: על אף האמור בסעיף 1 לעיל הוראות הסיכום הבינמשרדי תמשכנה לחול אך ורק על משרתי הקבע הממלאים אחר הקבוע בסעיפים קטנים (א), (ב) או (ג): (א) משרתי הקבע אשר מלאו אחר כל התנאים הקבועים בסיכום הבינמשרדי לצורך קבלת התוספות הקבועות בסיכום הבינמשרדי ערב המועד הקובע.

כמו כן, התבקשו המשיבים לעמוד על השאלה מהו מספר האנשים שהעתירה עשויה להשפיע על עניינם.

...

נוכח כל האמור, נוטה אני לאמץ את עמדת המשיבים לפיה לא הייתה הפליה.

כיצד יש לטפל בטענת הפליה מוצדקת? משמצא בית המשפט, או שמצאה הרשות עצמה כי קיימת הפליה בין שווים, פתוחות בפני בית המשפט או הרשות כמה אפשרויות פעולה, אשר נסקרו (בין היתר) ב-בג"ץ 4906/98 עמותת עם חופשי נ' משרד הבינוי והשיכון פ"ד נד(2) 503, פסקאות 16 ואילך (2000): ניתן להורות על הענקת ההטבה שניתנה לפלוני גם לאלמוני; ניתן לבטל כליל את ההטבה.

לסיכום חלק זה: הסיכום הבינמשרדי בוטל בחלקו, ובמסגרת הוראת המעבר ניתנה עדיפות מסוימת למי שכבר היו בדרגת סא"ל, אך טרם הגיעו לוותק הנדרש.

תנאי פרישה אלה לא הוחלו - בעקבות הגשת העתירות שלפנינו - על אנשי קבע שבידם סיכום פרישה בכתב, ואשר החלו בבצוע חופשת הפרישה עד ליום 31.12.96 ("דור המעבר").

ככל שטענה זאת מתייחסת אל עצם השינוי בתנאי הפרישה של אנשי צבא הקבע, נראה לי כי העותרים לא עמדו בנטל הוכחתה של טענה זו. השינוי בתנאי הפרישה היוה חלק ממשא ומתן מקיף בין מערכת הביטחון לבין משרד האוצר.

...

אוסיף עוד, כי גם אם ננסה להעזר בניתוחו של הנשיא ברק בעע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765, 778 ואילך) להכרעה בשאלה אם שינוי ההסדר בענין פדיון ימי המחלה קובע הוראה רטרוספקטיבית, נראה כי נגיע לאותה מסקנה.

דומה שעל-פי אותו המבחן שהציע הנשיא ברק בפסיקתו, מתבקשת המסקנה כי ההחלטה על שינוי ההסדר הנוגע לפדיון ימי המחלה, היא החלטה הנושאת אופי אקטיבי שהוחלה על מצב קיים ולא על מצב דברים שהסתיים.

על פי אותו ניתוח, המסקנה היתה שונה לו ביקשה הממשלה להחיל את ההסדר החדש על מי שכבר פרש מהשירות.

דרגת פרישה שהיתה נהוגה לפני סיכום השכר, בוטלה בסיכום השכר וזאת כחלק מההקבלה לתנאי משרתי הקבע בצה"ל. עם זאת, גם לאחר סיכום השכר, ניתן לתת לעובד במסגרת קיצור פז"מ לקראת פרישה, את הדרגה הבאה בתוך מתח הדרגות של מעמדו של פי הכללים שנקבעו לעניין זה. לפני סיכום השכר היו זכאים העובדים במעמדם של התובעים שפרשו לגמלאות, לחופשה בת חמישה או ששה חודשים.

לטענתם, נפגעו כתוצאה מסיכום השכר שהושג באורח חד צדדי, ובעיקר נפגעו מביטול "התקן הפתוח" והנהגת שיטת התמריצים במקום "התקן הפתוח" ואף הופלו לרעה לעומת עובדים אחרים באגף הטכנולוגיה שנקראו בסיכום השכר – "דור המעבר". תחילה נבהיר מהו "התקן הפתוח" בית הדין האיזורי הבהיר היטב בפסק דינו, את מהותו של "התקן הפתוח" לאחר שבחן את עדויות הצדדים והמחלוקת הנובעת מהן.

מר טוקר אף הוסיף והבהיר בעדותו, בעמ' 13 לפרוטוקול, כי חלק ניכר מן המשא ומתן הוקדש לשמירת ההטבות לעובדי ההייטק בשירות ולשם כך ניבנה מנגנון התמריצים ולהלן דבריו: "סיכום השכר נחתם ביום 7.8.97 לקח חצי שנה. מרבית הזמן שהשקענו הנהלת המשרד יחד עם ראש האגף הטכנולוגי והאוצר והנציבות היה איך לשמר עובדים באוכלוסיית ההייטק ואיך למנוע עזיבה ומצד שני לשמור על ההצמדה לצה"ל ולא לפגוע בעובדים שהיה להם תקן פתוח שהיו יכולים להתקדם לדרגות גבוהות יותר. אנחנו בנינו שני מסלולים, מסלול אחד של חוזים אישיים ומסלול השני הוא תמריצים שנותנים תוספות שכר מעבר למה שמקובל בצה"ל לאוכלוסייה דומה. על מנת לשמר את היתרון היחסי שהיה לאוכלוסייה זו על פני אוכלוסיות שאר הארגון. זו הסיבה לתמריצים.

לאחר שבחן עדויות אלה, קבע בית הדין האיזורי נכונה, כי אין מדובר באפליה אלא בהבחנה מותרת ובלשונו: "אפליה משמעותה יחס שונה כלפי בני אדם אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש הרלוואנטיים לאותו ענין. לעומת זאת אם ההבדלים בין האנשים הנם רלוואנטיים למטרה הנדונה מדובר בהבחנה מותרת ולא באפליה פסולה (בג"ץ 104 -87 נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה פד' מב(4) 749 בעמ' 754. דנג"צ 4191/97 רקאנט ואח' נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נד (5) 330. בג"צ 6845/00 ניב נ' בית הדין הארצי פד' נו' (6) 764).

לאחר שבית הדין האיזורי בחן את תוכנו של סיכום השכר, קבע כי הוא עומד במבחני הסבירות המידתיות וההגינות, כאשר בחינתו הכוללת היא לטובתם של העובדים בשירות ונעשה בדרך הטובה ביותר כדי להשוות בין עובדי השרות לבין המשרתים בצה"ל. בית הדין הארצי כבר נתן את דעתו לתוכנו של סיכום השכר ולדרך יישומה בפסק הדין שניתן בע"ע 1314/00 ג.ל – מדינת ישראל (לא פורסם) מפי חברי השופט שמואל צור, וכדבריו יש ליתן תוקף לסיכום השכר ודרך יישומו על המערער שם. גם בפסק דין שניתן בע"ע 1296/00 פלונים - ממונה על הגימלאות במשרד האוצר – חברתי השופטת נילי ארד נתנה תוקף לדרך בה יישמה המדינה את הקבלת הדרגות בין העובדים בשירות המדינה לבין המשרתים בצה"ל ואף קבעה: "18. ראש לכל יודגש, כי אין חולק על כך שביישום התבחין על המערערים, לא הורע מצבם, לא פחת שכרם ולא נגרעו זכויותיהם. יתירה מזאת. יישום הוראותיו של התבחין זיכה אותם בדרגה אזרחית נוספת על הדרגה האזרחית עמה פרשו. למעשה, תובעים הם לקבל דרגה נוספת על זו שכבר קיבלו לאחר יישום התבחין הפעם מתוקפה של "הדרגה האישית" כדרגה מיטיבה ועודפת על פני העובדים האחרים.

...

בית הדין האזורי בתל אביב (השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור מר אחיעזרא ומר טיומקין; עב 300187/99) דחה את תביעתם של המערערים, וקבע כי יש ליתן לסיכום השכר את מלוא הנפקות.

לפיכך, החל משא ומתן בין הנהלת המשרד לבין משרד האוצר אשר הוביל, בסופו של יום, לסיכום השכר, הוא מושא הערעור שבפנינו.

הכלל שהנחה את הצדדים לסיכום השכר הוא, כי אף אחד מן העובדים לא ירד בשכרו וגם אם המערערים נפגעו בציפייתם להתקדם על פי שיטת "התקן הפתוח", הרי עדיין, מדובר בפגיעה, לכאורה, בקידום בדרגות שאינו ודאי.

אף טענת האפליה – דינה להידחות לאור הערתנו, כי מדובר בהבחנה מותרת וההסבר העומד מאחורי אותה הבחנה הינו סביר, מידתי ועומד בבחינת ההגינות.

סוף דבר – הערעור נדחה והמערערים ביחד ישאו בהוצאות הערעור בסך 5,000 ש"ח שישולמו כחוק תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה עד למועד התשלום בפועל.

תנאי פרישה אלה לא הוחלו-בעקבות הגשת העתירות שלפנינו-על אנשי צבא קבע שבידם סיכום פרישה בכתב, ואשר החלו בביצוע חופשת הפרישה עד ליום 31.12.1996 ("דור המעבר").

ככל שטענה זאת מתייחסת אל עצם השינוי בתנאי הפרישה של אנשי צבא הקבע, נראה לי כי העותרים לא עמדו בנטל הוכחתה של טענה זו. השינוי בתנאי הפרישה היווה חלק ממשא ומתן מקיף בין מערכת הבטחון לבין משרד האוצר.

...

אוסיף עוד, כי גם אם ננסה להעזר בניתוחו של הנשיא ברק בעע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל בעמ' 778 ואילך להכרעה בשאלה אם שינוי ההסדר בעניין פדיון ימי המחלה קובע הוראה רטרוספקטיבית, נראה כי נגיע לאותה מסקנה.

דומה, שעל-פי אותו המבחן שהציע הנשיא ברק בפסיקתו, מתבקשת המסקנה כי ההחלטה על שינוי ההסדר הנוגע לפדיון ימי המחלה היא החלטה הנושאת אופי אקטיבי שהוחלה על מצב קיים ולא על מצב דברים שהסתיים.

על-פי אותו ניתוח, המסקנה הייתה שונה לו ביקשה הממשלה להחיל את ההסדר החדש על מי שכבר פרש מהשרות.