גניבה בידי עובד: מנהל סניף זול טוב גנב מוצרים ושכר עבודה

רקע עובדתי הנתבעת מפעילה רשת מרכולים לשיווק מוצרי מזון בשם המסחר "זול טוב". התובע עלה לישראל מצרפת בשנת 1993.

בהתאם לכך, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה עבודתו של התובע תסתיים לאלתר ללא תשלום פצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת, והתובע הסכים כי משכורתו בגין חודש יוני 2019 לא תשולם לו לכסוי חלק מיזערי של גנבותיו מהחברה, תוך וויתור מלא על מלוא טענותיו ותביעותיו כנגד החברה, וכן התחייב התובע לשלם לחברה סך 30,000 ₪ לכסוי חלק מחובותיו בגין מעשי הגניבה.

הנתבעת ניאותה לבקשת התובע לפרוס את תשלום הסכום לתשלומים, והתובע חתם על כתב הויתור, לאחר שהות של כשעתיים במשרדו של עו"ד סגל, במהלכן יצא וניכנס מהמשרד, ולאחר שהתייעץ ארוכות טלפונית עם גורמים שונים מטעמו "ולאחר שב"כ הבהיר לו היטב את משמעות והשלכות חתימתו על כתב הויתור". החברה הסכימה לוותר על הפצוי הריאלי שהגיע לה עקב מעשי הגניבה, לאור התנצלותו הכנה ותחנוניו הרבים לאורך הפגישה כי אין בידו לשלם מעבר לסכום זה, ולמחרת הגיע התובע ומסר לו חמש המחאות על סך 6,000 ₪ כל אחת (בחקירתו הנגדית העיד מר שלום כי במעמד מסירת ההמחאות התובע ביקש ממר שלום מחילה).

מר ישראל מזרחי העיד שהוא משמש כמנהל התפעול הכללי של הנתבעת, כי בתחילת שנת 2019 פנו אליו עובדים של החברה דיווחו לו שהתובע גונב מהחנות ויוצא ממנה מוקדם מהרגיל ומחתימים לו שעות נוספות כאילו הוא עובד כרגיל.

בית הדין ער לטענת התובע לפיה קיימת סתירה בין עדות מר שלום בדבר התוודות של התובע במפגש ליד האופנוע, לבין גירסתו של עו"ד סגל לפיה התובע היתכחש תחילה לטענת הגניבה והתוודה רק לאחר שנאמר לו כי בידי הנתבעת ראיות משכנעות להוכחת הגניבה, אלא שלדעת בית הדין אין מדובר בסתירה, ואפשר, על רקע סערת הרגשות שבה התובע היה נתון, מן הסתם, לאחר שנתפס בגניבה מהחנות, שהתובע התוודה על גניבת המוצרים שנטל ביום 20.6.19 ליד אופנועו, ולאחר מכן, במשרדו של עו"ד סגל, ניסה להיתכחש לכך.

גם לו היה במסמך זה ערך ראייתי לצורך קביעת הקפי חוסרים בסניפים של התובעת שכנגד בתקופות הנקובות בו, אין בסיס למסקנה שיש לייחס את כלל החוסרים האמורים למעשי גניבה של התובע.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: שכר חודש יוני 2019 בסך 10,959 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.19 עד לתשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גניבה בידי עובד, עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין – התשל"ז. על פי המתואר בכתב האישום, בשנים 2016-2019 שימש הנאשם בתפקידי ניהול בשלושה סניפים שונים של רשת המרכולים "זול טוב". כאשר בתפקידו האחרון שמש כמנהל בסניף הרשת ברחוב ניקנור.

במהלך עבודתו, כך על פי הנטען, גנב הנאשם ממעבידו מוצרים שהיו בסניף בו עבד, כאשר לא שילם כלל עבור מוצרים שונים או העביר אותם במחיר הנמוך ממחירם האמתי.

עדותו של ליאור בעדותו הראשית מסר ליאור "...וגם גונב שעות עבודה. המשכורת שלו הייתה בנויה משעות עבודה וגם הוא לא היה מחתים שעות הוא היה יוצא יותר מוקדם ואומר לעובדים שלו להחתים..." (פרו' מיום 03.10.21 עמ' 8 ש' 10-12) וכך גם "...בנוסף לזה הוא גנב שעות עבודה...בחלק מהפעמים שזה באופן שיטתי הוא היה יוצא לבית ב 12 והיה אומר לקופאית תחתימי לי או לקופאי, מי שהיה בחנות, תחתימו לי יציאה. אז היה גניבה גם של שעות..." (פרו' מיום 03.10.21 עמ' 9 ש' 18-22).

...

בנסיבות אלו אני סבור כי התעורר ספק ממנו זכאי הנאשם ליהנות.

המאשימה לא הציגה מסמכים שיש בהם כדי לסתור את טענותיו ועל כן אני סבור כי אין ראיות לעבירה זו. בכל הנוגע לפרק החתמת שעון הנוכחות וגניבת שעות העבודה, אף בעניין זה צוינו לעיל הקשיים הראייתיים, ולסוגיה זו אף אין תמיכה במסמך ההודאה בכתב.

לפיכך אני סבור כי אף בנושא זה התעורר ספק ממנו הנאשם זכאי ליהנות.

הנאשם זוכה מעבירות של איסור הלבנת הון וגניבה בידי מנהל.

בהתאם לסיכום בין נציגי ישיבת מיר לנאשם ועובדי עמותה מטעמו, בכל מכירת בשר לאברכים, העבירו נציגי הישיבה לעמותה סכום כסף המגיע לכדי כ-90% מעלות מוצרי הבשר.

במקרה שהיתה תקלה, הם חיפשו בעל מיקצוע זול, כדי שיישאר כמה שיותר כסף עבור הנזקקים.

במשך שנים רבות הנאשם עבד 24 שעות ביממה בהיתנדבות מבלי לקבל משכורת, והוא אף נתן לעמותה הלוואות בשווי של מאות אלפי שקלים שלא קיבל חזרה.

בין השנים 1999-1993, ביצע המערער, פקיד בנק בכיר לשעבר, כ-200 פעולות משיכת כספים מחשבונות בסניף הבנק בו עבד, ללא הסכמת הבעלים או ידיעתם, בסכום של כ-4.7 מיליון דולר.

המערער הורשע על פי הודאתו, בסדרה ארוכה של עבירות: גניבה בידי מורשה; רישום כוזב במסמכי תאגיד; מירמה והפרת אמונים בתאגיד; זיוף בנסיבות מחמירות; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות; גניבה בידי עובד; ושימוש במסמך מזויף.

לגבי עבירת מירמה והפרת אמונים בתאגיד, בע"פ 6790/18 משה טטרו נ' מדינת ישראל (29.07.2020)‏‏ נקבע כי "בעבירה של מירמה והפרת אמונים כלפי הציבור, הערכים המוגנים הם אמון הציבור, טוהר המידות של עובדי הציבור, והאנטרס הצבורי. ואילו בעבירה של מירמה והפרת אמונים בתאגיד, הערכים המוגנים הם הבטחת תיפקודם הנאות של מינהלי התאגיד, העדפתו של האנטרס התאגידי על פני האנטרס האישי של המנהלים, מניעת שחיתות בקרב מנהלים, ביסוס אמון בעלי המניות במנהלים והגנה על התאגיד מפני מעילה באמון זה". אשר לנסיבות הקשורות בעבירה – הנאשם ניצל את טוב לבם ואת האמון שנתנו בו התורמים, שבקשו לתרום לטובת נזקקים – קשישים וניצולי שואה מיעוטי יכולת.

...

כמו כן, הונה הנאשם עמותות ומשרדי ממשלה, אשר הקצו לו כספים על אף שלא עמד במטרות שהציבו לו. מעשיו של הנאשם פגעו באמון העומד בבסיס עולם גיוס התרומות, אשר בסופו של דבר מטרתו להיטיב עם נזקקים.

בהתחשב במכלול השיקולים כמפורט לעיל, לאור מהות העבירות ונסיבותיהן, אני קובעת את מתחם הענישה לחלקן הראשון של העבירות בין שנתיים וחצי לחמש שנות מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים, ולחלקן השני של העבירות בין שנה וחצי לשלוש שנות מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

נוכח האמור לעיל אני דנה את הנאשם כמפורט להלן: מאסר בפועל למשך שנתיים וחצי.