גניבה חד פעמית ממעסיק

עם זאת, קבע בית הדין כי לא היה מדובר במעשה גניבה חד פעמי, אלא במעשים חוזרים ונשנים תוך תיכנון וניסיון להסוות את המעשים.

עוד צוין כי העובד טועה בהבנת נימוקי פסק הדין ואינו מבחין כי הפרת חובות האמון ותום הלב שלובות על פי הלכה במארג העדין של יחסי עובד מעסיק והופרו ברגל גסה יחד עם הוכחת גניבת כספי פדיון קופתו של המשיב.

...

בנסיבות אלה, כך לטענת העובד, ובהתחשב בסיכויי הערעור גבוהים, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

לאחר שנתתי דעתי לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, שוכנעתי כי לא הובאה הצדקה מספקת לעיכוב ביצועו של פסק הדין ולפיכך יש לדחות את הבקשה.

על פני הדברים, לא שוכנעתי כי סיכויי ערעור של העובד גבוהים באופן המצדיק בפני עצמו עיכוב ביצוע.

סוף דבר - משלא הובאה הצדקה מספקת לעיכוב ביצוע, הבקשה נדחית.

נהפוך הוא - אנו מקבלים כנכון את הסברו של כרמי, כאשר נישאל, למה לא הגיש תלונה במישטרה, וענה [עמ' 40, ש' 9]: "אולי תחשוב שאני ציני, אבל כמו שאם הבן שלי היה גונב ממני, לא הייתי מגיש תלונה במישטרה, ככה ראיתי את התובע באותו הרגע.". כאשר עובד נתפס בגניבה ממעסיקתו, אף אם מדובר בסכום שאינו עולה, במקרה הבודד בו הודה התובע, כדי עבירה פלילית של "גניבה בידי עובד" [שערכה צריך להיות יות מ-1,000 ₪, לפי הקבוע בסעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז-1977] - אין ספק, כי מדובר בעילה מוצדקת לסיום יחסי העבודה.

...

עובדות ועיקר טענות הצדדים לאחר ששמענו את הצדדים, חזרנו ועברנו על טענותיהם בתצהירים ובסיכומים, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, אנו קובעים עובדות רלוונטיות, כדלקמן: הנתבעת היא חברה בע"מ המפעילה נגריית עץ, החל משנת 1987 (להלן: הנגריה), ובעליה בתקופה הרלוונטית היו מר גבריאל רינג (להלן: גבי או רינג) ומר יונתן כרמי (להלן: יוני או כרמי).

בשל ההסכמה - אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע 310 ₪, כהשלמת רכיב "דמי הבראה"; זאת - בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום סיום יחסי העבודה - 27.1.14 - ועד יום התשלום המלא בפועל.

בנסיבות שהוכחו בפנינו מצאנו שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים חלקיים, בסך 18,000 ₪, נכון להיום.

שוכנענו, כי התשלום בחסר לתובע, ברכיב זה, מקורו בטעות כנה מצד הנתבעת, שבעליה סברו "בזמן אמת" שהתובע קיבל הפסקה ארוכה יותר מאשר זו שהוכחה בפנינו; משכך - לא פסקנו פיצויי הלנת שכר, בהקשר זה, ואת הסכום הנ"ל יש לשלם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מאמצע התקופה - 1.3.12 - ועד יום התשלום המלא בפועל.

בסופו של יום, והגם שכאמור עסקינן במעשה חד פעמי, הרי שגניבת סחורה בערך של כ-53,000 ₪, בידי עובד ממעסיקו, היא מעשה המחייב ענישה ממשית בצדו, חרף הנסיבות המקילות שנמנו לעיל.

...

אף בעניינו הוגש תסקיר חיובי, וחרף זאת נדחה הערעור ואושר מתחם הענישה.

במסגרת איזון זה, לקח בית הדין הארצי בחשבון, כנסיבות מקילות, את ערכם הנמוך של הטובין, את העובדה שהעובד הודה במעשה, ואת העובדה שככל הנראה דובר במעשה חד פעמי.

בעיניין קליניק שיווק, שכזכור עסק בניסיון גניבה חד-פעמי של טובין שערכם נמוך יחסית, נקבע כך: "לא יכול להיות ספק בדבר חומרת מעשה של גניבה עובד ממעבידו. יחסי עבודה הם יחסים קרובים בהם קיים משקע עמוק וחיוני של יחסי אמון בין עובד למעסיקו. עבודתו של עובד כרוכה, כימעט תמיד, בטיפול ברכוש של המעסיק וחובת הנאמנות הבסיסית שלו מחייבת לטפל ברכוש זה בזהירות ובהגינות ולא לשלוח בו יד. פגיעה מכוונת של עובד ברכוש מעבידו או גניבת רכוש זה מהוים הפרה יסודית של חוזה העבודה ומצדיקים פיטורים על אתר ושלילת פצויי פיטורים." (עניין קליניק שיווק, בסעיף 10 לפסק הדין).

...

לסיכום, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה הקטן בלבד, ועל התובע לשלם לנתבעת פיצוי בעד 45 משטחים שמכר ללא רשות הנתבעת, בסך של 225 ₪ (45 משטחים * 5 ₪).

סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד נדחות ברובן, כמפורט לעיל.

בהינתן כי התביעה העיקרית נדחתה ברובה, ובשים לב להכבדה היתרה שיצרה והפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪, והוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.

לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע המורה לנתבעת, חברת מ.א.ג. לפלסטיק בע"מ, להפסיק לייצר מיכל חד-פעמי מפלסטיק המשמש לאריזת מזון, ואשר לטענת התובעת הוא העתק של מיכל המיוצר והנמכר על ידיה תחת השם "בר". כמו כן מבקשת התובעת כי יינתן צו המורה לנתבעת למסור לבית המשפט ולתובעת דו"ח מאומת על כמות המוצרים המפרים אשר יוצרו ושווקו על ידי הנתבעת, וכן כל נתון אחר הדרוש לשם חישוב רווחי הנתבעת או נזקי התובעת.

היא מעסיקה במפעלה ברמת הגולן עשרות עובדים, היקף מחזורה השנתי הוא מליוני דולרים ולטענת מנהל המכירות שלה, אבו סאלח, היא מן החברות המובילות בישראל בתחום הפלסטיקה (סעיפים 6-7 לתצהירו).

במקרים יוצאי-דופן קיימת נכונות לראות בצורת המוצר עצמו, להבדיל מהחֹזי שלו, נושא לרכישת מוניטין לצורך העוולה של גניבת עין, ואף נושא למתן זכות סימן מסחרי, וזאת כאשר צורתו של המוצר ייחודית עד כדי כך שהציבור מזהה באמצעותה את מקור הסחורה (פסקה 6 לדברי כבוד השופטת נתניהו בעיניין פניציה, והאסמכתאות שם, וכך אף נפסק בעיניין אלפא לגבי סימן מסחרי תלת-מימדי המורכב מצורת המוצר, שהוא בעל אופי מבחין נרכש).

...

לסיכום כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה בעילה של גניבת עין, ומקבל את התביעה בעילה של עשיית עושר.

הבקשה למתן צו מניעה קבוע נגד הנתבעת נדחית, ואילו הבקשה לקבלת צו למתן חשבונות נגד הנתבעת מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט כוללות לשלב זה בסך 10,000 ש"ח, וכן שכ"ט עו"ד לשלב זה בסך 70,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.