גניבת רכוש ממחסן באתר בניה: אחריות הקבלן

גרסת המישטרה בכתב הגנתה המישטרה הציגה בכתב הגנתה שהוגש לבית משפט קמא גרסה עובדתית, לפיה ביום 27/11/12 התקבלו במישטרה דיווחים על אירועים של הפרת סדר צבורי וגניבת רכוש באתר העבודה של קל בנין; שוטרים שהגיעו לאתר פגשו מאבטחים מטעמה של קל בנין, ומשהתפתחו עימותים אלימים בין נציגי חברות שונות נוצר צורך בהזמנת כוח שיטור רב. עוד נטען כי הובהר לנציגה של וטיבר שעליו להזמין חברת שמירה שתשמור על הציוד ובמידת הצורך להגיש תלונה על גניבת הציוד.

אולם, בנוגע להתרשלות המישטרה בטיפול בתלונה שהגיש מנור, קבע כי לא מיתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין גניבת הסחורה (הנזק) לבין ההתרשלות בטיפול בתלונה, בנימוק לפיו "שהרי מי לידינו יתקע שטיפול הולם וסביר של המישטרה בתלונתו של מנור היה מביא לזיהוי הגנב ולאיתור הסחורה הגנובה והשבתה לידי התובעת". בית משפט קמא דחה את טענת המישטרה לקיומו של אשם תורם, בקבעו כי וטיבר לא תרמה מאומה לנזק שניגרם בגין התרשלותה של המישטרה באתר הבניה.

עוד טענה המערערת כי קביעתו של בית משפט קמא בעיניין זה מבוססת כולה על "חכמה בדיעבד", וכי דוקא מתן אפשרות לקבלנים כאלה או אחרים ליטול מהאתר ציוד שלטענתם שייך להם הייתה גוררת אחריות בנזיקין של המישטרה, בגין חריגה מסמכותה ופעולה בנגוד לצוו הקפאת ההליכים.

קביעה זו מעוגנת בדו"ח פעולה של המישטרה על אודות הביקור (1-16-52-1), שם נרשם כי: "הגענו למקום עוד פעם. מדובר בסכסוך עסקי בין חברת בניה לקבלנים. הוסבר להם כי אין טפול משטרתי בעיניין. הופנו לגורם המתאים בבית המשפט". סמוך לשעה 14:00 של אותו יום נוצר קשר ישיר בין וטיבר למישטרה, עת התקבלה הודעתו הטלפונית של מנור על קבלני משנה הנוטלים מכל הבא ליד מהציוד הפזור באתר הבניה.

מבלי להתיימר לקבוע רשימה סגורה מראש ומבלי לקבוע מסמרות, יש טעם רב במנגנוני הפיקוח והבקרה אליהם התייחסה פסיקת בתי המשפט המחוזיים, כגון: מעקב שוטף של המוכר על הסחורה שהועברה לרוכש (לדוגמא: תנאי המחייב את הרוכש להעביר למוכר דיווח חודשי בדבר קצב מכירות, או תנאי המאפשר למוכר להכנס מעת לעת למחסני הרוכש, או תנאי המחייב את הרוכש לסמן את הסחורה או להפרידה מיתר הסחורות במחסניו); הגבלת הרוכש מלמכור את הסחורה לצדדים שלישיים או מ"למזגה" בנכסים אחרים ללא הסכמת המוכר או ללא "שיריון" התמורה.

...

לסיכום, בנסיבות העניין, בהעדר הוכחה כי וטיבר הייתה זכאית לקבל חזקה בסחורה חרף הצו להקפאת ההליכים, הרי אפילו הייתה הגניבה נמנעת או שהסחורה הייתה מאותרת לאחר גניבתה, לא הרימה וטיבר את נטל ההוכחה כי הסחורה הייתה עוברת לחזקתה.

א. הטיפול בתלונה שהגיש מנור על הגניבה קביעתו של בית משפט קמא כי המשטרה התרשלה בטיפול בתלונה שהגיש מנור ביום 28/11/12, לאחר שהסחורה נגנבה, מקובלת עלי.

משכך, מתייתר גם הדיון בסוגיית האשם התורם של וטיבר, ואין מקום להידרש לו. הערעור מתקבל, אפוא.

בהמשך לכך, הצטייד בדיסק חיתוך, ניגש אל מכולה השייכת לקבלן רמי, חתך באמצעותו את המנעול הכבד, ונטל מתוכה חבילות כבלי חשמל, חבילות חוטי חשמל, כלי עבודה שונים וגופי תאורה שונים, בשווי של 7000 ₪ – 10,000 ₪, והעמיס את הציוד לתוך הרכב (להלן: "הציוד של הקבלן רמי").

ברע"פ 7709/12 סולטאן נ' מד"י (4.11.12), הורשע הנאשם לאחר הוכחות בעבירה של התפרצות למשרדי חברה בע"מ ומחסן וגניבת ציוד רב. הרכוש לא הושב לבעליו והנאשם לא נטל אחריות.

כבר עמדתי על הקושי שבאבטחת מכולות באתרי בניה, מפני פורצים וגנבים.

...

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל.

חילוט הרכב אינני מקבלת את טענת הנאשם לפיה לא בוצעה העבירה באמצעות הרכב, באופן שאינו מקים עילה לחילוטו.

לפיכך, אני מורה כי הרכב יושב לידי הנאשם.

המבקש, יחד עם אחר, גנבו מאתר בנייה פסולת עשויה מברזל והעמיסו ברכבים.

קבלן הבניה הבחין בהם ודלק אחריהם בעוד שהם נוסעים בצורה מסוכנת.

המבקש ניכנס עם אחרים למחסן ויחד נטלו כלי עבודה.

גזירת עונשו של הנאשם בתוך מיתחם העונש ההולם בבואי לגזור את עונשו של הנאשם לקחתי בחשבון את השיקולים הבאים: · זקפתי לזכותו את העובדה שבחר לקחת אחריות ולהודות במיוחס לו. (הגם שבדיון האחרון ביקש לחזור בו מההודאה ביחס להקף הרכוש שנגנב).

...

הערעור נדחה.

ערעורו נדחה.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי מתחמי העונש ההולם לארועים שבפני הם כדלקמן: · בתיק 59139-09-14 (החזקת סמים לצריכה עצמית) ממאסר מותנה ועד 6 חודשי מאסר וענישה נלווית.

מבוא בפניי תביעת שבוב על סך 75,136 ₪ בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחת, אשר נזוקה מפריצה באתר בנייה שהחזיקה, ושבו סיפקה הנתבעת שירותי שמירה.

עוד טענה התובעת כי יש לראות בנתבעת "קבלן" בהתאם למשמעות העולה מחוק חוזה קבלנות תשל"ד- 1974 והיא לא מילאה את חובתה לשמור על האתר.

בדוח פעולה מס' 3-5-43-2 מיום 27.9.15 תחת פרטי המקרה, מצוין: "המודיע מדווח כי הוא עובד של חברת אביסרור. מדווח על פריצה שלהם בלילה...". בפרטי הטיפול בארוע צוין: "בהתקבל האירוע הגענו למקום חברנו למודיע בשם יעקב איכליס.. שמסר שהוא מנהל האתר של חברת אביסרור, והוא הגיע היום בבוקר וגילה שפרצו לו למחסנים באתר... למקום יש שומר בשם זיאד אבו טראש... שמסר שהוא החל לישון בקרוון במהלך הלילה ולא שמע שום רעש במקום למרות שהוא ידע שהוא אמור להיות באתר עצמו ולשמור על המחסנים כל הלילה..." בהודעתו במישטרה מיום 27.9.15 מר יעקב איכיליס, ששמש מנהל אתר אצל המבוטחת (להלן: "מר איכיליס"), צוין כי הוא יצא מהאתר לאחרונה ביום חמישי אחה"צ, וכי גילה את דבר הפריצה "בשעה 6:45 בבוקר הגעתי למקום וראיתי שנגנבו חפצים". בהודעתו במישטרה מיום 27.9.15 של מר עופר כרמי, ששמש כקצין בטחון במבוטחת, (להלן: "מר כרמי"), פורטה הודעתו של מר כרמי, כדלקמן: "הלילה הייתה התפרצות לאתר, כל המחסנים נפרצו ע"י חיתוך מנעולים...המצלמות נותקו באתר יום לפני, יש חברת שמירה ולא התקבלה התראה, יש סייר שעושה סריקה באתר והוא עשה סריקה ב 0200 בלילה והכל היה תקין". לאחר שהנתבעת הסכימה להגשת הודעותיהם של מר איכליס ומר כרמי במישטרה ללא צורך בהתייצבותם בבית המשפט, ויתרה התובעת על זמונם של אלו לעדות.

מר אביסרור עמד על כך שמעולם לא שינה גירסתו, וכששב ונשאל מדוע דיווח על הפריצה לתובעת ב- 29 לחודש תוך שמסר כי הפריצה אירעה ב- 27 לחודש, השיב: " אני בעסק כבר 30 שנה ובין היתר מתעסק באתרים עם השמירה, היו לי המון פריצות וגניבות לצערי וכשאנחנו מגיעים ופותחים אז גונבים בסכומים של 2,000 או 7,000 ₪ ואנחנו לא מתלוננים ואני מסתדר עם חברת השמירה ומה שקרה בארוע הזה כמו שקרו המון אירועים כאלה אנחנו בודקים את שווי הרכוש שנגנב. עשרות פעמים לא דיווחנו על ארוע כי זה היה בסכומים קטנים. בארוע הזה שאני זוכר אותו זה היה ביום שישי דיווחנו על זה ביום ראשון, הגיעו המנהלים לשטח וסיפרו לי על גודל הנזק החלטנו להגיש תלונה למישטרה והתביעה שלנו. כשרשמתי יום ראשון במקום יום שישי זה בגלל התאריך תלונה שלי" (עמ' 11, שו' 25-9).

אמנם מר גו'מעה ומר אביסרור לא ידעו לומר מי האדם שהודיע להם על אירוע הפריצה, אולם השניים זכרו את עצם האירוע ומתי נודע להם עליו, ונתנו תשובות מניחות את הדעת לכך - אביסרור אמר שהוא כלל לא מכיר את השמות הפרטיים של עובדי הנתבעת, וגו'מעה העיד אמר שלא שמר את שמות העובדים כי מבחינתו מדובר באירוע שלא באחריותו, שכן אירע לפני שהשומר הגיע לאתר, והנתבעת קיבלה אחריות על האתר.

...

לאור המסקנה אליה הגעתי באשר למועד הפריצה, ומשהתובעת לא הוכיחה כי הפריצה ארעה עת הייתה הנתבעת אמונה על שמירת האתר, אינני נדרשת לטענות התובעת בדבר התרשלות הנתבעת בהתאם לחוק השומרים ולפקודת הנזיקין.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

העובדות שבבסיס כתב האישום הן כלהלן: בין התאריך 29.10.2008 בשעה 15:30 לבין התאריך 30.10.2008 בשעה 00:38 או בסמוך לכך, התפרצו הנאשמים 3 ו-4 בצוותא חדא למחסן (קונטיינר) באתר הבניה ברחוב מוסקוביץ 25 ברחובות (להלן: "האתר" ולהלן: "המחסן" בהתאמה), השייך לקבלן הבניה חן שנהב (להלן:"הבעלים"), בכך שפתחו את מנעול השער של האתר, נכנסו לתוכו, המשיכו וחתכו את מנעול המחסן ונכנסו פנימה במטרה לבצע גניבה.

בשעה 17:00 התייצבו בשטח שני שומרים, אחד מ"דרך המלך" ואחד שבא ממאגדי, עוד הוא אומר כי הוא עדכן את משה על כך. בסביבות השעה 20:00 הודיע משה למתלונן שהעניין נפתר, כך שמאגדי ישמור עבור "דרך המלך" כקבלן משנה ו"דרך המלך תהא אחראית ולשאלתו האם יש לו התנגדות לכך ענה המתלונן שלא.

עוד הוא מספר, שנעשה ניסיון לפרוץ למשרד הבניין שממוקם בתוך האתר, דרך החלון וכי לפני שבועיים, נפרץ אתר בנייה נוסף השייך לו ונגנב לו משם רכוש.

...

בנסיבות אותן פרטנו לעיל ובכלל זה הכירסום בראיות באתי לכלל מסקנה שאת המסוכנות הנשקפת לכאורה מפני המשיבים ניתן לאיין על ידי קביעת תנאי שיחרור מגבילים ומכבידים.

לפיכך אני מורה על שחרורם של המשיבים בתנאים שלהלן: אני אוסרת על המשיבים ליצור קשר עם המתלונן ו/או עם מי מעדי התביעה וזאת– בין במישרין ובין בעקיפין – ולרבות באמצעות הטלפון, הטלפון הסלולארי או האנטרנט.

_____________ לבנה צבר, שופטת 001626/08בש 133 אירית הדיון התחדש בשעה 15:28 התובעת: החלטנו שלא להגיש ערר.

החלטה בשים לב לכך שהשעה כעת 15:31 אני מורה כלהלן: בשלב זה תחתמנה ערבויות צד ג' על ידי מר רפי כהן, נושא ת.ז. 58075946.