במקביל לאמור לעיל, וגם זאת החל מיום 1.2.13, שולמה למערער קצבת שאירים בשיעור 50%, מכוח הוראת סעיף 261 לחוק הקובעת כי "זכאי לקיצבת שאירים, שנעשה זכאי לקיצבת אזרח ותיק, או זכאי לקיצבת אזרח ותיק שנעשה זכאי לקיצבת שאירים, ישולם לו, בנוסף לקיצבת האזרח הוותיק, 50% מקיצבת השאירים, ובילבד שהשלים תקופת אכשרה...".
תשלום זה הופסק בחודש ינואר 2018, רטרואקטיבית מחודש ינואר 2014, ובהתאם נוצר חוב בגין התשלומים ששולמו בפועל למערער בגין קצבת השאירים החלקית בתקופה זו. הטעם להפסקת התשלום הוא גובה הכנסותיו של המערער, לאחר שהסתבר למוסד כי פרט לקיצבה החודשית שהוא מקבל מקרן מקפת ולקצבאות שהוא מקבל מהמוסד, מקבל המערער גם קצבת שאירים חודשית מהמדינה בגין פטירת רעייתו שהייתה עובדת מדינה, וסך הכול מישתכר הוא לכל הפחות (ולפי הנתונים שמסר הוא עצמו לפנינו) סך של 8,300 ₪ מדי חודש.
...
הסבר זה מניח את הדעת ולא מצאנו פגם בקיזוז זה.
לשאר הטענות שהעלה המערער, שהן כלליות ולא נוגעות להחלטה של המוסד בעניינו - לא מצאנו להידרש.
בנוסף, משבדקנו לעיל את טענות המערער לגופן, אף לא מצאנו לנכון להידרש לטעמים הדיוניים שעמדו בבסיס חלק מפסקי הדין, ואין להסיק מכך שטעמים אלה אינם נכונים.
טרם נעילה נציין כי אין בידינו לקבל את בקשת המערער לפיה ידחה הדיון בשניים מתשעת הערעורים: עב"ל 40043-12-18 ו- עב"ל 33955-01-19, וזאת מן הטעם שלא קיבל את ההזמנה לדיון בערעורים אלה.
סוף דבר - הערעורים נדחים.