דוגמה לתביעה בגין לשון הרע

עוד נטען כי הליכים משפטיים כנ"ל, דוגמאת צוי העיקול פגעו במשם הטוב של התובעים, "הנעקלים" מאחר והליכי עיקול מציגים את "הנעקל" כחייב המפגר בתשלומיו, עד כדי כך שניתן לתפוס את מיטלטליו.

התובע אישר כי הנזקים שהוא תובע בגין לשון הרע הם אגב הליכי הוצאה לפועל שננקטו, ובהקשר זה נישאל בקשר להליכים לבצוע שיקים ממאי 2017 שמשוכים מבנק מרכנתיל דיסקונט.

...

מכאן שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם כדי לבסס תביעה בגין כאב וסבל, ועל כן תביעה זו נדחית.

סיכום והוצאות התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבע בגין שכר טרחת עורך דין סך של 75,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ביחס לשאר הרכיבים אשר לגביהם נטענו טענות זהות ביחס לשני הנתבעים, והן נדחו- ראוי כי תפסקנה הוצאות וזאת גם תוך מתן ביטוי לכך שחלק מרכיבי תביעה הועלו בעלמא ללא ולו נסיון מינימאלי להוכיחם ( ר' כדוגמא התביעה לפצוי בגין לשון הרע) ולהתנהלות התובע.

...

יש גם ממש ביתר טענותיה בראש פרק זה ואולם נוכח מסקנותינו לעיל לא מצאנו כי יש לכך נפקות מבחינת הסעדים.

סיכום התביעה נדחית ברובה למעט חבותה של המועצה בתשלום פדיון חופשה שנתית בסך של 1,400 ₪ שישולמו בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מיום 1.6.16 ועד התשלום בפועל.

מצאנו לאבחן בין המועצה – אשר כאמור לעיל יד יש לה בכך שתנאי עבודתו של התובע לא הוסדרו כדבעי, לבין הרב (אשר אף שילם עשרות אלפי ₪ לתובע מכספו הפרטי בשל כך) – לענין זה .

ברע"א 817/23 עמותת חוזה חדש נ' ח"כ מיקי (מכלוף) זוהר (30.5.23) , התוה ביהמ"ש העליון כיצד יש להבחין בין פירסום שיש בו דיעה ובין עובדה: "ככלל, עובדה עניינה בנתונים אובייקטיביים, בתאור מציאות מסוימת; היא יכולה להיות אמיתית או שקרית, וניתן לאששה או להפריכה. [..] דיעה, לעומת זאת, היא היתרשמות סובייקטיבית, והיא אינה נכנסת לתבניות נוקשות של אמת ושל שקר. דיעה עשויה להיות משכנעת, סבירה, הגיונית, וכן גם להפך. דוגמה לדיעה היא למשל החיזוי כי פלוני צפוי להרשעה בדינו, בשים לב לחומר הראיות שנאסף נגדו" (פס' 19 לפסק דינו של כב' הש' נ' וסלברג) ובהמשך: "אם כן, כיצד נבחין בין עובדה לדיעה? כפי שנזכר לעיל, כאשר בית המשפט עוסק בפרשנות פירסום, אשר נטען כי מהוה 'לשון הרע', "השאלה היא מה משמעותן של המילים בעיני האדם הרגיל: אין זה ענין של פרשנות במשמעותה המשפטית [...] [האדם הרגיל] מסוגל הוא לקרוא והוא קורא בין השורות לאור הידע הכללי שלו ונסיונו בחוויות העולם. מה שהאדם הרגיל מסיק, ללא ידע מיוחד, נקרא, בדרך-כלל המובן הטבעי והרגיל של המילים" [.

לא מן הנמנע, כי תובע ימנע במתכוון מלתבוע בגין ביטוי מסוים המופיע בפירסום, אשר אף בו יש משום לשון הרע, הואיל וכלפיו יש לנתבע הגנה, והתובע מבין שביחס לביטוי זה לא יוכל להצליח בתביעתו (ע"א 34/71 פרידמן נ' חן, פ"ד כו(1) 524, 529 (1972)).

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 27,000 ₪ הסכום נפסק בגין שכ"ט עו"ד על פי התעריף המינימלי וכמצוות תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי.

פרסום פרטיו המלאים מהווים לטעמי פגיעה בפרטיותו ועל כן בשלב הזה החלטתי לחסות את שמו שצויין בפסק הדין רק בראשי תיבות.

רקע זוהי תביעה בגין לשון הרע בסך 30,000 ש"ח, על רקע שלושה ביטויים שפירסם הנתבע (פעיל פוליטי) נגד התובע (מועמד לראשות העיר עפולה), בקבוצת WhatsApp השייכת לתומכיו של מועמד מתחרה, ואלו הם: · חייבים לאשפז אותו הוא לא מאוזן בכלל · הוא חייב להחליף כדורים · הוא גם מעלה תמונות פורנוגראפיות עם הבת שלו, איזה חולה נפש, ראש עיר עלק.

אומנם – בהקשר ובנסיבות – הביטויים, כפי שהוסבר, אינם עולים כדי לשון הרע, אך הם מהוים דוגמא, עוד דוגמא, לדרדור השיח, הקצנה וגסות רוח, העושים את הסביבה פחות נעימה; ואותנו, את כולנו, פחות טובים.

...

האם בכל מקרה בו מצא בית המשפט כי פורסמה לשון הרע, שאינה חוסה תחת הגנה, יפסוק סעד כספי סטטוטורי? היא השאלה שעמדה לפניי במקרה זה. והתשובה לה: לא. עתה ביתר פירוט.

השלב השני גם בשלב זה מצאתי להפריד בין הביטויים, כאשר בכל הקשור לשני הביטויים הראשונים מסקנתי היא כי הם אינם מהווים, בנסיבות, לשון הרע, בעוד שהביטוי השלישי מהווה כזו על פי המבחנים המקובלים.

בחינת הביטוי והשלכותיו על רקע מכלול זה, מובילה למסקנה כי לא נגרם נזק.

התביעה נדחית.

2:00 – 5:00 [footnoteRef:5]- תשלום תוספת משמרת לפי שכר בסיס של כל תובע במכפלה של 142.5% ועליה תוספת במכפלה של 125% לדוגמא – תובע קיבל 38 ₪ שכר בסיס כפול 142.5%= 54.15 ₪.

טענת קזוז בגין לשון הרע הנתבעת טענה כי יש לקזז 450,000 ₪ מכל סכום שייפסק לתובעים עקב הפרתם את הוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן- חוק איסור לשון הרע).

כבר בשלב זה, נציין כי לא מצאנו שהנתבעת הוכיחה קיומו של פירסום כנדרש בחוק איסור לשון הרע לצורך ביסוס עילת תביעה מכוחו.

...

כבר בשלב זה, נציין כי לא מצאנו שהנתבעת הוכיחה קיומו של פרסום כנדרש בחוק איסור לשון הרע לצורך ביסוס עילת תביעה מכוחו.

לאור האמור לעיל, טענת קיזוז של הנתבעת נדחית.

סוף דבר תביעתם של התובעים מתקבלת באופן חלקי כמפורט להלן: התובע 1 זכאי להפרשי שכר עבור משמרת לילה בסך 41,623 ₪, פדיון דמי חופשה בסך 2,814 ₪, ופיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 10,000 ₪.