גניבה בידי מורשה: עורך דין מואשם בגניבת כספי לקוח

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"פ 1787-11-20 מדינת ישראל נ' נבו בפני כבוד השופט עלאא מסארוה בעיניין: מאשימה: מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד תום קובצ'י הנאשם: אורי נבו ע"י ב"כ עוה"ד טלי חזום גזר דין

ע"פ 5809/19 תמר בן אלי נגד מדינת ישראל (2020), דובר על עורכת דין שהורשעה בגניבה על ידי מורשה, במסגרת ארבעה אישומים, ששמשה כאפוטרופסית על חיסויים וגנבה כספים השייכים להם במספר רב של הזדמנויות, בסך של 553,000 ₪.

בת"פ (מחוזי ת"א) 37190-09-16 מדינת ישראל נגד לביא (2019), דובר על עורכת דין שהורשעה בגניבה של 4.21 מיליון ₪ מכספי לקוחותיה שהופקדו בידיה בנאמנות, זאת לצד עבירות מס בכך שהשמיטה את הכספים שגנבה מדוחות המס שהגישה.

...

כתב האישום הוגש בשנת 2020, לאחר עיכוב נוסף כדי לאפשר לנאשם שימוע לאחר שנקט בסחבת גם בעניין זה. סבורני שיש להתייחס בהבנה מסוימת לניסיונות המתלוננים לפעול אל מול הנאשם להשבת כספם, טרם הגשת התלונה למשטרה.

בחירתו של הנאשם שלא להעיד, כמו החלטתו שלא לזמן עדי הגנה מטעמו, לוותה באמתלות שונות, בדמות טענה בלתי מבוססת להעדר כשירות או כשל בייצוג, ואלו אינן אלא טענות סרק ולכן דינן להידחות מכל וכל.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 21 חודשים.

בהסכמים נקבעו תפקידיו של עורך הדין, חובותיו וזכויותיו, התחייבויות רשות המיסים, נקבעה איבחנה בין הוצאות אשר יחולו על רשות המיסים והוצאות אשר יחולו על עורך הדין, נקבע מנגנון שכר הטירחה לעורך הדין כשיעור מהכספים המתקבלים מפעולות מימוש הנכסים וכן הסדרי תשלום שכר טירחה במקרים בהם מסתיים הטיפול בפשרה, שאין עימה מימוש נכסים.

בסופו של יום, מדובר בסיפור מעשה של עורך-דין בעל יכולות מקצועיות מצויינות בתחומים בהם עסק, אשר ככל הנראה ניצל את חוסר הפיקוח המספק ברשות המיסים והצליח לגנוב כספים במשך שנים בהם שימש ככונס נכסים של רשות המסים.

גם אם בשלב מאוחר יותר המציע פתח בהליך משפטי נגד הנאשם ולא נגד אביטל, הלקוח – הרי שאין בכך כדי לשנות את הזכויות בערבות הבנקאית, כאשר כספי החילוט מהוים "כספי לקוח". טענתו של הנאשם כאילו המדובר בכספים השייכים לו, כפי שהעיד וכפי שלגישתו עולה מהמסמכים המשפטיים (לרבות מפסק-הדין של כב' השופטת גלר-אהרוני בהמרצת הפתיחה), לו היתה מתקבלת כאמינה, אכן יש בכוחה כדי להעלות ספק בקיומו של היסוד הנפשי הנידרש לבצוע עבירת הגניבה.

בסיכומים, עותר ב"כ המאשימה להאשים את הנאשם בהעלמת כל סכומי הכסף שנטען כי גנב ממיטל, לרבות סך של 157,373 מכספי קרן החסויים וכספי הביטוח בסך 127,969 ₪ [להלן: "הכספים הנוספים"].

באישום 3, אני מרשיעה את הנאשם בבצוע עבירה נוספת של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 383(א)(2) + 393(2) לחוק העונשין בכך, שבעת שהנאשם שימש מנהל עיזבון, שלח ידו בגניבת כספי תקבולי מכירת הדירה באילת על סך של 106,083 ₪, אותם נימנע מלהעביר ליורשי המנוח צבי קלינגר ז"ל, והכל כפי שפורט בהרחבה בתאור האישום השלישי.

...

באישום 3, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה נוספת של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 383(א)(2) + 393(2) לחוק העונשין בכך, שבעת שהנאשם שימש מנהל עזבון, שלח ידו בגניבת כספי תקבולי מכירת הדירה באילת על סך של 106,083 ₪, אותם נמנע מלהעביר ליורשי המנוח צבי קלינגר ז"ל, והכל כפי שפורט בהרחבה בתיאור האישום השלישי.

באישום 4, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 383(א)(2) + 393(3) לחוק העונשין בכך, שבעת ששימש כבא-כוחו של בעל נכס – מר משה אביטל, נטל לעצמו שלא כדין כספי ערבות בסך 395,000 ₪, והכל כפי שפורט בהרחבה בתיאור האישום הרביעי.

באישום 5, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע ריבוי עבירות של השמטה מתוך דו"ח על-פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודה וכן ריבוי עבירות של מרמה ערמה או תחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה, בסך כולל של 8,614,104 ₪.

ב-רע"פ 6190/08 צברי נ' מדינת ישראל (מיום 5.1.09) הורשע הנאשם, שם, עורך דין במקצועו, בעבירות של גניבה בידי מורשה ונדון ל-12 חודשי מאסר בפועל, ואילו המשיב הורשע בניסיון לקבל דבר במירמה ונסיבותיו של הנאשם בעיניין צברי הנ"ל, חמורות (לפי קביעת בית משפט קמא) מאלה של המשיב.

עוד טוענת המדינה, שסעיף 40ב של החוק מדגיש, כי העקרון הראשי והמנחה בענישה הנו שתתקיים הלימה של חומרת מעשי העבירה ואשמו של הנאשם לבין מידת העונש שיוטל עליו, ומתחם ההלימה ייקבע לפי הערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, מידת הפגיעה ומדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים.

ב"כ המדינה הפניתה את בית משפט קמא בטיעונה שבכתב לשמונה פסקי דין העוסקים בעורכי דין שמעלו בכספי לקוחותיהם כשהענישה בפסקי דין אלה נעה בין 12 חודשי מאסר בפועל ועד תשע שנות מאסר בפועל, ולטעמה של המדינה מיתחם הענישה הראוי בעניינינו נע בין שלוש שנות מאסר ועד חמש שנות מאסר.

...

אנו מקבלים את ערעור המדינה בכל הנוגע לשיעורו של הקנס שהוטל על המשיב ומטילים על המשיב קנס בסכום של 50,000 ₪ או 300 ימי מאסר תמורתו חלף הקנס שהטיל בית משפט קמא.

המשיב ישלם את הקנס שהטלנו עליו ב-25 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 2,000 ₪ כל אחד, וזאת החל מתאריך 1.3.2018 וכך הלאה באחד לכל חודש שלאחריו.

אנו מורים בזאת לב"כ המדינה להמציא את העתק פסק דיננו לעיון לשכת עורכי הדין.

אולם, הנאשם לא הועמד לדין בשל עובדות של נטילה של כספי לקוחות לכיסו; הנאשם לא הואשם ולא הורשע בשל נטילה של כספי לקוחות לשימושו האישי או לצרכיו הפרטיים; אין בעובדות בהן הורשע הנאשם נטילת כספים לשימושו האישי; הנאשם לא רכש דירות, לא פתח חשבונות, לא חילק לחברים, לא רכש חפצי חן ולא אבני יוקרה.

המעשים אותם ביצע הנאשם בכל הנוגע לעבירת גניבה בידי מורשה – בה הורשע בריבוי עבירות, כוללים הצגת מצגי שוא שיקריים, למאות לקוחות, בדבר הפרדת כספי השקיעים מכספי החברה; תשואות עבר של החברה; הגבלת סיכון ההשקעה; העדר ניגוד עניינים; וקיומו של מנגנון פקוח ובקרה.

המשקיעים הוטעו לחשוב כי כספי הלקוחות ינוהלו בנפרד מכספי החברה וישמשו למסחר בלבד; כי יוטרייד הניבה ללקוחותיה בעבר תשואות חיוביות בנות עשרות אחוזים; כי ניתן להגביל את הסיכון הכרוך בפעילות המסחר של יוטרייד; כי בין יוטרייד לבין ציבור הלקוחות לא מיתקיים ניגוד עניינים; וכי פעילותה של יוטרייד מפוקחת, הן על-ידי רגולטור והן על-ידי רואה חשבון ועורך דין חצוניים.

...

ודוק, נקבע לא אחת כי הבעת חרטה ואמפתיה לנפגעי העבירה יכולה להצביע על סיכוי לשיקום, וכי "שילוב בין שינוי מהותי בהתייחסות הרגשית לאירוע העבירה המתבטא בנטילת אחריות, כפרה והבעת אמפתיה לנפגעי העבירה לבין אינדיקציות אובייקטיביות לקיומו של תהליך שיקומי-טיפולי מוצלח וחזרה לדרך הישר, עשוי להצביע על "סיכוי של ממש לשיקום" כלשונו של סעיף 40ד(א)" [ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל, פסקה 25 (18.04.2018)]. בענייננו, התרשמתי כי חל שינוי עמוק בהתייחסותו הרגשית של הנאשם לאירוע העבירה במהלך ההליך – וסבורני כי יש ליתן משקל ראוי לתהליך זה.

סוף דבר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 48 חודשים בגין האירוע הראשון (האישום הראשון והשני).

בהינתן כל אלו, הגעתי למסקנה, ולא בלב קל, כי הטלת עונש מאסר נוסף הינה תוצאה מחמירה עם הנאשם, וסבורני כי ראוי שרכיב המאסר בפועל שהושת על המערער בגין האישום השלישי, הרביעי והחמישי ירוצה בחופף למאסר בפועל שהושת עליו בגין האישום הראשון והשני.

בעפ"ג (י-ם) 36108-10-19 גילה נפתלין נ' מדינת ישראל (2.8.20) - הנאשמת, עורכת דין במקצועה ואם ל-7 ילדים, הורשעה ב-4 אישומים בבצוע עבירות של זיוף מיסמך, בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, וכן 2 עבירות של שבועת שקר ו-3 עבירות של גניבה בידי מורשה.

בעפ"ג (י-ם) 53090-11-18  מדינת ישראל נ' מרדכי יהושע קרויזר (14.2.19) – עורך דין שהורשע בשישה אישומים, בבצוע עבירות של גניבה וניסיון גניבה של כספים שהוחזקו על ידו בנאמנות, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף וניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, הוצאת שיק ללא כסוי וכן בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

לכן, הטענה שלא נגרם נזק כספי ו/או שהנאשם לא הפיק כל רווח כספי או כלכלי כזה או אחר, נלקחת בחשבון, אך היא אינה חזות כל. מיתחם העונש ההולם (סעיף 40ג (ב) לחוק העונשין): בהנתן מכלול הנסיבות, הפגיעה בערכים המוגנים, מידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהם חוטאים עורכי דין המרמים את לקוחותיהם או את הרשויות, חוטאים למקצוע עריכת הדין ולחובתם כאנשי חוק, נסיבות ביצוע העבירה המעידות על רמת אשם גבוהה למדי, מיתחם העונש ההולם נע בנדוננו, בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית של מאסר מותנה, קנס ופצוי למתלוננים.

...

הדין הוא כי במקרים כאלה, נסיבותיו האישיות של הנאשם נדחות מפני האינטרס הציבורי המחייב מתן משקל בכורה לשיקול הגמול.

עוד אפנה בעניין זה, לדברים שאמר בית המשפט העליון ברע"פ 1096/09 מילשטיין נ' מדינת ישראל, שם דובר בעו"ד אשר רימה את לקוחותיו, ועל אף מצבו הרפואי, עונשו הוחמר מ-30 חודשי מאסר ל-45 חודשי מאסר והדברים שנאמרו שם יפים גם לענייננו, וכך אמר בית המשפט העליון (הדגשה שלי – ש.ב.): "...מקצוע עריכת הדין מושתת על האמון שנותן הלקוח בבא כוחו, במעשיו של המבקש, יש כדי לערער אמון זה ולהכתים ציבור גדול של עורכי דין, העושים את מלאכתם נאמנה, לאור כל האמור דין נסיבותיו האישיות של המבקש, לסגת מפני חומרת מעשיו, ומפני האינטרס הציבורי, המחייב ענישה מחמירה במקרים כגון דא". בנדוננו, פגע הנאשם באמון לקוחו, שעה שזייף מסמך בשמו, וחמור מכך, הנאשם פגע באמון בית המשפט ורשויות המדינה, בכך שזייף מסמכים, רימה והונה ערכאות משפטיות אלה, והוביל אותם להוציא תחת ידם החלטות/צווים מעוותים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל.