גניבת סכום כספי נמוך מהמעסיק

התובע הדגיש, שלא הודה בשום ארוע גניבה ולא החזיר כסף ליוני, אלא, שילם לו את הסכום שטען שנגנב ממנו, לאחר שקבל אותו מבן-דוד, כשאף שטר ממנו לא מסומן ומדובר "בסתם סיפור", שיוני המציא והפיל עליו ללא שום בסיס, כשם שהנתבעת לא ערכה לו שימוע, הוא לא זומן לשימוע ופרוטוקול השימוע, הנושא תאריך 4.2.14, לא משקף דבר.

נהפוך הוא - אנו מקבלים כנכון את הסברו של כרמי, כאשר נישאל, למה לא הגיש תלונה במישטרה, וענה [עמ' 40, ש' 9]: "אולי תחשוב שאני ציני, אבל כמו שאם הבן שלי היה גונב ממני, לא הייתי מגיש תלונה במישטרה, ככה ראיתי את התובע באותו הרגע.". כאשר עובד נתפס בגניבה ממעסיקתו, אף אם מדובר בסכום שאינו עולה, במקרה הבודד בו הודה התובע, כדי עבירה פלילית של "גניבה בידי עובד" [שערכה צריך להיות יות מ-1,000 ₪, לפי הקבוע בסעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז-1977] - אין ספק, כי מדובר בעילה מוצדקת לסיום יחסי העבודה.

אנו סבורים, שהמקרה של התובע לא מצדיק לנקוט כלפיו בסנקציה החריפה ביותר, בשים לב לכך שהודה, אמנם, בגניבה - אך, בסכום נמוך, יחסית, 700 ₪, ובהזדמנות אחת (חשד על עוד גניבות אין לראות כהתנהגות שלו) - בהיותו בתפקיד אחראי מחלקה, אבל, בהיתחשב גם בתקופת עבודה לא ארוכה במיוחד, שברובה היו שבעי רצון ממנו, מקצועית, למרות תלונות על קשיים בהתנהלותו.

...

עובדות ועיקר טענות הצדדים לאחר ששמענו את הצדדים, חזרנו ועברנו על טענותיהם בתצהירים ובסיכומים, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, אנו קובעים עובדות רלוונטיות, כדלקמן: הנתבעת היא חברה בע"מ המפעילה נגריית עץ, החל משנת 1987 (להלן: הנגריה), ובעליה בתקופה הרלוונטית היו מר גבריאל רינג (להלן: גבי או רינג) ומר יונתן כרמי (להלן: יוני או כרמי).

בשל ההסכמה - אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע 310 ₪, כהשלמת רכיב "דמי הבראה"; זאת - בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום סיום יחסי העבודה - 27.1.14 - ועד יום התשלום המלא בפועל.

בנסיבות שהוכחו בפנינו מצאנו שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים חלקיים, בסך 18,000 ₪, נכון להיום.

שוכנענו, כי התשלום בחסר לתובע, ברכיב זה, מקורו בטעות כנה מצד הנתבעת, שבעליה סברו "בזמן אמת" שהתובע קיבל הפסקה ארוכה יותר מאשר זו שהוכחה בפנינו; משכך - לא פסקנו פיצויי הלנת שכר, בהקשר זה, ואת הסכום הנ"ל יש לשלם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מאמצע התקופה - 1.3.12 - ועד יום התשלום המלא בפועל.

לכך מתווסף האנטרס הצבורי המובהק שבהטלת ענישה ראויה על עבירות של שחיתות ומרמה שבוצעו תוך ניצול יחסי עובד-מעביד, ופגיעה באמון המעביד והציבור, כאשר מדובר בכספים שנועדו למימון פעולות לרווחת התושבים.

" יש לציין כי הפסיקה אליה מפנה המערערת בטיעוניה, דוגמאת עניינה של זהבית בסר בע"פ 6887/16, עניינה בסכומי כסף נמוכים יותר מאלו בהם מעלה המערערת, שלא זו בלבד שמעלה באמון אלא אף גנבה כחצי מיליון ₪(!) במהלך תקופה ארוכה.

...

העונש שהושת על המערערת חורג ממילא חריגה משמעותית לקולא ממתחם הענישה בזכות העובדה שהיא השיבה את הכספים ולכן יש לדחות את הערעור.

לאור כל האמור, אנו דוחים את הערעור.

אשר לטענת ההגנה מן הצדק, הפנה ב"כ המאשימה לכך שיוחסה לנאשם עבירת פשע אשר אינה נכללת במסגרת הליך ההסדר המותנה, ואף ככל שעלה בידי ב"כ הנאשם להציג מקרים הוחלט על הסדר מותנה - הרי שאלה אינם מאפיינים את מדיניות התביעה ומהוים "טיפה בים". לטענתו, עיון במקרים שהוצגו מעלה כי סכום הגניבה היה נמוך באופן משמעותי ביחס למקרה הנידון ואין להשוותו לאותם מקרים.

אף במקרים בהם צוינה גניבה ממעביד בסכום העולה על 1,000 ₪ במהלך ארוע מסוים, מדובר בנסיבות שאינן דומות לנסיבות המקרה שלפניי המתאפיין בגניבת סכום כסף משמעותי.

...

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בטיעוניה הדגישה לחומרה את הפגיעה בערכים המוגנים ואת אי קבלת האחריות ומנגד את העדר ההרשעות הקודמות, את סכום הכסף הנמוך, ואת השבת הכסף למתלונן.

את טיעוניו חתם בהצגת אסופת מכתבי הערכה והוקרה שקבל הנאשם ממעסיקיו לאורך השנים אשר מלמדים על אופיו ותפקודו בעבודתו, ובקש להיתחשב בתוכן וברצף של מכתבים אלה.

חלקו היחסי של הנאשם בבצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בבצוע העבירה; הנאשם הוא שנטל את התיק מלובי המחלקה, הוא שניכנס עם התיק לחדר הכביסה והוא שנטל מהתיק את סכום הכסף כדי לגנבו.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 י"ג), ולאחר שקלול מכלול הנסיבות והשיקולים במקרה דנא, אני סבור שמתחם העונש ההולם את המעשה נע בין מאסר על תנאי שלצדו קנס או התחייבות או פיצוי, ועד מאסר קצר בעבודות שירות שלצדו אחד או יותר מהעונשים הנלווים: מאסר על תנאי, קנס, התחייבות, ופיצוי.

משנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

סוף דבר לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הרלוונטיים ואת טיעוני הצדדים, החלטתי לגזור על הנאשם עונש כדלקמן: מאסר בן חודשיים שאותו לא יישא הנאשם אלא אם יעבור בתוך שנתיים מהיום עבירת גניבה ויורשע בה בתוך התקופה או לאחריה.

לדבריו הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה בעת חקירתו, הודה בפני מעסיקו, לקח הלוואה והחזיר את מלוא סכום הגניבה ובמסגרת תביעה אזרחית פיצה את בעלי החברה בסכום שהוא פי שלוש מהסכום שנגנב.

בא כוח הנאשם הסכים כי הענישה הנוהגת מלמדת על כך שנאשמים הורשעו בפלילים ולעיתים אף הוטלו עונשי מאסר בפועל, אלא שלדבריו הנאשם לא גנב סכומי כסף גבוהים והנאשם הביע חרטה כנה ועמוקה על מעשיו.

הנאשם לא הסתפק בכך, שינה את הסכום על החשבונית המזויפת לסכום נמוך יותר ויצר חשבונית כוזבת וכל זאת במטרה להפיק רווחים מההפרשים שבין חשבונית הטיוטה שזויפה לחשבונית המקור.

...

בהתחשב בכל אלה אני סבורה כי מתחם העונש ההולם הוא בין מספר חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות ועד לשנת מאסר.

כאשר אני שוקלת מחד את חומרת העבירות, ומאידך את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את לקיחת האחריות המלאה, החרטה הכנה, פיצוי המתלונן באופן מלא, חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, השיהוי המשמעותי בהגשת כתב האשים, הרצון של הנאשם לעבור טיפול מעמיק במסגרת שירות המבחן כדי לבחון את המניעים העמוקים שבבסיס מעשיו ולעבור הליך טיפול במסגרת צו מבחן, אני סבורה כי יש לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום, שכן הנאשם כבר עשה צעד של ממש בדרך השיקום, הוא לא חזר לבצע עבירות, הוא השתלב מחדש בשוק העבודה, והוא מוכן להעמיק נתיב זה בטיפול ובהליך של צדק מאחה במסגרת שירות המבחן.

אשר על כן החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים כדלהלן: 6 חודשי מאסר, הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מהיום על כל עבירת רכוש למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.