גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק העונשין

רקע הנאשמים הורשעו בהתאם להודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") בנוסף הורשע נאשם 1 בעבירות הבאות: הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

לעניין הפגיעה בתחושת הבטחון של הציבור בעקבות עבירות רכוש מסוג זה, ראה הנאמר בבש"פ 45/10 מסארווה נ' מדינת ישראל (8.1.10), הדברים נאמרו במסגרת הליכי מעצר, ואולם כוחם יפה גם בנוגע לסוגיית הענישה: "... שהרי כל שרשרת עבירות מתחילה בעבירה הראשונה, שמא יאמר העבריין לעצמו כי אין סיכון שייעצר ב"'מכה" הראשונה.

...

בכל הנוגע לעבירה של גניבת הרכב, אשר בתי המשפט הכירו בהן כמכת מדינה, סבורני כי יש לתת משקל משמעותי לשיקול ההרתעתי.

אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים וזאת בשים לב לעבירות שיוחסו לכל אחד מהם: הנאשם 1 – אחמד אבו כף בגין תיק האב גוזר על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים.

הנאשם הצהיר בפני כי אין ברשותו את רישיון הנהיגה ולפיכך, אני מורה כי הפסילה תיכנס לתוקף מיד עם שחרורו ללא צורך בהפקדת רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט.

ביום 13.6.22 הורשע הנאשם על סמך הודאתו בעבירה של סיוע לגניבת רכב – לפי סעיף 413ב' בחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן: חוק העונשין), ובשתי עבירות של גניבת רכב בצוותא חדא – לפי סעיפים 413ב' ו- 29(א) בחוק העונשין.

...

בהמשך לכך נדחה הדיון בבקשה בהתאם לעתירת המבקש וכן בשל המלחמה, כך שבסופו של דבר התקיים הדיון ביום 22.1.24 במסגרתו העיד המבקש לעניין בעלותו ברכב ונשמעו טיעוני הצדדים בעל פה. מטעם המשיבה הוגש דו"ח תנועה מיום 22.2.22 ממנו עולה כי הנאשם נהג ברכב לאחר ביצוע העבירות ובטרם נעצר וכן הודעת המבקש במשטרה מיום 23.2.22.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל ואילו דין בקשת החילוט להידחות.

לאור האמור, לא מצאתי להיעתר לבקשת החילוט ואני קובעת כי הרכב יישאר בחזקתו של המבקש.

כתב=האישום המתוקן: כתב-האישום המתוקן, שבו הורשע הנאשם בעקבות הודאתו, מייחס לנאשם שלושה אישומים כדלקמן: באישום הראשון, עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952, גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק העונשין התשל"ז – 1977, נהיגה פוחזת של רכב לפי סעיף 338 (א)(1) לחוק הנ"ל, נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961, נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים לפי סעיף 62 (2) + 38(א) לפקודת התעבורה הנ"ל, נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי תש"ל – 1970 ופריצה לרכב לפי סעיף 413ו רישא לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

3 חודשי מאסר שאותם לא ירצה הנאשם, אלא אם כן יעבור בתוך 3 שנים מיום שיחרור את יתרת העבירות בהן הורשע, שאינן אלו המפורטות בסעיף ב', למעט נהיגת רכב תוך שימוש בטלפון שלא כדין.

...

לאחר שבחנתי את עובדות כל כתב-האישום, נוכח עקרון ההלימה ופסיקה הנוהגת בתחום, אני קובע כי מתחם הענישה ביחס למתואר בכל כתב-האישום הינו בין 24 – 40 חודשי מאסר בפועל.

מסקנה: מסקנתי היא כי יש לגזור את עונשו של הנאשם לחומרה, נוכח שלושת האירועים העבריינים בהם היה מעורב, בדגש על האירוע הראשון שבמסגרתו סיכן בנהיגתו את שלום הציבור, אך למקמו ברף התחתון של המתחם, אם כי לא בצמידות לתחתיתו, לאור הודאתו, גילו הצעיר, העדר עבר פלילי והחיסכון בזמן הציבורי.

תוצאה: לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 29 חודשי מאסר בפועל לריצוי מיום מעצרו ה- 31.5.23 או כפי רישומי שב"ס. 6 חודשי מאסר שאותם לא ירצה הנאשם, אלא אם כן יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת רכוש הנוגעת לרכב.

...

...