כאשר מדובר בנושים רצוניים, יש להדגיש את ההיבט של המשמעות הכלכלית של בחירה בהתקשרות רק עם החברה כפי שנקבע בעיניין צוק אור, שם בעמ' 699-698:
"הנושה החוזי של החברה יכול לבחור בין מסלול של היתקשרות חוזית עם החברה בלבד, לבין מסלול של היתקשרות חוזית עם החברה ובעלי השליטה בה. התנאת היתקשרות עם החברה בחיוב אישי של מנהליה - חיוב עקרי או משני (בטוחה קניינית או אישית - ערבות), פירושה העברת נטל סיכון חידלות פירעון החברה מהנושה אל בעלי השליטה (או נושאי המשרה, האורגנים של החברה או כל אדם אחר). הנושה החוזי רשאי לבור לעצמו - היתקשרות עם החברה בלבד או היתקשרות עם החברה ועם בעלי השליטה (או כל גוף אחר בחברה). מסתבר, כי היתקשרות עם החברה בלבד תתומחר במחיר ההיתקשרות ('פרמיה' עבור סיכון חידלות הפירעון... נושה רצוני-חוזי אשר היתקשר עם החברה בלבד אינו יכול לשטוח את טרונייתו כי החברה חדלת פרעון (להוציא, מקרים נדירים דוגמאת תרמית)."
(הדגשה שלי – מ' א' ג').
בתקופה שקדמה להליך הבוררות, ובסמוך למועד מימוש הסכם האופציה, התובע טוען כי הנתבע 1 כ'נציג המערכת' הציג בפניו מצג כוזב לפיו החברה תכבד את הסכם האופציה וכי הוא פועל לגיוס הכספים לשם כך. התובע טוען כי בינו לבין הנתבע 1 היתקיימו מספר שיחות טרם מועד מימוש האופציה, ולאחר שננקטו הליכי הכנוס כנגדו, במסגרתן אישר לו הנתבע 1 כי הוא פועל לגיוס כספים לטובת מימוש הסכם האופציה וכי החברה תעמוד בהתחייבותה כלפיו (פרוטוקול, עמ' 60-61).
...
בנסיבות אלה, המניות אינן נקיות מזכויות לצד ג', האופציה בטלה ובקשת התובע לתשלום נדחית.
לאור כל האמור לעיל, לא מוטלת גם על הנתבע 1 חובת זהירות כלפי הנתבע 1, ועל כן יש מקום לדחות את טענת התובע כי מתקיימת במקרה זה עוולת הרשלנות.
סוף דבר
התובע הגדיר את תביעתו כ"סיפור פשוט", בידו פסק בוררות אשר לא כובד על ידי החברה, זאת לטענתו בשל ההתנהלות מכוונת, תרמיתית וחסרת תום לב של נושאי המשרה בחברה.
לאור האמור, התביעה נדחית.
