אך הקביעה רלוואנטית בכל הנוגע לעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים בכלל, ובפרט בערך של הקנין, בשינויים המחוייבים –
"... אין צורך להכביר מלים על מפח הנפש של אדם היוצא מביתו ומגלה כי רכבו, רכוש יקר ובעל חשיבות רבה מכל בחינה, אינו עוד. לכך מצטרף הנזק הכלכלי במעגל רחב יותר, במונחי המשק. הרוצה להנות בזדון מעמל הזולת ולשלוח יד ברכוש שלא הוא צבר, ראוי לענישה מחמירה, לא כל שכן מי שקופת שרצים גדולה מאחוריו, לרבות בתחום זה עצמו".
באשר לפגיעה כתוצאה מהשמוש בכרטיס החיוב, אין לי אלא להפנות לקביעת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעפ"ג (מחוזי-ב"ש) 6412-09-20 בוחניק נ' מדינת ישראל (11.11.20) –
"כרטיסי החיוב הם אמצעי התשלום הנפוץ ביותר בישראל, המשמש לבצוע רוב התשלומים והעסקאות המסחריות. חלק ניכר מהפעולות בכרטיסים מתבצע מרחוק, דהיינו שלא במעמד בעל הכרטיס, באמצעות מסירת הפרטים באנטרנט, בדואר אלקטרוני או בטלפון. האפשרות לקיים מערכת כלכלית כזו מותנית באמון הציבור שהשימוש שייעשה בפרטים הנמסרים יהיה אך ורק למטרה לה נימסרו. ניצול זכות הגישה אל מאגרי מידע המכילים פרטי כרטיסי חיוב לבצוע מעשי מירמה וגניבה, מערער את אמון הציבור באמצעי התשלום ובספקי השרות, גורם נזקים לחברות האשראי ועוגמת נפש ללקוחות, ובסופו של דבר פוגע בכלי כלכלי מרכזי וגורם נזק לציבור".
בחינת מדיניות הענישה הנהוגה מלמדת על קשת רחבה של ענישה, כאשר סוג העונש ומשכו תלוי בהקף העיסקאות שבוצעו, תדירותן, שווי העיסקאות ושווי הרכוש שנגנב וכן בנסיבות נוספות.
...
אשר על כן, אתייחס במאוחד לאמות המידה ואבני הבוחן בהן התחשבתי בקביעת מתחמי העונש ההולמים, בהתאם לסעיף 40ג(א) ל-חוק העונשין:
מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי מביצוע העבירות נפגעו ערכים חברתיים הכוללים הגנה על הקניין, הגנה על הפרטיות והגנה על הבטחון האישי של הציבור.
מקובלת עלי טענת ב"כ הנאשם כי אין מקום להעמיד את הנאשם במרכז המתחמים, אך מנגד גם אין מקום להעמידו בתחתית המתחמים שנקבעו, בהעדר נסיבות מיוחדות.
מקובלת עלי גם טענת ב"כ הנאשם כי יש מקום להשית על הנאשם עונש כולל לכל האירועים, תוך חפיפה בין העונשים, אולם לא מצאתי מקום לחפיפה מלאה בין העונשים.
אשר על כן, תוך התחשבות במספר העבירות, תדירותן ובזיקה ביניהן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
7 חודשי מאסר בפועל.
