עם זאת, האם על הנתבעת לשאת בתשלום תגמולי הביטוח, שעה שעמדה בנטל להוכיח שהופרו תנאי הפוליסה, בכך שהקוד הסודי נרשם על הסוכך?
על פי הוראות הפוליסה של המשאית, אשר הייתה בתוקף ביום הארוע, צוין בפרק "אמצעים להקלת הסיכון – מיגון 4," בין היתר כדלקמן:
"כמו כן, מוסכם ומוצהר בזה כי מפתחות הרכב לא ימצאו ברכב בזמן שהנהג נמצא מחוץ לרכב, והמבוטח ו/או המשתמש ברכב לא יחזיק את רישום הקוד הסודי להפעלת מערכת המיגון /האיתור ו/או מפתח כספת המיגון בצרור המפתחות ו/או בכל מקום אחר ברכב. במקרה ולמשאית מחובר נגרר ו/או נתמך ו/או כל אביזר אחר, המפתחות ו/או הקוד האישי ו/או מפתחת כספת המיגון לא ימצאו בהם." ( ההדגשה שלי א.ה).
עם זאת, סעיף קטן (2) קובע כי הזכות לקבל דמי ביטוח מופחתים אינה עומדת כאשר אף "מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר".
ברע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' סלוצקי (פורסם בנבו)) (להלן: "עניין סלוצקי") נקבע כי סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח חל גם מקום שבו לא הופעל אמצעי מיגון, ולא רק כאשר האמצעי לא הותקן.
מכאן, יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח חלקיים בגין ארוע הגניבה, על יסוד הוראת סעיפים 21 ו- 18(ג) וזאת לאחר שהוכח כי התובעת לא נקטה באמצעים שהיה עליה לנקוט לפי הפוליסה להקלת סיכונה של הנתבעת, דבר שהוביל לגניבת המשאית והנגרר שהיה מחובר אליה.
...
יוצא אפוא, כי על הנתבעת לשאת בתגמולי ביטוח בשיעור של 51% מתגמולי הביטוח הקבועים בפוליסה (המורכב מהיחס בין הסך של 15,160 ₪, סכום הפרמיה השנתית אותו שילמה התובעת במסגרת הפוליסה נשוא התביעה לבין הסך של 29,720 ₪, סכום הפרמיה השנתית בגין הפוליסה החלופית המוצעת).
מכאן, יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח חלקיים בגין אירוע הגניבה, על יסוד הוראת סעיפים 21 ו- 18(ג) וזאת לאחר שהוכח כי התובעת לא נקטה באמצעים שהיה עליה לנקוט לפי הפוליסה להקלת סיכונה של הנתבעת, דבר שהוביל לגניבת המשאית והנגרר שהיה מחובר אליה.
סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי.
