בשלב הזה התקרב מנהל הבנק אל הנאשם והחל לשוחח עמו, ואז אמר הנאשם לפקידה "תפסיקי לתת שטרות, אני מצטער". היא מסרה לנאשם את השק ובתוכו הכסף הגנוב, והוא לקח את השק במטרה לשלול את הכסף שלילת קבע מהבעלים ללא הסכמתם, יצא מסניף הבנק על האופניים החשמליים שלו, וברח מהמקום כשהוא מחזיק בכסף הגנוב.
לאחר ביצוע השוד המתואר לעיל, הלך הנאשם לשביל בקירבת הבנק, והחליף את בגדיו ונעליו על מנת שהמשטרה לא תוכל לזהות אותו, כל זאת בכוונה למנוע או להכשיל הליך שפוטי.
עוד טענה כי יש להעדיף את תסקיר שירות המבחן על פני חוות דעתה הפרטית של מעריכת המסוכנות, בהיותו גוף בלתי תלוי ומקצועי, ואילו המעריכה, למרות היותה עובדת מדינה בכובעיה האחרים, נשכרה על ידי הנאשם, והוא עבר אצלה טפול פרטי.
המאשימה נדרשה למדיניות הענישה הנוהגת, והפנתה לפסקי הדין הבאים:
בפרשה שנדונה בע"פ 5780/16 בן אבו נ' מ"י (16/7/14), מפי כב' הש' זילברטל, המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירת שוד בנסיבות מחמירות ובהחזקת סכין, מששדד סכום בסך 480 ₪ מחנות באיומי סכין יפנית.
הנאשם שדד מכשיר טלפון סלולרי מקטין.
...
.
אכן, סעיף 40ד(ב) לחוק העונשין קובע כי ככלל לא יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם במקרים שבהם "מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם בעלי חומרה יתרה", אך אף במקרים אלו האפשרות של חריגה מהמתחם אינה נשללת כליל, וניתן להיזקק אליה מקום בו בית המשפט מצא כי קיימות "נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן" המצדיקות זאת.
דברים אלה זוכים למשנה חיזוק מקום בו מדובר באדם צעיר נעדר עבר פלילי" [ההדגשות במקור – ד.ס.]
נוכח כל המקובץ, באתי לכלל מסקנה כי עניינו של הנאשם הוא מסוג המקרים אשר נסיבותיהם מצדיקים חריגה לקולה מהענישה המקובלת, מטעמי שיקום.
סוף דבר
לסיכום, הריני להטיל על הנאשם עונשים כדלהלן:
מאסר למשך תשעה חודשים (9), אשר אותו יישא הנאשם בעבודות שירות, החל מיום 25/1/21, על פי המפורט בחוות דעתו של הממונה.
