עוד צוין כי "קשה להיתעלם מכך שהעסק עצמו שימש כמכשיר לבצוע העבירות".
ברע"פ 5212/13 אדינה נגד מדינת ישראל (29/08/13) נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשמת, אשר הורשעה בהתאם להודאתה בבצוע 2 עבירות של גניבת כרטיס חיוב, 2 עבירות של הונאה בכרטיס חיוב, ו-2 עבירות של קבלת דבר במירמה.
בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המאשימה לפיה בית משפט השלום לא נתן משקל לנסיבות המחמירות של הארוע אשר כללו את הפגיעה באמון המעביד, הקושי להיתגונן מפני הגניבה במקרים מסוג זה, הקלות שבגניבה, אופי הנכסים הגנובים, ואת החזרתיות שבמעשים – והטיל על הנאשם אף 8 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 5,000 ₪.
בעפ"ג (מרכז) 34485-06-14 פבלוביץ נגד מדינת ישראל (21/09/14), נדחה עירעורו של נאשם אשר בית משפט השלום הטיל עליו, בין היתר, 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בגין ביצוע עבירות הונאה בכרטיס חיוב, שימוש בכרטיס חיוב מזויף, קבלת דבר במירמה וניסיון לקבלת דבר במירמה.
...
לאור המפורט לעיל, באיזון בין השיקולים השונים, בשים לב להערכת המסוכנות הנמוכה, אך אף בשים לב לעובדה כי בהיעדר מוטיבציה מצד הנאשם הוא לא שולב בכל הליך טיפולי, ובהתחשב בנסיבות ביצוען החמורות של העבירות עליהן נותן הנאשם את הדין – שוכנעתי כי לא ניתן להסתפק בהמלצת שירות המבחן, אך כי ניתן להסתפק בהטלת מאסר קצר לריצוי בדרך של עבודות שירות.
אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
חודש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
על אף שמדובר בעבירות אשר ביסודן מניע כלכלי, אני סבורה כי במקרה זה ניתן להימנע מהטלת קנס ולהסתפק בהטלת התחייבות משמעותית, וזאת לאור מצבו הכלכלי של הנאשם, כפי שהוצג, והעובדה כי השיב את הסכום שנגנב למעסיק, כפי שעולה מנ/1.
