גניבה וקבלת דבר במרמה בנפרד או יחד

הנתבע הורשע ביחד עם בוגנים, בשני אישומים שעניינם, זיוף מסמכים הנחזים להיות תעודות זהות על שמם של צח כהן וערן לוי וזאת על מנת ששמשו לבצוע רכישות באמצעות כרטיסי אשראי מזויפים, בכוונה לקבל באמצעותם דבר וזאת בנסיבות מחמירות המתבטאות בכמות שימושים וסכומי הכסף; וכן, בהצמדה למכונת תשלום עבור כרטיסי קולנוע, חפץ שמסוגל להעתיק איפיונים מגנטיים של כרטיסי אשראי.

בכתב האישום המתוקן לא הואשם הנתבע בבצוע עבירת הונאה, גניבה או קבלת דבר במרמה ואין מקום לייחס לו את הנזק אשר נגרם לתובעת.

ס' 11 לפקודת הנזיקין קובע את אחריותם של המעוולים במשותף: "היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד". קיימים שלושה סוגים של מעוולים הגורמים אותו נזק: מעוולים הפועלים במשותף (קבוצה אחת או מכח אחריות שילוחית); מצב שכל מזיק פועל בנפרד וגורם לנזק מובחן; מצב שכל מעוול פועל בנפרד אך נגרם נזק אחד שאינו ניתן לחלוקה (עא 6894/15‏ משה זלצר נ' יעקב אבירם (‏7.9.2017)).

...

נקבע כי "אדם המשתף עצמו בהרפתקה, אשר הביאה בסופו של דבר לנזק, יחויב כשותף למעשה הנזיקין, אם בהצטרפו למבצע המעשה ידע לקראת מה הוא הולך" (ענין רינת, פסקה 9, ראה גם ענין ויינר).

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע בסך של 102,017.94 ₪ ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובחופף לפסה"ד כנגד בוגנים.

גזר הדין ניתן לאחר הליך גישור, שבסופו הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הוסכם כי התביעה תעתור להשית על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, כעונש עקרי, וההגנה תטען באופן "פתוח". לשלמות התמונה יצוין כי דינו של מי שהיה נאשם 2 בכתב האישום המתוקן נגזר ל-6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שרות, לצד קנס כספי בסך 3,000 ₪ - הכל בגין 8 עבירות של החזקת נכס חשוד כגנוב שבוצעו על ידו במסגרת 5 אישומים נפרדים.

הנאשם הורשע על פי הודאתו ב-2 עבירות גניבה; קבלת דבר במירמה; נסיון קבלת דבר במירמה; הונאה בכרטיס חיוב; ונסיון הונאה בכרטיס חיוב.

אישום 7 – ביום 10.3.16 שהה המתלונן (קטין יליד 2002) במיגרש כדורגל ברח' האלה ברעננה יחד עם חבריו.

...

לאחר ששקלתי את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, באתי לכלל מסקנה, כי יש לחרוג בעניינו של הנאשם ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום, בין היתר, נוכח השיקולים שלהלן – הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ונטל אחריות מלאה על ביצוע העבירות.

לאור האמור, אני מורה על הפקעת צו המבחן שהוטל על הנאשם במסגרת גזר הדין.

מאידך, יש להביא בחשבון שהעבירות הנוספות שביצע הנאשם אינן מתחום עבירות הרכוש; כתב האישום המתוקן ייחס לנאשם עבירה של נהיגה פוחזת ברכב, שהיסוד הנפשי בה הוא מסוג רשלנות "בלבד", וזאת בניגוד לכתב האישום המקורי שייחס לו עבירה חמורה בהרבה של חבלה חמורה תוך דריסה "במזיד" (מבלי להתעלם מחומרתה של העבירה הנוספת שעניינה אי הגשת עזרה לאחר תאונה, עבירה שהיסוד הנפשי בה מודעות מלאה); גם העונש שנגזר על הנאשם, 8 חודשי מאסר, הוא עונש חמור בהשוואה לעונשים שנגזרים על מורשעים בעבירות מעין אלה.

בנסיבות אלה, ותוך שאני לוקח בחשבון את ההודאה בכתב האישום המתוקן בתיקנו; נטילת האחריות הכנה; החסכון בזמן שיפוטי ובהעדת 70 עדי תביעה; תשלום פיצוי למתלוננים במלוא הנזק שנגרם להם (לרבות למתלוננים שהאישומים בעניינם נמחקו); שלושה חודשי מעצר בהם שהה הנאשם בתיקנו; כ-7 חודשי מעצר באיזוק אלקטרוני – אני קובע כי כמחצית העונש שיוטל על הנאשם בתיק זה יצטבר לעונש המאסר שהוא מרצה כיום וכמחצית העונש ירוצה בחופף לו. לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם 17 חודשי מאסר, מתוכם 9 חודשים במצטבר ו-8 חודשים בחופף לעונש המאסר שמרצה הנאשם כיום, וזאת בניכוי ימי מעצרו בתיק זה – 29.9.16-23.6.16.

בגין אישום זה, נגד הנאשם 1 הוגש כתב אישום לפי סעיפי החיקוק הבאים: קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, סעיף 415 לחוק העונשין, או לפי סעיף זה יחד עם סעיף 29(ג) לחוק זה. גניבה בידי מורשה, ריבוי עבירות לפי סעיף 393 לחוק העונשין או לפי סעיף זה יחד עם סעיף 29(ג) לחוק זה. איסור הלבנת הון, ריבוי עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, או לפי סעיף זה יחד עם סעיף 29(ג) לחוק העונשין.

ספירת המשקיעים כמכלול ולא לפי כל מסלול השקעה בנפרד כאמור, טענתו המרכזית של ברמלי לעניין האישומים השני והשלישי כפי שעולה מסיכומיו, היא שהמצב המשפטי בתקופה הרלוואנטית, בשנים 2014-2012, היה לא ברור ביחס להגדרתה של סידרה וספירת המשקיעים ביחד או לחוד, זאת עדין להכרעת בית המשפט העליון בסוגיה זו בעיניין קדם.

...

ב. אכיפה בררנית 189 סוף דבר 192 פתח דבר עניינה של הפרשה שלפניי, בהונאת משקיעים בהיקף משוער של כ-340 מיליון ש"ח. כתב האישום החמור שהוגש על-ידי המאשימה כולל ארבעה אישומים שונים, המבוססים על מסכת אירועים שונה במקצת, אולם כל אחד מהם מהווה לטענת המאשימה נדבך נוסף בהונאה רחבת היקף, שבוצעה באמצעות שורת חברות וחברות קשורות שפעלו כולן באמצעות הנאשמת 3, רוביקון ביזנס גרופ בע"מ (בפירוק) (להלן – רוביקון או החברה).

לעניין שאלת הפררוגטיבה העומדת לרשות המאשימה להעמיד לדין את עופר, עמד על כך בית המשפט העליון בעניין ורדי: "מקובלת עליי לחלוטין העמדה לפיה, הפעלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק, ובעיקר כאשר מדובר באכיפה מפלה ובררנית, לא תותנה, בהכרח, בקיומו של מניע פסול או בכוונת זדון. כפי שהובהר על ידי חברי, פסיקתו של בית משפט זה... מובילה למסקנה כי שערי הדוקטרינה יהיו פתוחים גם אם מדובר בהפליה פסולה בהעמדה לדין, שלא בכוונת זדון, אלא מתוך רשלנות או מחמת טעות שנפלה בשיקול הדעת של הרשות. עם זאת, מסכים אני כי הפעלת הדוקטרינה, במקרים בהם אין מדובר בכוונת זדון או בהחלטות שהתקבלו מתוך מניעים פסולים, תעשה רק במקרים חריגים שבהם עסקינן בהפליה משמעותית, הפוגעת בעקרונות של צדק והגינות משפטית." [ההדגשה אינה במקור – ח.כ.; רע"פ 1611/16 מדינת ישראל נ' ורדי, פס' 2 לפסק דינו של השופט שהם (31.10.2018)] בהתאם, נקבע לא אחת כי הגנה מן הצדק עשויה לקום מקום בו "המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית-המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כדבר שבשיגרה ובענייני דיומא סתם" [עניין יפת, 370].

רלוונטיים לעניין זה דבריי בעניין ת"פ (ת"א) 13643-04-14 מדינת ישראל נ' אדרי פסקה 355 (פורסם בנבו,22.12.2016): "מקובלת עלי עמדת הנאשמים כי אינם חייבים להראות שהרשות פעלה ממניעים פסולים וכי במקרים מתאים ניתן לבסס טענה לפגיעה בשוויון גם בלא שתידרש בהכרח הוכחה בדבר שיקול זר או הפליה מכוונת וזדונית מצד הרשות (ראו ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ, פסקה 23 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן (10.9.2013)), אך אין בכך לומר כי הרשות איננה רשאית לשקול שיקולים רלבנטיים כגון דיות ראיות, אינטרס הציבור בניהול ההליך וסיכויי הרשעה, בבואה להחליט אילו מהמעורבים בפרשה להעמיד לדין" [ההדגשה אינה במקור – ח.כ.].

עם זאת, עופר לא העלה את הטענה בעניין בביז'אייב במסגרת סיכומיו, ומשכך מתייתר הצורך בדיון ובהכרעה בה. סוף דבר לסיכום הדברים, אני מרשיע את הנאשמים בעבירות הבאות: הנאשם 1 בריבוי עבירות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393 לחוק העונשין.

המתלונן, שצפה במעשי הנאשם, ניגש למקום יחד עם אדם נוסף והם עכבו את הנאשם עד להגעת ניידת משטרתית.

2 עבירות גניבת רכב, 2 עבירות גניבה, קבלת דבר במירמה והפרעת שוטר מהשנים 2010-2011 בגינן נדון בתיק 39096-07-11 ביום 17.12.11 למאסר בפועל למשך 24 חודשים, 12 חודשי מע"ת למשך 3 שנים מיום שיחרורו בתנאי שיעבור עבירות רכוש, והפעלת מאסר מותנה.

מיתחם העונש ההולם: במקרה דנן, ועל אף העובדה שהמדובר בשני אירועים הדומים במהותם, הרי שככלל יש לקבוע מיתחם ענישה נפרד לכל אחד מכתבי -האישום, שכן המדובר במועדים שונים שחלפו ביניהם פרקי זמן ארוכים יחסית, ובנוסף, העבירות בוצעו כלפי מתלוננים שונים.

...

סבורני, כי בנסיבות מקרה זה, מעיד האירוע יותר מכל על מצוקה בה היה נתון הנאשם.

סבורני, כי מתחם העונש ההולם ביחס לתיק המקור הינו החל ממספר חודשי מאסר ועד 10 חודשים, ובתיק שצורף ממאסר קצר ועד מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו על דרך עבודות השירות.

מעשי הנתבע 1 לא רק מהוים הפרה של חובת האמון שהוא חב מכוח תפקידו ודיני השליחות, אלא גם מהוים עבירות פליליות חמורות של גניבה בידי עובד, גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במירמה, מירמה והפרת אמונים ועבירות נוספות.

עם זאת צוין כי פרטי המעילה שנטען כי ביצע אינם ידועים לתובעים עד תום, הוגשה תביעה לבית משפט השלום להורות לו למסור לתובעים את החומר החשבונאי שברשותו; וכי תוגש כנגדו תביעה כספית נפרדת.

בתביעה נטען כי הנתבעת "אחראית ביחד ולחוד עם הנתבע 1 להשבת כל הכספים שנלקחו ע"י הנתבע והועברו על ידו לתשלום הוצאות המחייה המשותפת וקיום משק הבית שלה ושל בעלה. אין ספק כי הנתבעת 2 ידעה מהו המקור הבלתי חוקי של הכספים, לא נימנעה לקבלם למרות הידיעה בדבר אי חוקיות מקורם, כאשר חלק מכספי ההונאה אף הועברו ישירות לחשבונה". הנתבעים טענו כי אין עילת תביעה כנגד הנתבעת וכי אף היא שורבבה לתביעה בניסיון לשוות לבית משפט זה סמכות עניינית.

...

עם זאת, אני סבורה כי יש להורות על עיכוב התביעה כנגדה עד לאחר תום בירור ההליך בבית הדין לעבודה.

סוף דבר התביעה תועבר לבית הדין לעבודה בתל אביב לצורך בירורה בכל הנוגע לנתבע 1.

בכל הקשור לתביעה כנגד הנתבעת 2, אני מורה על עיכוב ההליכים.