דוגמא של בקשת להרמת מסך שהוגשה בדיני עבודה

הרמת מסך מר בק העיד כי הנתבעים עשו שימוש ברישיון מוביל שלו למרות שהוא לא עבד באותה עת בחברה.

הטעם נוסף לדחיית הבקשה להרמת מסך הוא הטענה הפרוצדוראלית כי יש להגיש בקשה נפרדת לסעד הצהרתי להרמת מסך וכן כי מדובר בהרחבת חזית אסורה שלא הופיעה בכתב הטענות.

לדוגמא צרף הנתבע מיסמך (נספח 1 לתצהירו) ובו קבלה מיום 13.8.18 שהתובע מאשר שקבל במזומן, סכום משכורתו בפברואר 2018 מאת "עופר". עופר בק עבד אצל הנתבע נחקר אודות התשלום ואמר שכל התשלומים ניתנו לו על ידי מר רונן אביחי משה פוגל, הנתבע 2.

בדיני תאגידים חל הכלל לפיו התאגיד הוא אישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות שלו.

...

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת, הוכח כי הנתבעים פעלו ביחד ולחוד תוך ערבוב נכסים מלא וכי יש לחייב את שניהם יחד ולחוד בחובות וברכיבים אשר נפסקו לטובת התובע.

טענת הנתבעים כי התובע מעל בכספי החברה נדחית מכל וכל.

כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד שכ"ט ב"כ התובע בסך 15,000 ₪.

ואילו הנתבע 3, מר נתן לובנטל, שימש בחלק מן התקופה הרלוואנטית לכתב התביעה כמנהל בית-הקפה הנ"ל. התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה לתשלומים שונים מכוח חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, וחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, וכן לפצוי בגין היתעמרות בעבודה ועוגמת נפש.

בנוסף, התבקש בית-הדין לחייב את הנתבעים בהוצאות הכרוכות במתן תגובה לבקשה דנן וכן להטיל עליהם הוצאות לדוגמא, בשים לב לטענה כי הבקשה שימשה את הנתבעים לצורך "נעיצת מקל" בגלגלי ההליך המשפטי.

דיון והכרעה בבקשה לסילוק התביעה על הסף המסגרת הנורמאטיבית בהתאם לתקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991 (להלן: תקנות בית-הדין לעבודה), ימחק בית-הדין על הסף כתב טענות, בין היתר, כאשר "אין הכתב מראה עילה", או כאשר "מתוך כתב הטענות נראה שהוא טרדני או קנטרני". על פי ההלכה הפסוקה, סעד של סילוק על הסף הוא סעד קצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים, כאשר על דרך הכלל בית-הדין יעדיף בירור התובענה לגופה על פני מחיקתה או דחייתה על הסף[footnoteRef:1].

בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקה מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי חברה נושאת כלפי העובד באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה.

...

יחד עם זאת, אין בכך כדי לשנות ממסקנתנו, לפיה, לוּ יוכחו טענות התובעת, הרי שייתכן ויהיה מקום בחיובם האישי של הנתבעים 2 ו- 3.

סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף כנגד כלל הנתבעים - נדחית.

כמו כן, בקשת הנתבעים לחיוב התובעת בהפקדת ערובה - נדחית.

להוכחת טענתו בדבר יחסי עבודה בין הצדדים, הגיש התובע תירגום רשומה רפואית של בית החולים "עמותת אלמקאסד הוולונטרית בירושלים" מיום 8.10.2014 בעיניין פציעתו בעבודה (נספח ח').

כמו כן טוענת כי חתמה על צלום תעודת הזהות בחתימתה האישית לאור בקשתה של חברת מילניום וכי אין להשליך מכך על קיומם של יחסי עבודה בין השניים (סעיף 16 לתצהירה).

התובע טוען כי זכאי לפצויי פיטורין, פיצוי חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, גמול שעות נוספות, הוצאות נסיעה, הפרישי שכר, פיצויים לדוגמא ופיצויים בגין הפרת חוק הודעה לעובד(תנאי עבודה), התשס"ה – 2002.

לחילופין טוען התובע כי יש לחייב את הנתבעת 2 באופן אישי, הואיל ובהתנהלותה כמנהלת ודירקטורית בנתבעת 1, הפרה את דיני העבודה ואף עברה עבירות פליליות בכל הנוגע להעסקתו.

בנסיבות אלה, כאשר מדובר בהעסקה הכרוכה בפגיעה מתמשכת בזכויותיו של התובע, שהתאפיינה בתרמית, תוך ניסיונות להיתנער מאחריות החברה על מיפעל הייצור בשועפט והכחשת יחסי העבודה בינה לבין עובדי המפעל, על מנת לחמוק מתשלום זכויות סוציאליות על פי דין, הרי שיש לקבל את טענת התובע ולפיה הוכח שימוש לרעה במסך ההיתאגדות על ידי הנתבעת 2, באופן המצדיק את הרמת מסך ולייחס את החובות הנובעים מעבודתו של התובע במפעל החברה – נתבעת 1 גם לבעלי המניות בנתבעת 2.

...

כאמור עדותו של התובע עשתה עלינו רושם מהימן ואנו מקבלים אותה על קירבה וכרעיה – אף לעניין הזכויות שנתבעו והחישוב שעשה שמקובל עלינו.

יפים לעניין זה דבריו של השופט שמואל צור ב עע (ארצי) 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש עתונות - אילת בע"מ : " העסקת עובדים יוצרת קירבה מיוחדת בין המעסיק לעובד. קירבה זו מקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם. קירבה זו מקורה גם - ואולי בעיקר - ביחסי התלות הכלכלית של העובד במעסיק. קירבה זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אימון מיוחדת ביחסי המעסיק עם עובדיו וכלפיהם. אחריות המעסיק אמורה לבוא לידי ביטוי בניהול ענייני העסק לא רק מנקודת המבט של האינטרסים שלו עצמו אלא גם תוך ראיית עניינם של העובדים התלויים בו. הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את עובדיהם - לעתים במפתיע - אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה. אחריות זו לא מן הראוי שתעצר למרגלות מסך ההתאגדות ובנסיבות המתאימות יצא בית הדין להגנת העובדים, ירים את מסך ההתאגדות ויחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך. אכן, סבור אני שבכל הנוגע לזכויות של עובדים, עקרונות תום הלב ותקנת הציבור מחייבים להגמיש את הדרכים להגיע אל המעסיק האמיתי, אל בעל השליטה, אל אותו גורם - כמו בענייננו - שבמהלך העסקים מפעיל למעשה את החברה, תוך שימוש לא מתאים ולא מסודר בחברת האם או בגופים כלכליים אחרים שלו". (ההדגשות שלי א.א.).

סוף דבר הנתבעות 1-2 ישלמו לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק דין זה, לתובע יחד ולחוד את הסכומים המפורטים בסעיף 14.

ביחס למערער נטען בכתבי התביעה כי "הנו דרקטור ובעל כל מניות הנתבעת 1 והוא שקבע את שכרו ותנאי העסקתו של התובע בנגוד לדין, תוך רמיסת ההסכמים המחייבים ותקנת הציבור, וכן שימוש במעשים המנוגדים לדיני מדינת ישראל, הנפקת מסמכים ותלושי שכר פקטביים שאינם משקפים מלוא שכרו ו/או הקף עבודתו ו/או זכויותיו בפועל, הנפקת מסמכים כוזבים, תשלומים ב"שחור" וללא תלוש שכר, וכל זאת תוך שימוש בנתבעת 1 לצורך היסתתרות מאחורי מסך ההיתאגדות".

ב 4.3.2020 הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתבי התביעה והוספת עילה של הרמת מסך בטענה כי בדיון ההוכחות עלה כי המערער פועל להברחת נכסים.

כך לדוגמא המשיבה 1 והמשיבה 2 חויבו בסכומים זהים על אף שסכום התביעה של המשיבה 1 כנגד המערער עמד באותה עת על 25,000 ש"ח לאחר שחלקים מכתב התביעה המקורי נמחקו עוד קודם לכן, ואילו סכום התביעה של המשיבה 2 עמד על 101,148 ש"ח. עוד נטען כי תביעת המשיב 4 נדחתה על הסף בטרם שמיעת הראיות תוך חיובו בהוצאות בסך 2,500 ש"ח. לא ברור מדוע חויב המשיב 4 בהוצאות בשנית ואין התאמה בין הסכומים שנפסקו לחובת המשיב 4 בעת מחיקת תביעתו, לבין הסכומים שנפסקו כעת לחובתו ולחובת המשיבים האחרים, לאחר 4 שנים של ניהול התיק.

...

עם זאת אף שבתיק מושא ערעור זה ניתן פסק דין, לא ניתן לומר שמהותית ההליך הסתיים ולא ניתן לקבוע עדין מי הוא הצד "המפסיד". כפי שטען המערער, מקובלת עלינו גישת בית הדין האזורי לפיה צו חיוב בהוצאות יינתן לאחר מתן פסק דין המסיים את ההליך.

באשר ליחס בין הסכומים בהם חויבו כל אחד מן המשיבים, גם כאן לא מצאנו כי יש ממש בטענה.

סוף דבר – הערעור נדחה.

בעיניין שמעונוב אמר בית הדין הארצי כי: "עילה ביחסי עובד מעביד לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה פורשה כך, שמשמעה מכלול עובדות המולידות זכות הנובעת מן היחסים בין עובד למעביד או זכות שמקורה במשפט העבודה (ראו ארגמן טורס בע"מ, פסקה 10). יודגש, כי מדובר בזכויות (או חובות) שמקורן בדיני עבודה ויחסי עבודה ולא במקור הסיכסוך . סיכסוך בין עובד למעביד יכול הרי להוביל אף להקמתן של זכויות לפי דין אחר" (ההדגשה לא במקור- י.ש) לפיכך, משמתברר כי עיקרה של התביעה שכנגד הנה בגין עילה שאיננה מתחום דיני העבודה, ואף שזו הוגשה כתביעה שכנגד - חלק ניכר מהתביעה שכנגד אינו בסמכות בית הדין לעבודה, (כשמלכתחילה עניין מהותי זה אמור היה להתברר בבית המשפט המחוזי ולא בבית הדין לעבודה).

לדוגמא - ההלוואה הנטענת ע"י מר אמיתי על בסיס מיסמך שצורף – כנספח ג' לכתב התביעה שכנגד, אשר מעבר לכך שמדובר במסמך לא חתום - יש בו רשימת לווים ארוכה שאינה קשורה לחברה, מה גם שבמסמך כלל לא מצויין שמו של מר אמיתי כמלווה.

התביעה שכנגד: מר אמיתי (הנתבע והתובע שכנגד) טוען שמגיעים לו כספים בשל אי קבלת בונוסים על רווחים עקב השבחת מבנה המלון בסך 4,500,000 ₪; בונוס מהכנסות מהשכרת הגג בסך 850,000 ₪ ,יתרת שכרו ויתרת ההלוואה שנתן לחברה בסך 286,000 ₪; פדיון חופשה בסך של 106,891 ₪ ,הלנת שכר בסך 100,000 ₪, שעות נוספות בסך 200,000 ₪ דמי הבראה בסך 22,870 ₪ ,קרן הישתלמות בסך 141,335 ₪ ,פצויי פיטורין בסך 130,000 ₪ (מעבר לסכומים שהופקדו בקופה בסך של כ-127,000 ₪); אי הודעה על תנאי העסקה בסך 5,000 ₪ השלמת שכר בתקופת הקורונה בסך 144,000 ₪ , אי שימוע כדין בסך 100,000 ₪ ופיטורין שלא כדין בסך 50,000 ₪.כמו כן מבקש להרים את המסך ביחס למר זרקא באופן אישי.

אלא, לאחר ששמענו את עדותו של מר שמאי, מקובל עלינו כי אכן מדובר בתלושים שהוצאו כסימולציה, שהוצאו לבקשתו של מר אמיתי, על מנת לבדוק אפשרות של קבלת משכנתא בהתאם לסימולציה.

...

כך גם לחיובים לבית הדירות בת"א בשם "הרברט סמואל", בסך של 54,000 ₪ כפי שפורט לעיל ושלטעמנו יש מקום לקזז סכום זה מחובות החברה למר זרקא.

אעפ"כ, משברור כי סכומים אלו הוצאו מחשבון הנתבעת על ידי מר אמיתי כמנהל – מצאנו כי יש מקום לקזז סכומים אלו מהתביעה.

סוף דבר: מר אמיתי זכאי להפרשי שכר וזכויות סוציאליות (בנטו) כדלקמן: סך של 233,867 ₪ כהפרשי שכר 76,092 ₪ ₪ בגין קרן השתלמות 16,885 ₪ בגין דמי הבראה 20,545 ₪ פדיון חופשה סך של 75,000 ₪ כפיצויי פיטורין סך של 2,500 ₪ כפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.