דברי הסבר לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי

בהתייחס להוראת סעיף 175 לחוק חידלות פרעון צוין במסגרת דברי ההסבר להצעת חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי מיום 2.3.2016 כדלקמן : "ב.       חוב שנוצר בדרך מירמה, או חוב הנובע מעבירת גניבה, או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א – 2001 – הטעם לאי מתן הפטר מחוב שנוצר בדרך מירמה, הוא שלא יהיה צודק לפטור את היחיד מחבות שנוצרה במירמה, שאחרת יצא חוטא נשכר. חוב זה הוכר כחוב שאינו בר-הפטר גם לפי פקודת פשיטת הרגל. החוק המוצע מבקש לכלול בסעיף זה עבירות חמורות נוספות שלא מוצדק לפטור את החייב מחובות שנוצרו בשלהן בשל העדפת האנטרס הצבורי. בעיניין זה עוקבת ההצעה אחרי המגמה הקיימת בפסיקה (ראו לדוגמא : ע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן (11.01.2015))". הראציונאל אשר עומד בבסיס ההחרגה מההפטר הנו עמדת המחוקק שלפיה אין זה צודק לפטור את היחיד מחובות אשר חורגים מהאיזון אשר נקבע בין זכות הקניין של הנושים, לזכותו של היחיד להשתקם, וכי אין צידוק מוסרי או חברתי להפטרת החייב מחבות שנוצרה במירמה בשיתוף החייב שאחרת חוטא יצא נשכר (ראה : ע"א 7535/09 עריית טבריה נ' סינוואני מיום 17.4.2012).

...

לפי עמדת רשות המיסים אין לאפשר לאדם אשר מעל בתפקיד שאליו מונה על ידי ערכאה שיפוטית לקבל הפטר מבלי שהחזיר, ולו למצער, רק חלק קטן מהסכומים שאותם שלשל לכיסו ומבלי שהסדיר את חובותיו.

סוף דבר : בהתחשב בסכום העצום של תביעות החוב אשר הוגשו כנגד היחיד ובהתחשב בכך שגם לא הוגשה תגובה בכתב מטעם רשות האכיפה ובכך שהיחיד צבר חובות עצומים גם כלפי רשויות ציבוריות נוספות אשר הגישו כנגדו היחיד תביעות חוב (עיריית חיפה, המוסד לביטוח לאומי, רשות השידור, לשכת עורכי הדין, בנקים ועוד) הרי שאין מקום בשלב זה ליתן הפטר ליחיד.

טענה אחרת הנה טענה אחת סומכת על דברי ההסבר לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ו-2016 (הצ"ח 1027, 02.03.2016, להלן: "דברי ההסבר") אשר כוללות את מטרות החוק (בעמ' 594), היתייחסות לתיקונים עקיפים בחקיקה קיימת (עמ' 599-600) ובאופן ספציפי ביקש העותר להפנות לדברי ההסבר שמתייחסים לסעיף 375 (אשר היה סעיף 373 בנוסח כפי שמופיע שם, עמ' 807).

...

אמנם, מצוין בדברי ההסבר, כי יתכנו מקרים שבהם יידרשו התאמות נוספות בכל הנוגע "לאבני הדרך בהליך" וכי יתכן ויהיה צורך לעשות זאת בהתאם להליך המוצע; אך סבורני כי הוראות אלו מחזקות דווקא את המסקנה כי הכוונה של המחוקק בהוראת המעבר הייתה להחיל את ההוראות השונות בחיקוקים השונים המתייחסות לפושט רגל ככאלו שחלות על מי שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים.

טענה נוספתהטענה האחרונה של העותר הייתה בנוגע להפרת חובת השימוע, אלא שלא שוכנעתי שחלה חובה על מנהל הבחירות לשמוע מראש את עמדתו של כל מועמד אשר מגיש את הטפסים, טרם קבלת החלטה בדבר פסילה מחמת סיבה זו או אחרת.

אשר על כן, דין העתירה להידחות.

ראו לעניין זה את פסיקת בית המשפט העליון בע"א 4873/21 ירמיש נ' עו"ד הנדל (פורסם במאגרים, 24.10.2021) בס' 8 – "למעשה, החוק אימץ אל קרבו את סמכותו של הנאמן "להציץ מאחורי הפרגוד" ואת הפסיקה שפירשה את סעיף 13 לפקודה אשר הובא לעיל (ראו: דברי ההסבר לסעיף 211 להצעת חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח 1027, 709 (להלן: דברי ההסבר)).

...

גם במסגרת הליך זה ניסה היחיד להציג אסמכתאות נוספות לתמיכה בטענותיו, אך בסופו של דבר לא הוגש דבר בטענה של חוסר שיתוף פעולה מצד המשטרה.

סיכומו של דבר, המערער לא הצליח להראות עילה להתערבות מטעם הנאמן בפסק הדין שניתן כנגד היחיד וטענותיו לעניין זה נדחות.

על כן, אני דוחה את הערעור ומעמידה את גובה החוב לנושה הנדון על סך 141,447 ₪.

פרק זה שעניינו "הליכי חידלות פרעון בין-לאומיים" נועד "לאפשר היתמודדות יעילה יותר עם הליכי חידלות פרעון שיש להם היבטים בין-לאומיים... לקדם... שתוף פעולה בין הרשויות המוסמכות במדינת ישראל לבין הרשויות המוסמכות במדינות זרות המנהלות הליכי חידלות פרעון בין-לאומיים; שיפור הוודאות המשפטית בנוגע לתחומי מסחר והשקעות; הגנה על האינטרסים של כלל הנושים ובעלי העניין בהליך ובכללם החייב.... (דברי הסבר להצעת חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח הממשלה התשע"ו 1027, בעמ' 744). לשם תכלית זו, אימץ המחוקק הישראלי בסעיפים אלו שהזכרנו, כמו גם ביתר סעיפי פרק ט' לחוק, חלק מהוראות החוק לדוגמה להסדרת הליכי חידלות פרעון בין-לאומיים (UNCITRAL Model Law on Cross-Broder Insolvency) (להלן: "חוק המודל"), אשר פותח על ידי ועדת ארגון האומות המאוחדות למשפט מסחרי בין-לאומי (UNCITRAL) במטרה ליצור מנגנונים משפטיים יעילים להתמודדות עם הליכי חידלות פרעון חוצי גבולות ולקדם שתוף פעולה משפטי בין הרשויות האמונות על התחום במדינות שונות.

...

המועד להגשת ערעור על החלטות אלו עבר זה מכבר, ומטעם זה בלבד דין הערעור להידחות.

לאחר הגשת הבקשה, יבחן בית המשפט כי אכן מדובר בהליך זר (עיקרי או משני) וכי מגיש הבקשה הוא בעל תפקיד זר. אם מצא בית המשפט שתנאים אלו מתקיימים, יכיר בית המשפט בהליך הזר כהליך זר עיקרי או משני (סעיף 301).

ובפרט, מקום בו היחיד עצמו המשיך ליטול חלק בהליך והכיר בקיומו של ההליך גם לאחר פקיעת תוקפו של צו ההכרה, מבלי שהעלה טענה כלשהי בעניין זה. בשים לב לכל האמור, הערעור נדחה.

בעוד שעל פי הפקודה נכסי החייב הוקנו לנאמן, על פי הוראות החוק הנכסים מועברים לניהולו או לפיקוחו של הנאמן, ורק סמכויות החייב בנכסים מוקנות לו (סעיפים 131 ו-224 לחוק חידלות פרעון וסעיף 42 לפקודה; ראו גם: ע"א 4628/18 סגלשטיין נ' שמואל, פסקה 13 (19.7.2018); ע"א 7274/21 בלולו נ' ברהולץ-סיטון-בלולו, פסקה 9 (15.11.2021); (רע"א 8066/22 פיוביץ' נ' עוה"ד ליאור דגן, נאמן לנכסי החייב, פסקה 8 לפסק דיני (5.3.2023); עודד מאור ואסף דגני הפטר כרך א 62, 604-603 (2019); דברי ההסבר להצעת חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח הממשלה 593, עמ' 672).

...

המשיבים טענו כי דין הערעור בכללותו להידחות על הסף מכיוון שההשגה על החלטת בית משפט קמא צריכה הייתה להיות באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, ולא ערעור בזכות, והיא אף נמנית על סוגי ההחלטות לגביהן לא תינתן כלל רשות ערעור לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו).

השופט ד' מינץ: מצטרף אני למסקנתו של חברי השופט י' עמית כי דין הערעור להידחות.

השופט נ' סולברג: אף אני סבור כי אין מניעה לחייב את הנאמן לחתום על תצהיר גילוי מסמכים.

כדבריהם אכן כן, דין הערעור להידחות.