גמלת פירוק חברה לעובדים

ראשית, כאמור בטענות התובע, עקב פירוקה של החברה, התובע הגיש תביעת חוב לגימלה למנהלת המיוחדת שמונתה על ידי בית המשפט של הפרוק.

...

משלא צירף התובע חוות דעת מתאימה הרי שדין טענותיו להידחות אף מהטעם הזה.

לסיכום, נטל הראיה בה חייב התובע לעמוד על מנת לבסס את תביעתו אינה יכולה להסתכם בהעלאת ספקות וטענות אווירה בנוגע להעברות שונות בחשבון הבנק של החברה על ידי הנתבע.

סוף דבר התביעה נדחית.

אוסיף עוד שצו הקפאת ההליכים והסדר בעקבותיו, אם וכאשר היה מתאשר, עלולים לפגוע גם בעיניינם של אותם מתי מעט מעובדי החברה שנותרו מועסקים בה. במצב העניינים הנוכחי, כשהחברה אינה חדלת פרעון, אין מניעה שזכויותיהם יישמרו, ואם יינתן לחברה צו פירוק יקבלו העובדים גמלה לפי הוראות פרק ח' של חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995.

...

אוסיף עוד שגם אם הייתי נעתר לבקשה ומאריך את תוקפו של צו הקפאת ההליכים, וגם אם היה בידי הנאמן למצוא רוכש לחברה או לנכסיה, לא ניתן היה לאשר את ההסדר בהיעדר ציבור (קולקטיב) נושים שניתן לכנס אותו לאספות על מנת שיחליט אם לאשר את ההסדר.

משום כך נראה לי שטענת החברה, בסעיף 54 של הבקשה, שאם וכאשר ימצא רוכש לחברה או לפעילותה יגבש הנאמן הסדר נושים לחברה ויפנה לבית המשפט על מנת לקבל הוראות לכינוס אספות נושים שבהן יוצג ההסדר על מנת לקבל את אישור הנושים היא טענה על דרך הסתם וגם אם אין צורך לפסוק בכך, ייתכן שהיא מצביעה על חוסר תום לב בהגשת בקשה ההבראה בנסיבות שבהן לא מתקיים מצב של חדלות פירעון ותכליתה המשוערת של הבקשה היא למעשה אחרת (ראו בהקשר זה אצל האן, בעמ' 249).

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן ביום 21.3.16 מתבטל, ועמו מתבטל גם מינויו של הנאמן.

בהכרעה זו קבע המל"ל כי מעמדו של המבקש החל מיום 01.04.2019 ועד פירוק החברה הנו עובד עצמאי, ומשכך אינו זכאי לגימלה בעבור תקופה זו. העובדות הצריכות לעניין חברת סוככי השרון (סיבט) בע"מ הנה חברה שעסקה ביצירת והתקנת סוככים ומוצרי הצללה.

...

אין מדובר בצד "מוחלש" להסכם; סבורה אני כי החברה לא ניצלה מצוקה כלשהי ולא טמנה פח למבקש על מנת להוזיל עלויות, וזאת בין היתר לאור העובדה שחלק מעובדי החברה נותרו במעמד של שכירים עד הכנסה לפירוק, ראו דברי ב"כ המל"ל בעמ' 7 שו' 7-9 : " לחברה במועד הפירוק היו עוד עובדים שכירים ועצמאים. זה היה משהו מקובל בחברה ולא שהחברה באופן שיטתי רימתה את העובדים והעבירה את כולם על-מנת להימנע מזכויות". הגעתי לכלל מסקנה שהמקרה שלפנינו דומה לתיק פש"ר (ת"א) 19043-09-18 ווין גלובל מרקטס אינק (ישראל) בע"מ נ' עו"ד רונן מטרי (11.7.19, פורסם במאגרים) (להלן: "עניין ווין גלובל"), שם קבעתי כדלקמן: " הנני מודעת להלכה שנזכרה על ידי המערערים לפיה יש לבחון את מהות הקשר ואין להסתפק במבחנים "צורניים" או בהגדרות כאלו או אחרות שבחרו הצדדים במהלך העבודה המשותפת.

ואכן הכנסתו ברוטו של המבקש עלתה בחודשים הללו; המבקש בקש גם להינות מיתרונות נוספים שדרך העסקה זו מאפשרת, ראו דברי נציגת המל"ל בדיון, בעמ' 8 שו' 2: " אני יכולה להעיד מהמסמכים שהוא הכניס הוצאת ארנונה". דברים אלו לא נסתרו, ראו גם עמדתו של הנאמן בדיון, שתמך בעמדת במל"ל, בעמ' 7 שו' 12 -35, עמ' 8 שו' 4-13; ראו גם עמדת הכנ"ר בעמ' 8 שו' 16-21: " שמעתי את הדברים, אני מסכים עם הנאמן. נקודה נוספת שיש ליתן עליה את הדעת, ששמענו מקודם שלא רק שהיתה לו את האפשרות להתייעץ, המימון של אותה עו"ד שהכינה את החוזה נעשה במשותף, קרי הוא ובעל המניות שילמו לעוה"ד. זה לא ניצול לרעה ביחסי עבודה. העובד לא שייך לאוכלוסיה המוחלשת וזה לא מתיישב עם הטענה שהמעסיקה כפתה עליו לעבוד באופן הזה. אני מסכים עם הנאמן ועם המל"ל". לפיכך, וגם אם עיסוקו בפועל של המבקש בחברה לא השתנה ועומד הוא במבחני ההשתלבות המוכרים בפסיקה, מבחנים אלו כבודם במקומם מונח עת דנים במישור היחסים הישירים בין המועסק למעסיק (או אז העלויות תחולנה על המעסיק שהיה צד ישיר לסיכום), ויש לעשות את ההתאמות הדרושות וליתן משקל מתאים למבחנים שגובשו בפסיקה, עת בוחנים את המקרה תחת המטרייה של חדלות פירעון.

ומאחר ולא ניתן להינות מכל העולמות, והבחירה החופשית נעשתה על ידי מבקש, מורה אני על דחיית הבקשה.

בתגובת המל"ל מיום 21/4/21 צוין כי על פי רישומיו, המבקש הגיש תביעה לדמי אבטלה בשנת 2017 והצהיר כי הוא עצמאי ולפיכך אינו מבוטח ואינו זכאי לגימלה בפרוק החברה המעסיקה.

בתגובת המל"ל שהוגשה ביום 24/11/21 צוין כי פקידת התביעות של המל"ל החליטה, לאחר בחינה נוספת, שלא היתקיימו יחסי עובד מעביד בין המבקש לחברה מנימוקים שונים שפורטו לראשונה ע"י המל"ל. עוד צוין בתגובה כי אין בהכרעת המנהל המיוחד לחייב את המל"ל בתשלום הגימלה.

...

לאור השתלשלות האירועים כפי שתוארה, הזמן הרב שחלף מאז הוגשה תביעת החוב אשר טרם הוכרעה סופית ולאור הסתירה בין הכרעת המנהל המיוחד לזו של המל"ל, החלטתי לדון בבקשת המבקש, במתכונתה, ולגופה מבלי שיהיה בכך כדי להביע עמדה לגבי הדרך הדיונית הנכונה שיש להלך בה. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי יש לקבל את טענות המבקש כנגד קביעות המל"ל ולאשר את ההכרעה של המנהל המיוחד, הן לעניין מעמדו של המבקש במערכת היחסים בינו לבין החברה והן לעניין הגמלה המגיעה לו. נימוקיי הם: המל"ל דחה את תביעת החוב של המבקש ללא כל הנמקה, כשסיבת הדחייה נוסחה כך: - "מבדיקת תביעתך ובחינה של יחסי העבודה לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה, נמצא כי אינך זכאי לגמלה ומעמדך נקבע כעצמאי". ברי כי אין המדובר בהנמקה כמתחייב על פי דין.

" מאחר שבמקרים רבים ההבחנה בין עובד לבין עצמאי אינה קלה וקיימים פנים לכאן ולכאן, נקבע בפסיקה (סעיף 11 לפסק הדין בעניין גבריאל כותה והפסיקה המפורטת שם) כי: "מה שיכריע את הכף במקרה זה ובמקרים אחרים היא התמונה הכוללת כפי שעולה מן הנתונים העובדתיים וכפי שהיא נבחנת על פי מבחן מעורב הכולל את כל המבחנים כולם : פיקוח, השתלבות, שירות אישי, הצגת הדברים על ידי הצדדים עצמם, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמים שנכרתו ביניהם, כיצד ראה העובד את עצמו וכיו"ב". בענייננו, אמנם המבקש דיווח למל"ל על היותו עצמאי וקיבל את שכרו כנגד הנפקת חשבוניות מס, אלא שבחינת מכלול הנסיבות, מוביל למסקנה כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המבקש לחברה: המבקש טען כי החברה קבעה את צורת העסקתו כעצמאי וטענתו לא נסתרה.

לאור האמור לעיל, הכף נוטה לעבר הכרה במבקש כעובד של החברה, מסקנה אליה הגיע המנהל המיוחד, הבקיא בענייני החברה וערך בדיקות מטעמו, בטרם ניתנה הכרעתו.

התוצאה לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המבקש לחברה.

כפועל יוצא, אני מאשרת את הכרעת המנהל המיוחד ומורה למל"ל לשלם למבקש את הסכום שאושר (בכפוף לתיקון ההכרעה, כאמור בתגובת המל"ל מיום 21/4/21).

בשלב זה הוכרעו כל תביעות חוב העובדים וכן תביעות החוב מטעם המוסד לביטוח לאומי – זכויות עובדים בגין גמלת הפרוק ששולמה על ידה לעובדים, כך שמצבת תביעות החוב המאושרת עומדת בשלב זה (בנכוי תביעות חוב העובדים ששולמו על ידי המל"ל) ע"ס של 813,822 ₪, מתוכו סך של 738,381 ₪ בדין קדימה וסך של 75,441 ₪ בדין רגיל.

יתר תביעות החוב לא נבדקו מאחר שאין טעם בבדיקתן ובטיפול בערעורי סרק עליהן, ככל שיוגשו, שעה שקופת הפרוק מאפשרת תשלום דיבידנד בשיעור אפסי לנשיה הנתבעת על ידי עובדי החברה ו/או המל"ל הנכנס בנעליהם.

...

עמדתה זו של המפרקת מקובלת עלי והיא אף מגובה בטיעון מלא החל מראשית 2018.

לפיכך, הבקשה להשבת הציוד, נדחית מהטעם שכלל לא היה בידי המפרקת.

סך הבקשות (אלו שנדחו ואלו שהתקבלו) מביא לידי מסקנה כי מיכאל יישא בהוצאות המפרקת בסך 4,000 ₪ ואלעד יישא בהוצאותיה בסך 1,500 ₪, זאת תוך 30 יום מהיום.