גניבה בידי עורך דין עונש חמור או קל

יפים לכאן הדברים שנאמרו בע"פ 7090/06 פרידמן נגד מדינת ישראל (2007): "המערער מעל באמונם של לקוחות אשר שכרו את שירותיו כעורך דין, ובאחדים מהמקרים תוצאות מעשיו גרמו לאותם לקוחות תמימים נזקים קשים אולם, לא רק את שמו הכתים המערער אלא גם את שמו הטוב של ציבור שלם העושה מלאכתו נאמנה, הואיל ונשמת אפו של מיקצוע עריכת הדין הוא האמון שהציבור נותן בו, והתנהגות מן הסוג בה חטא המערער, עלולה לערער אמון זה מן היסוד" וכן הדברים שנאמרו בעל"ע 1/88 הוועד המחוזי של לישכת עורכי הדין בישראל נ' פלוני, פ"ד מב (4) 477 שם נאמר כדלקמן: "אמון מלא בין עורך-דין ללקוחו הוא נשמת אפו של מיקצוע עריכת הדין, וקשה להעלות על הדעת, כיצד ניתן לקיים יחסי עורך-דין ולקוח בלעדיהם. עורכי הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. עורך-דין שסרח במישור זה איננו פוגע רק בלקוחו, ומשנתפס, בו עצמה, אלא פוגע בתדמיתו של מחנה עורכי הדין כולו. מזה מתחייב עונש חמור ומרתיע לכל עורך-דין שנתפס בקלקלתו. מאידך גיסא, עונש קל מדי מחטיא את מטרתו, ולא רק שאינו מרתיע עבריינים בכוח אלא אף משמש להם גורם מעודד". שני אישומים המהוים שני אירועים שונים: בהתאם להוראות סעיף 40יג (א) לחוק העונשין ושמדובר בשני אישומים, המהוים שני אירועים נפרדים ומובחנים זה מזה, הן במקום ובזמן, יש לקבוע מיתחם עונש הולם, לכל אישום בנפרד, על רקע נסיבות ביצוע העבירות.

מדיניות הענישה הנוהגת: בעבירות של גניבה בידי מורשה ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות: רע"פ 6190/08 צברי נגד מדינת ישראל (2009) – העובדות: המערער, בעבר בעל רישיון לעריכת דין, אשר ייצג את המתלונן בתביעה אזרחית.

בנסיבות העניין, נוכח החומרה של המעשים, הזיקה ההדוקה בין הגניבה והזיוף לשיבוש, אופי העבירות, ויתר הנסיבות המעידות על דרגת אשם גבוהה שהפגין הנאשם, לרבות התיכנון שקדם למעשיו, התחכום, השיטתיות, והתעוזה שהפגין הנאשם בבצוע המעשים, הפוגעים קשה באמון הציבור בעורכי דין, מן הראוי ליצבור את העונשים, זה על גבי זה. אשר לאופן ריצוי המאסר, מאחר ומדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, ירוצה המאסר בעבודות שירות, לפי חוות דעת הממונה, המונחת בפני בית המשפט.

...

מתחם העונש ההולם: לאור הנסיבות המפורטות לעיל, מידת האשם שהפגין הנאשם, והפגיעה בערך המוגן, ודרגת הפגיעה בו, הנני קובע את מתחם העונש ההולם כדלקמן: בגין האישום הראשון - נע בין 3 חודשים לשנה מאסר בפועל, ובגין האישום השני - בין מאסר על תנאי ל-7 חודשי מאסר בפועל.

עיון בכתבי הקובלנה שצורפו לגיליון הרישום המשמעתי, מלמד כי מדובר על התנהלות בעייתית של הנאשם, במהלך שנותיו כעו"ד. אין בידי לקבל את טענותיו של הנאשם, מדובר במי שפעל באופן מודע, מתוכנן ושיטתי, לביצוע עבירות, ונטל חלק מרכזי ללא התערבות של אף אדם אחר בביצוע המעשים המיוחסים לו. מעשים אלה, אינם עומדים בחלל הריק, שכן, עברו המשמעתי של הנאשם מלמד על התנהלות בעייתית בלשון המעטה, בכל הנוגע לעיסוקו כעו"ד בכלל, ולשליחת יד בכספי לקוחות בפרט.

לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין, וטענות הצדדים, נחה דעתי כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות ב"בפעילי החסד", רח' המלאכה 18, כרמיאל.

בית המשפט דחה את בקשתה והורה על שמיעת העירעור לגופו, בציינו: "כפי שניתן להתרשם מהפרוטוקול בהמשך הדרך, המערערת טענה בפה מלא, היתה בקיאה בחומר העובדתי ויומה בבית המשפט ניתן לה במלואו" בית המשפט גם דחה את ערעורה של המערערת על גזר הדין וקבע כי תקופת המאסר היא מידתית וראויה וכי עבירה של גניבה בידי מורשה, במיוחד כשהדבר נעשה על ידי עורך דין, מחייבת הטלת עונש מאסר וכי לצד הנזק הקונקרטי למתלוננת גלום נזק לציבור עורכי הדין שעניינו פגיעה בשמם הטוב בשל מעשים כדוגמת מעשי המערערת.

מעבר לכך, לא הוצגו מצב כלכלי חמור או נסיבות אישיות קיצוניות המצדיקות היתחשבות מצד בית הדין ואותן נסיבות שצוינו אינן מצדיקות היתחשבות בעונש.

העונש שנגזר בנסיבות העניין על המערערת אמנם איננו קל אך גם איננו חריג לחומרה ולא הוצבע על כל סיבה ממשית להתערב בו. ראו והשוו: בר"ש 5279/15 נפתלי ורצברגר נ' ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין (2015).

...

בפסק הדין, נדחה ערעורה של המערערת על החלטתו של בית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז תל-אביב מרכז (להלן: "ביה"ד המחוזי") בתיק בד"מ פ66/15 (עו"ד צבי ואתורי, אב"ד; עו"ד טל קדש, חב"ד; עו"ד דורון קילשטיין, חב"ד), להטיל על המערערת עונש מכח סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: "חוק הלשכה" ו/או "החוק").

בניגוד לערכאות המשמעת, סבורני כי בהתחשב בנסיבות הכוללות של המקרה, היה מקום להתחשב במחצית תקופת ההשעיה הזמנית, כלומר בשישה חודשים מתוך התקופה הכוללת.

לפיכך, ומבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי במקרה הנדון שוכנעתי שאין המדובר בפגם אשר היה בו להצדיק את ביטול ההליכים לפני ערכאות המשמעת.

סוף דבר: התוצאה היא כאמור בפסקה 34 לעיל.

הודאת הנאשם באה על רקע הסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום והוסכם על הפניית הנאשם לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר בעיניינו, ללא הסכמה עונשית.

לאחר קביעת המיתחם יש להחליט אם ראוי לסטות ממנו, לקולה או לחומרה, שאחרת ייגזר העונש בגדרי המיתחם שנקבע.

ראו: "בעבירות בהן הורשעה המבקשת נודעת חשיבות רבה לביסוס הרתעה, באשר הן קלות באופן יחסי לבצוע, עקב ניצול יחסי האמון עליהן מושתתת מערכת היחסים בין עובד למעבידו. כמו כן, עבירות אלו פוגעות לא רק במעביד המסוים שנפל קורבן לגניבה בידי עובדו, אלא ביחסי עובד-מעביד בכלל." (רע"פ 407/09 יאיר נגד מדינת ישראל (5.3.2009) איננו מחדשים מאום אם נאמר שעבירה של גניבה ממעביד היא עבירה בעלת חומרה מיוחדת בצדה, כפי שציינה גם התביעה.

נקבע, כי הגם שראוי שמדיניות הענישה בעבירות של גניבה בידי עובד ראוי שתכלול רכיב של מאסר בפועל, לצורך הרתעה, אין לשכוח כי במקרה של אנשים נורמאטיביים, עצם חשיפת העבירה, הפיטורים ואות הקלון המוטבע בהם, מהוים גורמים מרתיעים כשלעצמם.

...

חרף סיכויי השיקום, לא תמיד יגיע בית המשפט למסקנה כי ניתן להימנע מעונש מאסר בכליאה ולעיתים חומרת העבירה תחייב ענישה חמורה.

מסקנה זו מתחדדת גם לאור ההכרה ההולכת וגוברת בדבר ההשפעות השליליות של עונש מאסר בכליאה, לרבות הטמעת ערכים עברייניים (אפקט קרימינוגני).

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים.

יפים הדברים שנאמרו בעיניין זה בת"פ (מחוזי-חיפה) 45685-01-12 מדינת ישראל נ' גסאר, ניתן ביום 31/12/13, מתוך אתר "נט המשפט": "כחומרת מעשי המירמה, כך גם חומרת הפגיעה ביחסי האמון שבין עו"ד ללקוחו. משחר לימודיו מחונך עורך הדין לכללי אתיקה, שלא לדבר על כיבוד החוק. במקרה הנידון, נרמסו ברגל גסה מושכלות בסיסיים ויסודיים שביחסי הנאמנות והאמון, החייבים לשרור בין עו"ד ללקוחו. על כגון דא, נאמר ע"י ביהמ"ש העליון:

המתלוננים הפקידו בידי הנאשם כספים – אותם חסכו, יש לשער, בעמל רב – בידיעה ברורה שמדובר בעורך דין אשר מעצם תפקידו ניתן לתת בו אמון מלא, ואשר חזקה עליו כי הוא פועל בדרך ההולמת את מקצועו.

לאלה יש להוסיף את הנסיבות שהביאו אותו לבצע את העבירות, ואשר בסופו של יום לא הותירו את הרושם כי נעשו בשל בצע כסף גרידא או בשל הרצון להשיג "כסף קל", כי אם בשל הסתבכות עסקית – שהגם שמאליו מובן כי אינה מצדיקה בשום דרך ואופן ביצוע עבירות תוך פגיעה בוטה באחרים – אינה מגיעה כדי היתנהלות שמקורה בנוכלות לשם הנוכלות.

אשר להחמרה בעונש הובהר כי: "אנו אומרים בפה מלא כי גם ענישה זו מוכתבת במידה לא מבוטלת על ידי העובדה שאנו ערכאת ערעור שאינה נוהגת למצות את הדין עם משיבים"; עפ"ג (מחוזי-באר שבע) 25122-02-13 אביטל נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 3/7/13, פורסם ב"נבו", שם דובר בעורך דין שגנב מבני זוג קנדיים שבקשו לרכוש דירה בישראל סך כולל של 360,000 ₪ ואשר מעל בכספים בשל הסתבכות עסקית וחובות לצד שלישי.

...

בשקלול מכלול השיקולים אני סבור כי עניינו של הנאשם מצוי ברף האמצעי של המתחם – ובין היתר בשל סכומי הגניבה וריבוי העבירות מחד, והעדר נסיבות מחמירות נוספות, המאמצים לתיקון המעוות, וכלל הנסיבות האישיות מאידך – וכי ענישה משמעותית בפועל, בצירוף ענישה עתידית מרתיעה ורכיב כספי מסוים, תביא לאיזון נכון וראוי.

על כן אני מורה כי הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר אשר הוטל עליו כמפורט לעיל ביום 23/4/14 בשעה 08:00 בבית המעצר קישון כשהוא מצויד בתעודת זהות.

באשר לחלקה השני של הבקשה, להקל בתנאי השחרור בערובה, בקשה זו נדחית.

טיעוני ב"כ הנאשם ב"כ הנאשם טען כי לא ראוי להחמיר עם הנאשם אשר הודה במיוחס לו והשיב את הכספים עוד לפני הגשת כתב האישום, ובהתאם הוא ביקש לבטל את הרשעתו של הנאשם ולהטיל עליו צו מבחן, או לחילופין למקם עונשו בצד הנמוך במיתחם העונש המתחיל ממאסר על תנאי ושל"צ. ב"כ הנאשם טען כי היו מקרים בהם בית המשפט נימנע מהרשעה בעבירת גניבה ממעביד, והתייחס בעיניין זה בעיקר לשיקול הפגיעה בשיקום ולנזק שייגרם לנאשם, צויין שהנאשם לומד משפטים, ולכן יינזק מהותית מהרשעה בדין, ובפועל יימנעו סכוייו למצוא מקום היתמחות ולעסוק בעריכת דין לאחר סיום לימודיו, עקב הכורח להצהיר בדבר הרשעות פליליות.

ראוי להזכיר כי הנאשם מצוי בחדלות פרעון, עקב הסתבכותו הכלכלית, ולפיכך גם בשל נתון זה אין הוא יכול בהווה להיות חבר בלישכת עורכי הדין (סעיף 48(3) לחוק לישכת עורכי הדין – תשכ"א – 1961).

נקבע, כי מדיניות הענישה בעבירות של גניבה בידי עובד ראוי שתכלול רכיב של מאסר בפועל, לאור חומרתן, קלות וזמינות הבצוע, וההפרה החמורה של האמון הגלומה בהן, אך בהיתחשב בשיקולים משמעותיים לקולא, ובהם הסכם לאיחוי פגיעות בין המשיבים ובין המעסיק והחזרת רוב הגניבה, ערעור המדינה על קולת העונש נדחה.

...

שוכנעתי כי יש לתת משקל לנסיבותיו האישיות של הנאשם שהוזכרו לעיל, ולהימנע מגזירת עונש של מאסר בבית הסוהר.

שוכנעתי כי אינטרס ההרתעה כלפי היחיד יבוא במקרה זה על סיפוקו בגזירת ענישה המערבת אלמנט עונשי ואלמנט שיקומי.

לאור כל האמור אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: א. חמישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.