לפניי תביעה כספית ע"ס של 29,712 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 15.1.2014 ברח' העצמאות בחיפה (להלן: "התאונה").
הנתבעת הכחישה את אחריותה לארוע וטענה כי במועד התאונה היא פנתה שמאלה מהנתיב הימני מבין שני נתיבים המאפשרים פנייה זו. לפתע, כאשר סיימה את הפנייה, הרגישה חבטה חזקה ברכבה ולטענתה, ביצע התובע עקיפה אסורה מימין והיתנגש ברכבה.
מכאן לא ניתן לקבל את עדותה שהוא "ניסה להדחף" לנתיב נסיעתה, מה עוד שגרסה זו אינה מתיישבת עם הנטען בכתב ההגנה לפיו, התובע עקף את רכבה מצד ימין וגרם לתאונה!
אין חולק כאמור, כי הנתבעת נכנסה לצומת כאשר כביש הנסיעה אליו ביקשה להכנס היה עמוס.
...
מנגד, שוכנעתי כי לתובע עצמו היתה תרומה בהתרחשות התאונה שכן ניתן היה לצפות, גם בשים לב לכך שמדובר באופנוע, כי יסטה מהנתיב ימינה כדי למנוע את ההתנגשות או להפחית מעוצמת הפגיעה ולא שוכנעתי בטענתו כי רכבה של הנתבעת חסם את כל נתיב הנסיעה וכי היה במצב אופקי יחסית לכביש ! בנסיבות, אני מטילה עליו אשם תורם בשיעור של 25 %.
אשר לנזק – חוה"ד שהוגשה מטעם שמאי התובע לא נסתרה ובהעדר טענות ממוקדות של הנתבעת לעניין הנזק, אני מקבלת את חוה"ד במלואה, כמו גם את חשבון שכה"ט הנמצא סביר בנסיבות העניין (למרות שלא צורפה קבלה).
סוף דבר – אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 14,196 ₪, שהינו 75 % מהנזק שהוכח ואשר עומד ע"ס של 18,928 ₪ (סך של 17,248 ₪ נזק לפי חוה"ד בניכוי המע"מ + 1,180 ₪ שכ"ט שמאי + סך של 500 ₪ נזק לא ממוני.