גמלת תלויים: סיבת פטירה לא ידועה

בית הדין האיזורי דחה כאמור את תביעת העותרת תוך שנקבע כי "מחומר הראיות עולה בבירור שסיבת המוות של המנוח אינה ידועה. בהיעדר כל ראיה לסיבת הפטירה לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין העבודה לפטירה. די באמור לעיל, כדי לדחות את התביעה. מעבר לצריך אוסיף [שהעותרת] לא הוכיחה קרות אירוע חריג". העותרת ביקשה לערער על פסק דין זה לפני בית הדין הארצי לעבודה.

סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי המוסד לביטוח לאומי ישלם קצבה לתלויים במבוטח ש"פגיעה בעבודה גרמה למותו".

...

]השופטת מ' נאור: עתירה למתן צו על תנאי נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ב- עב"ל 573/05 שהתקבל בדעת רוב (הנשיא ס' אדלר, השופטת ו' וירט-ליבנה, נציג מעבידים מר י' קאול נגד דעתם החולקת של השופט י' פליטמן ונציג העובדים מר א' בן גרא) בו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו ב- ב"ל 2568/04 (השופטת א' סלע) בו נדחתה תביעת העותרת נגד המשיב לתשלום קצבת תלויים בנפגע עבודה.

לבסוף קבע הנשיא אדלר כי בכל הנוגע למנוח "לא ניתן לראות בהתרחשות שקדמה למותו של המנוח כ'אירוע חריג' בעבודתו" ולכן יש לדחות את ערעור העותרת.

דין העתירה להדחות על הסף.

העתירה נדחית אפוא על הסף.

בהתייחס לחוו"ד הנוירולוגית מאת ד"ר בלוך 09.08.2011 - מסכימה עם קביעתה כי סיבת מותו של המנוח לא ידועה ובהעדר נתיחה לאחר המוות תישאר כזו, ואולם, סביר שסיבת מותו הישירה קשורה בארוע לבבי חריף.

על פי סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חודשית או מענק לפי סימן זה". אי לכך לצורך תביעת התלויים יש להוכיח שלושה יסודות מצטברים: "היסוד הראשון הוא שלמבוטח ארעה "פגיעה בעבודה"; היסוד השני הוא תוצאת מותו של המבוטח; היסוד השלישי הוא שהפגיעה בעבודה "גרמה" למותו, דהיינו - קיום קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין מותו של המבוטח" (בג"צ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734 (1993)).

...

לנוכח המפורט לעיל לא מצאנו סיבה לסטות מחוות דעתה של המומחית ולא מצאנו כל הצדקה להעדיף את חוות הדעת של המומחים מטעם המערערת על פני חוות דעתם של המומחים שמונו מטעם בית הדין.

על כן אין מנוס אלא לדחות את הערעור.

סוף דבר - הערעור נדחה.

סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי קובע את הזכות לקיצבה או מענק בזו הלשון: "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חודשית ומענק לפי סימן זה". הפסיקה קבעה, כי כדי שתקום לתלויים זכות לקיצבה או מענק, צריך שיתקיימו שלושה יסודות מצטברים: "היסוד הראשון הוא שלמבוטח ארעה פגיעה בעבודה, שיכולה להיות תאונה בעבודה או מחלת מיקצוע, כאמור בסעיף 79 לחוק.

הסיבה, כאמור, לפטירת המנוח אינה ידועה ולא היה כל גורם חצוני שגרם לנפילתו של המנוח תוך כדי עבודתו, אלא כנראה היה קשור לגורם פנימי שהיה טמון במנוח.

...

" לסיכום חוות הדעת קובע פורפ' היס כדלקמן: "על סמך הבדיקה חיצונית שביצעתי בגופתו של שמעון ביגי שנת לידה 1961, הריני מחווה את דעתי כי נמצאו הממצאים שתוארו לעיל.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: השאלה במחלוקת בתיק זה הינה, האם יש לראות במות המנוח ביום 7.3.11 כפגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), אשר יזכה את התובעת בקצבת תלויים בהתאם לסעיף 131 לחוק הנ"ל או לאו.

לכן, המסקנה היחידה המתבקשת בנסיבות המקרה היא, כי כנראה מדובר היה בגורמים פנימיים שהיו טמונים במנוח, אשר גרמו לנפילתו ולמותו באותה המועד.

סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי דורש, הן הוכחת פגיעה בעבודה והן הוכחת הקשר הסיבתי בין אותה פגיעה בעבודה לבין מותו של המבוטח, במשמעות שהפגיעה פגעה תרומה משמעותית לפטירת המנוח – דבר שלא הוכח בבית הדין בנסיבות מקרה זה. לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי למנוח לא אירעה תאונת עבודה ביום 7/3/11 כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

על כן התביעה נדחית בזאת.

רקע וניהול ההליך ביום 28.5.2013 הגישה התובעת תביעה לתשלום גמלת תלויים עקב פטירת המנוח ביום 4.5.2007.

זאת ועוד, בתביעתה לקיצבת שארים שהוגשה בחודש הפטירה, ציינה התובעת כי המנוח נפטר מדום לב ועל אף שהיה מקום בטופס לסמן סיבת פטירה כתוצאה מתאונה, לא סימנה דבר.

ניפתח בכך כי הצדק עם הנתבע באשר לכך כי בעניינינו אף סיבת המוות של המנוח אינה ידועה, כאשר ד"ר תמרי, מומחה מטעם התובעת קבע לעניין זה כי: "סיבת המוות אצל המנוח הייתה כימעט בודאות מוחלטת (מעל 95%) הפרעת קצב קטלנית, עקב אוטם/איסכמיה אקוטי/ת של שריר הלב, על רקע דל מחלת לב כלילית טרשתית" כך שאין בפנינו קביעה ברורה וחד משמעית כי המנוח אכן נפטר כתוצאה מאוטם שריר הלב.

...

התובעת עומדת בסיכומיה על כך כי שילוב הנסיבות שהוכח בהליך מוביל למסקנה לפיה מאמץ החתירה על החסקה ביום האירוע היוותה מבחינתו של המנוח מאמץ חריג, גם אם מעת לעת נדרש לבצע פעולה זו במסגרת עבודתו.

נקדים ונאמר כי לטעמנו, עם כל הצער שבדבר, לא מצאנו כי עלה בידי התובעת להוכיח טענתה, זאת לאחר עיון בטענות הצדדים ובעדויות שעמדו בפנינו.

סוף דבר משלא מצאנו כי הוכיחה התובעת קיומו של אירוע חריג בסמוך לפטירתו המצערת של המנוח, אין מנוס מדחיית התביעה.

תמצית טענות המוסד לביטוח לאומי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) תמך בפסק דינו של בית הדין האיזורי, כשהוא מדגיש כי בהיעדר נתיחה לאחר המוות, לא ידועה סיבת הפטירה; קיומו של ארוע חריג כשלעצמו, אין די בו כדי להקים עילה למערערת; חוות דעת המומחה מטעם המערערת מבוססת על נתונים סטטיסטים שהם בבחינת השערות בלבד שלא ניתן להסתמך עליהם בודאות; אין מקום להקיש לעניינינו מפסק הדין דב"ע נז/38-0 פוארסה כוכב ואח' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 193 (להלן - פס"ד פוארסה), באשר נתוניו שונים מנתוני התביעה מושא ערעור זה, והוא הדין לגבי הפסיקה בדב"ע מא/142-0 דוקטורצ'יק גולדה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג' 164 (להלן - פס"ד דוקטורצ'יק).

בתביעה לקיצבת תלויים בכל הנוגע ליסוד השלישי די להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הסיבה (הפגיעה בעבודה) לתוצאה (מות המבוטח), ואין צורך להוכיח סיבתיות ישירה ובלעדית (פס"ד דוקטורצ'יק הנזכר לעיל).

...

סוף דבר - הערעור מתקבל והדיון מוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה רפואי אחר.