גניבה בידי מורשה על פי סעיף 393(א)(2) לחוק העונשין

הניתוח האמור הולם הן עבירה של גניבה בשליחת יד על פי סעיף 383(א)(2) לחוק, והן עבירה של גניבה בידי מורשה על פי סעיף 393(2) לחוק העונשין, היונקות מאותם מושגים ומאותם ערכים מוגנים.

...

אף אני סבור כי אין מקום "לפתוח" במסגרת הדיון הנוסף את השאלה העובדתית לגבי הוגנות הפרמיות.

מכאן המסקנה אליה הגיעה חברתי השופטת (בדימ') פרוקצ'יה, כי העותרים קיבלו מהלקוחות כספים שהיו אמורים לשמש לרכישת פוליסת ביטוח חיים בחברת ביטוח חיצונית, אך נטלו לכיסם את החלק מפרמיות הביטוח החורג מהשיעור המקובל בשוק לביטוח הסיכון, וחלק זה הוא המהווה נשוא הגניבה בידי מורשה (סעיף 99 לחוות דעתה).

סוף דבר, שאני מצטרף למסקנתה של חברתי כי הרשעת העותרים בעבירה של גניבה בידי מורשה בדין יסודה.

עבירת הגניבה בידי מורשה על פי סעיף 393 לחוק אינה מהוה עבירת גניבה עצמאית, אלא קיומה קשור בהגדרת הגניבה הבסיסית.

לפיכך אני מרשיעה אותו בבצוע העבירות הבאות: קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין) (ריבוי עבירות, כלפי כל אחד מהמשקיעים); גניבה בידי מורשה (עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין) (ריבוי עבירות, כלפי כל אחד מהמשקיעים); השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך (עבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך) (ריבוי עבירות, כלפי כל אחד מהמשקיעים).

...

[156: ת/21, עמוד 13, שורות 27 - 28] בהזדמנות אחרת, כאשר עומת עם מקרה שבו רכש לעצמו מניית שלדות ביום 1.8.07 במחיר מסוים וכעבור שתי דקות מכר אותה לזוארץ בשער גבוה יותר, השיב: "נכון, אין בעיה, אני קניתי במחיר מסוים בחשבון של אימי ובעסקה מוסכמת של מכירה מכרתי את אותה כמות לזוארץ ... במחיר גבוה יותר". החוקר הקשה: "אתה קונה בזול ולאחר שתי דקות מוכר לזוארץ ביוקר", והנאשם השיב: "אני קונה במחיר מסוים אצלי ואני רוצה למכור לזוארץ, זוארץ מסכימים לקנות את המניות במחיר הנ"ל. ש: לפני העסקה הזו התקשרת לזוארץ? ת: כל העסקאות היו באישורם המלא ובהסכמתם גם על ידי שיחות טלפון מידי פעם במהלך היום או שהם ראו את הביצועים ואישרו את הביצוע של העסקאות". החוקר לא הרפה ובסופו של דבר הבהיר הנאשם שהייתה הסכמה לטווח מחירים מסוים, שנראה סביר להשקעה במניות הללו לטווח ארוך, "וזה בלי שום קשר למצב שבו קונים במסגרת תוך יומית"[footnoteRef:157].

סיכום לאור כל האמור, אני קובעת שהוכח מעל לכל ספק סביר, שהנאשם ביצע את כל המעשים שיוחסו לו בכתב האישום.

לפיכך אני מרשיעה אותו בביצוע העבירות הבאות: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין) (ריבוי עבירות, כלפי כל אחד מהמשקיעים); גניבה בידי מורשה (עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין) (ריבוי עבירות, כלפי כל אחד מהמשקיעים); השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך (עבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך) (ריבוי עבירות, כלפי כל אחד מהמשקיעים).

לענייננו נודעת חשיבות לאישום בעבירה של גניבה בידי מורשה על פי סעיף 393(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לאחר שניתן פסק הדין בעירעור, ששלושת שופטי ההרכב הסכימו על מסקנותיו והנמקותיו, הוגשה בקשה לדיון נוסף שנענתה בחלקה בהחלטה מיום 22/10/2009 – זאת ביחס להיבטים הנוגעים לעבירת הגניבה בידי מורשה (דנ"פ 2334/09, המשנה לנשיאה א' ריבלין).

...

סוף דבר הנה כי כן, ארבעה מותבים שונים (עשרה שופטים), קבעו פה אחד בהכרעות מפורטות ומעמיקות כי המדינה הציגה ראיות שהן למעלה מספק סביר בדבר היעדר ההוגנות של פרמיות הביטוח.

לנוכח כל האמור לעיל, אין בנסיבות המקרה ובדין כל בסיס לתובענה.

דינה, לכן, סילוק על הסף וכך אני מורה.

בבית המשפט העליון] בירושלים בש"פ 4650/05 בפני: כבוד השופט י' עדיאל המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. פנחס פינטו 2. אבי שילוח בקשה להארכת מעצר רביעית מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 תאריך הישיבה: י' באייר תשס"ה (19.05.05) בשם המבקשת: עו"ד מאיה חדד בשם המשיב 1: עו"ד ציון אמיר; עו"ד גיא שמר בשם המשיב 2: עו"ד ניר רהט ][]החלטה

נגד המשיבים ו-14 נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ניהול, ארגון וכיוון פעילות של ארגון פשיעה על-פי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה תשס"ג-2003 (להלן - חוק אירגוני הפשיעה).

כמו-כן, ייחס כתב האישום למשיבים עבירות של גניבה בידי מורשה על-פי סעיף 393 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק או חוק העונשין), גניבה בנסיבות מחמירות על-פי סעיף 384 לחוק העונשין בצירוף סעיף 3 לחוק אירגוני הפשיעה, החזקת נכסים שהושגו בפשע על-פי סעיף 411 לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט על-פי סעיף 244 לחוק, והכל במסגרת ארגון הפשיעה.

...

אשר להחלטתו של השופט רובינשטיין, אין בידי לקבל את טענת המשיבים כי אותה החלטה מחייבת לשחררם.

משחלפה כשנה וחצי מאז מעצרם של המשיבים, כאשר קצב התקדמות המשפט אינו מניח את הדעת ואין לצפות לסיומו בעתיד הקרוב, כאשר החזקתם במעצר של המשיבים עד לסיום המשפט תחייב, כך נראה, עוד מספר הארכות מעצר, אני סבור שאין מנוס מלבחון את האפשרות לשחרר את המשיבים לחלופות מעצר הולמות בתנאים שייקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי, אך זאת, רק לאחר סיום עדותם של ארבעת הנאשמים האחרים, שנטען כי היו שותפים של המשיבים, שהורשעו במסגרת הסדרי טיעון.

התוצאה היא שאני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים שתחילתם ביום 20.5.2005 או עד לסיום משפטם, לפי המוקדם.

על חלק זה של המעשים הפליליים הרשיע בית המשפט את המערער בעבירת גניבה בידי מורשה על פי סעיף 393 לחוק העונשין, לאחר שמצא כי כל יסודות עבירת הגניבה גם על פי סעיף 383(א)(2) לחוק מתקיימים במעשיו.

...

לאור האמור, מסקנתי היא כי צדק בית המשפט כאשר הרשיע את המערער בשני מקטעים נפרדים ובשתי עבירות נפרדות בגין מעשיו הפליליים: המקטע האחד – הראשון – קבלת דבר במרמה בגין קבלת כספי המפקידים תוך שימוש באמצעי תרמית; המקטע השני – שליחת יד בכספים, העונה על כל יסודות עבירת הגניבה בידי נפקד.

לאור זאת, מסקנתי היא כי יש לקיים את הרשעת המערער על כל חלקיה.

בעניין זה דעתי כדעת חברתי השופטת א' פרוקצ'יה. כמוה אף אני סבור שיש לדחות את הערעור על כל חלקיו.