בהתאם לעובדות כתב אישום מתוקן בו הודתה, הורשעה המערערת בחמישה אישומים, בעבירות הבאות:
אישום ראשון - עבירות של גניבה בידי עובד, עבירה לפי סעיף 383(א)(1)+(2) + סעיף 391 לחוק העונשין (מספר עבירות); זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין (מספר עבירות); שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין (מספר עבירות).
אין חולק כי בעבירות של מעילה המבוצעות ע"י ממלאת תפקיד בבנק, יש סיכון של ממש ליציבות המערכת הכלכלית וזאת מעבר לפגיעה המידית כתוצאה מגניבת כספים.
ככלל, ובכל מקרה דומה של ביצוע עבירת מעילה ע"י פקיד בנק, היינו קובעים בלא היסוס כי העונש שנגזר הוא עונש קל. ואולם, כאמור, נסיבותיה האישיות של המערערת במקרה זה חריגות, נסיבות המקרה מיוחדות, לרבות אופן חשיפתו, ובהתאם סברנו שיש מקום להעתר לערעור, ולו מחמת מידת הרחמים, כדברי ר' משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) בעל מסילת ישרים, פרק ד' ("בדרך קניית הזהירות"):
"ואם תאמר, אם כן מידת הרחמים למה היא עומדת, כיון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר? התשובה, ודאי מידת הרחמים היא קיומו של עולם שלא היה עומד זולתו כלל, ואף על פי כן אין מידת הדין לוקה.... וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין, אך על כל פנים הינה הוא חסד שאינו מכחיש הדין לגמרי, שהרי יש צד להתלות בו, שתחת הרצון שנתרצה בחטא וההנאה שנהנה ממנו .... בא עתה הנחמה והצער. וכן אריכות הזמן איננו יתרון על החטא, אלא סבלנות קצת לפתוח לו פתח תיקון....".
סבורים אנו כי זה המקרה בו יש לתת משקל של ממש לסכויי השקום, לפתוח למערערת פתח לתיקון, ולהמנע מגזירת עונש של מאסר בפועל, אשר הנזק שבו יעלה על התועלת.
...
ככלל, ובכל מקרה דומה של ביצוע עבירת מעילה ע"י פקיד בנק, היינו קובעים בלא היסוס כי העונש שנגזר הוא עונש קל. ואולם, כאמור, נסיבותיה האישיות של המערערת במקרה זה חריגות, נסיבות המקרה מיוחדות, לרבות אופן חשיפתו, ובהתאם סברנו שיש מקום להיעתר לערעור, ולו מחמת מידת הרחמים, כדברי ר' משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) בעל מסילת ישרים, פרק ד' ("בדרך קניית הזהירות"):
"ואם תאמר, אם כן מידת הרחמים למה היא עומדת, כיון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר? התשובה, ודאי מידת הרחמים היא קיומו של עולם שלא היה עומד זולתו כלל, ואף על פי כן אין מידת הדין לוקה.... וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין, אך על כל פנים הנה הוא חסד שאינו מכחיש הדין לגמרי, שהרי יש צד להתלות בו, שתחת הרצון שנתרצה בחטא וההנאה שנהנה ממנו .... בא עתה הנחמה והצער. וכן אריכות הזמן איננו יתרון על החטא, אלא סבלנות קצת לפתוח לו פתח תיקון....".
סבורים אנו כי זה המקרה בו יש לתת משקל של ממש לסיכויי השיקום, לפתוח למערערת פתח לתיקון, ולהימנע מגזירת עונש של מאסר בפועל, אשר הנזק שבו יעלה על התועלת.
עם זאת, והביאנו בחשבון את חלוף הזמן מעת שבוצעו העבירות (בשנים 2010 - 2011) ובשים לב למכלול הנתונים הייחודיים של המערערת, ולסיכויי השיקום הממשיים, מצאנו לנכון לקצר במידת מה את עונשה של המערערת באופן שבו תוכל לרצות את מאסרה בעבודות שרות.
אשר על כן ובסיכומו של דבר, אנו מורים לקבל את הערעור באופן שבו במקום שמונת חודשי המאסר שנגזרו על המערערת, תרצה המערערת מאסר למשך תקופה של שישה (6) חודשים.
