כתב-האישום מנה ארבעה אישומים, שהתייחסו (כסדרם) לארבעת ענפי הביטוח הבאים: ענף בתי-עסק, בתי-מלאכה ומשרדים (להלן: ענף בתי-העסק); ענף הרכב; ענף הדירות; ענף ציוד מכאני הנדסי (להלן: ענף צמ"ה).
טענתם המרכזית של מערערי איילון, לפני בית-המשפט המחוזי ולפנינו, הייתה, כי כל מעשה או אמירה של מי מהם או מטעמם, שבעזרתם נתנו ביטוי להסכמת איילון להסדר הכובל בענף ביטוח הדירות, נועדו אך ליצור מראית-עין של הסכמה; זאת על רקע הלחץ הכבד שהופעל עליהם מצד מינהלי החברות האחרות, ומחמת החשש שאם איילון לא תשתף פעולה עם החברות האחרות בנושא ההסדר הכובל יממשו הללו את איומן להחרימה ולנקוט נגדה אמצעים "עונשיים" אחרים.
שכן, גם בחוזר של איילון נכללו שלושת השינויים העקריים שעליהם הורה נייר הבלנקו: תוספת של 1% לפרמיה בשל סכוני נזק בזדון וגניבה, קביעת הישתתפות עצמית בשיעור 20% מסכום הנזק, ולא פחות מ-2,500 דולר, וקביעה כי הביטוח כפוף לקיום תנאי השמירה על כלי הצמ"ה.
כאמור, גם בערעורם שלפנינו חזרו מערערי איילון וטענו, כי מקור הדימיון בין תעריפי ביטוח הצמ"ה שנקבעו על-ידי חברות הביטוח השונות, נעוץ בדרישות זהות שמבטחי המשנה הזרים הפנו לחברות הביטוח.
...
משיקולים מצטברים אלה החלטנו שלא להתערב בעונשי המאסר שהוטלו על בורוביץ, על לוי רחמני ועל נגה רחמני בבית-המשפט המחוזי.
מאידך נראה לנו כי ראוי להגדיל את גובה הקנסות שהוטלו על שלושת המערערים הללו, שכל אחד מהם נטל חלק פעיל אם בגיבושם ואם ביישומם של ההסדרים הכובלים.
ההכרעה
אשר-על-כן, החלטנו לזכות את המערערים בע"פ 4909/02 ובע"פ 4917/02, מחמת הספק, מן העבירה שבעשיית הסדר כובל שעניינה בהחלתם המתואמת של שינויים בתעריף הביטוח בענף הרכב לשנת 1992, וכן החלטנו לזכותם מן הרכיב העובדתי שעניינו הפעלת לחץ על סוכני הביטוח בשוק הקולקטיבים.
